מבלי לדחות את עדותך ומבלי לבטלה (dismiss) -
הצגת עדויות אישיות אחדות, אינה הוכחה ליעילות טיפול אלטרנטיבי
יעילות טיפול נבחנת במחקר מסודר "עיוור באופן דו-צדדי" (מה שקרוי double-blind controlled study), עם קבוצת נסוי, ועם קבוצת בקרה, כאשר לקבוצת הבקרה ניתן טיפול בתכשיר פלסבו, וכאשר אף מטופל אינו יודע האם הוא שייך לקבוצת הנסוי, או לקבוצת הבקרה, וגם מבצע הטיפול אינו יודע לאיזו קבוצה שייך המטופל שלפניו, והאם בידיו תרופה פעילה או תרופת פלסבו (חלוקת האוכלוסיה המשתתפת בנסוי, לשתי קבוצות מתבצעת על ידי auditor חיצוני, אשר רק הוא שומר את המידע, איזה מטופל שייך לאיזו קבוצה, ורק הוא מחלק את התרופות הפעילות והפלסבו בהתאם, באריזות סתמיות שאינן נושאות סמני זהוי). הכרח הוא שאיש מלבדו לא ידע כל זאת, וזאת כדי למנוע הטיה (bias) לא-מוּדעת, בהנחה שאיש מן המשתתפים בנסוי אינו מנסה לחבל במוּדע בכשרות הנסוי
לאחר איסוף התוצאות וניתוחן הסטטיסטי בשיטות הנהוגות במחקר - מסיקים האם הודגמה יעילותו של הטיפול האלטרנטיבי במובהק (מובהקות היא מדד סטטיסטי לאי-אקראיות)
מכיוון שמטפלים אלטרנטיביים אינם כפופים לחובה לנהל יומן טיפולים, ומכיוון שקיים חשש לאי-רישום כשלונות - המידע אודות אפקטיביות טיפולים אלטרנטיביים "אינו שלם" אם להתבטא באיפוק, ואינו מאפשר הסקת מסקנה כלשהי בנוגע ליעילותם
פרט לעדויות אישיות (testimonials) אנקדוטליות - מעולם לא ראיתי מחקר אודות אפקטיביות טיפול אלטרנטיבי שנערך באופן שתיארתי לעיל
אשר להומאופתיה - בנסוי שנערך באופן הנכון, כמתואר לעיל, הופרכה טענה של אימונולוג מפורסם, בעל-שם עולמי, Jacques Benveniste, אשר הניח לשאיפתו להוכיח אפקטיביות הומאופתיה, להטות באופן לא מודע את מחקרו אודות
water memory(*).
הספקן המפורסם, James Randi, שם לב להטיה (bias) אשר "עברה מתחת לרדאר של כולם בלא שיבחינו בכך", הצביע עליה, ובהסכמת Jacques Benveniste עצמו, בוצע כל המחקר מחדש באופן הנכון ("עיוורון דו-צדדי" מוחלט, עם auditor חיצוני, עליו סמכו שני הצדדים), וכמובן נכשל.
כל המוניטין של Jacques Benveniste התנפץ, והאיש נפטר לבסוף במהלך ניתוח, אולי משום שהיה מדוכדך ומובס
(*)
water memory - מכיוון שהריכוז של החומר התרופתי הפעיל היה כה נמוך, עד כי לא נותרה אפילו מולקולה פעילה אחת לאחר הדילול עליו המליץ Jacques Benveniste, ומכיוון שמטופלים אחדים הגיבו לכאורה בכל זאת לדילול, הסיק Jacques Benveniste כי
למולקולות המים (ורק למולקולות מים) יש יכולת "לזכור" מה עורבב בהם לכתחילה, ולהפעיל תהליכים במערכת החיסון, גם לאחר שהדילול לא הותיר אף מולקולה מן החומר הפעיל. הבעיה של Jacques Benveniste וצוותו היתה, כמובן, שהם ידעו כל העת מי מהמטופלים שייך לאיזו קבוצה, בעוד פרוטוקול נסוי כזה מחייב "עיוורון דו-צדדי" כפי שתואר לעיל, ואפשר שהידיעה "השפיעה" על אופן סווגם "הצלחה" לעומת "כשלון". שורת הסיכום - קצרה
:
While some studies, including Benveniste's, have reported such an effect, double-blind replications of the experiments involved have failed to reproduce the result.
חד וחלק...