את מסורת ההגייה הטברנית. לשכבות אחרות בעברית יש מסורת הגייה אחרת, אם בכלל יש להן מסורת הגייה, והן אינן מצייתות בהכרח לכללי ההגה הטברניים. אני חושב שבזאת מציתי את הדיון. נשאלה שאלה, הבאתי הסבר שהעלו באואר וליאנדר, הסברתי אותו כמיטב יכולתי. זכותך לא לקבל את ההסבר, ואני בטוח שבאואר וליאנדר יתגברו על האכזבה
והלא ידוע שאנחנו כבר לא משמרים (באופן טבעי) את הפונולוגיה של אבותינו. העברית החדשה מלאה במילים שבהן הנו"ן לא מידמה (כי אין לנו כל צורך בכך) ואם יוצרים תחדיש כזה, זה נעשה באופן מלאכותי מטעמי שימור, ולא מצרכים פונולוגיים של הדוברים.
בוודאי ימצא אי-אילו מילים שבכל זאת אינן מיישרות קו עם הכיוון שהצביעו עליו כאן. ומבחינה זו אין לי אלא להסכים עם אמירתו של חצי טון שישנה שרירות-מה גם במחקריהם של חכמי הלשון, שהנחותיהם המדעיות אינן מכסות את כל המקרים... שבוע טוב לך.
אבל זה דווקא לא מעיד בהכרח על שרירותיות; לא פעם זה נובע מסיבות היסטוריות כאלה ואחרות. העובדה שיש יוצאים מן הכלל לא אומרת שהכלל לא קיים; להפך, הרי ברור שאם אין כלל, אי אפשר לצאת ממנו...
מה זה "סיבות היסטוריות כאלה ואחרות"? זה נראה בכל זאת כסת"ח לתופעות שקשה להסבירן, ועל כך אמר מי שאמר שיש מידה מסוימת של שרירותיות בקביעת הכללות "מדעיות".