על חברות ועל החיים

[מפזרת צלילים ברוח]

על חברות ועל החיים

הרבה זמן לא כתבתי כאן, התגעגעתי

כמו תמיד, יש לי מה לשתף וזה לא משהו נעים במיוחד: אני תוהה מה הקטע של חברות מסוימות שלי שבאופן כללי, אני מנסה להבין אם זו אני או שזה הן. אני אסביר את זה ספציפית לגבי החברות המסוימות: חברה א' - אנחנו חברות כמה שנים, אנחנו דיי שונות אחת מהשנייה באורח החיים שלנו ובתחביבים ונראה שהיא לא מבינה את זה ולפעמים אני מנסה להבין איך זה שאחרי שנים של הכרות היא בכלל לא מכירה אותי. בנוסף - היא מגלה חוסר כבוד בראייתי לכך שאורח החיים שלנו שונה והכוונה כאן היא לקטעים מאוד ספציפיים - למשל, היא עובדת במשרה חלקית ונוהגת להתקשר אלי בשעות שאני עובדת (אני עובדת משרה מלאה) ומתקשה להבין שאני לא יכולה לנהל שיחות ארוכות בזמן שאני בעבודה, מצאתי את עצמי יותר מפעם אחת נאלצת לנתק לה את הטלפון בפרצוף אחרי שלא הבינה את המשפט "אני לא יכולה לדבר עכשיו" והמשיכה לקשקש (ולא, לא היה מדובר בשום דבר דחוף בהול). ברוח דומה, כשהיא רוצה לעשות משהו - לצאת לבלות, לעשות קניות ביחד או סתם להיפגש, היא לא מבינה שאי אפשר ללכת רק לפי מה שנוח לה ויותר מפעם אחת שאלה בצורה ממש לא עניינית למה שאני לא אוותר על דברים שחשובים לי (לימודים, ספינינג או שעות עבודה נוספות) כדי שניפגש. בחודשים האחרונים יש לה קטע שהולך ומתחזק - היא מציגה את המצב כאילו אני לא בסדר, כאילו היא בתור חברה משקיעה ומשתדלת בשבילי ומנסה לעזור לי (לא שאני צריכה עזרה) ואני לא משתפת פעולה ויוצאת נגדה. היא לא בוחלת בשקרים בשביל להציג את זה, השיא היה שהיא טענה שביטלה דברים ועשתה מאמץ מיוחד לבוא לבקר אותי אחרי שעברתי תאונת דרכים ובתור חברה היה לה חשוב לבוא ולשמח אותי אחרי הטראומה. הכל טוב ויפה, רק שאותה פעם שהיא באה לבקר אותי הייתה 3 ימים לפני התאונה... ואחרי התאונה היא לא באה לבקר אותי בכלל (לא שזו הייתה תאונה קשה מדי, ברוך השם חוץ מקצת הלם לא קרה כלום, אבל למה לשקר ככה?). חברה ב' - בחורה טובה, נחמדה, רגישה אבל... בתור התחלה, היא סובלת מהפרעת קשב שגורמת לה לקטעים לא ברורים שלפעמים הם מעצבנים - אני אומרת לה משהו אחד והיא מבינה מזה משהו אחר לגמרי שלפעמים זה מגיע למחוזות ממש הזויים. אני משתדלת שלא לספר לה דברים כי יש לה פרשנות הזויה לדברים שלפעמים מרחיקה לכת. הייתה פעם למשל שהיא החליטה שאני צריכה לעבור דירה, ממש התעקשה על זה. התארחנו בבית של מישהי והיא החליטה שאני צריכה לעבור לגור בדירה של אותה בחורה - וחזרה על זה עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, ואני הסברתי לה לאט ובזהירות שאני מאוד אוהבת את הדירה שגרה בה, שהמיקום שלה מתאים לי (בניגוד למיקום של הדירה המדוברת) ובנוסף - נניח שהייתי מחפשת דירה חדשה, אני לא יכולה הרי לדרוש מהמארחת שלנו שתעזוב את הדירה שלה ותיתן לי לגור בה, נכון? אחרי אותו ערב פנו אלי כמה אנשים והציעו את עזרתם בחיפוש דירה, כי מהטררם שהחברה שלי עשתה שם הם הבינו שאני מחפשת דירה בדחיפות... אני לא יכולה לכעוס עליה כי הייתה לה כוונה טובה, גם אם לא ברורה, אבל זה היה ממש מציק ואלו קטעים שחוזרים על עצמם, אני אומרת לה שקניתי חולצה חדשה וזוכה לתגובה שכדאי להתקשר למוקד קופת חולים להתייעץ עם אחות - אלו קטעים שיכולים לחרפן אותי. מה אני מנסה להעביר בעצם? לא יודעת, אולי בעיקר לשפוך, אולי לשתף בכך שאני לא יודעת מה לעשות עם החברות האלו, מצד אחד הן מתנהגות בצורה שפוגעת בי באופן מסוים אבל מצד שני, זה לא שהן מתכוונות לרע, אני לא יודעת מה מניע אותן להתנהג בצורה כזאת ולא מרגישה נכון לנתק איתן קשר בגלל דברים כאלו.

 

[פומפה היי]

החברה שלך,

זו שטרקת עליה את הטלפון- כעסה בגלל זה?

 

[מפזרת צלילים ברוח]

לא יודעת האמת

יכול להיות שכן והיא לא אמרה כלום, היא כבר אמרה לי כמה פעמים שאני עושה דברים שמכעיסים אותה והיא "מבליגה" כי היא רוצה שנישאר חברות (קשקושים לא ברורים). היו פעמים שאחרי כמה זמן היא התפרצה עלי וטענה כל מיני דברים שחלקם שטותיים ולפחות פעם אחת היא טענה שמאוד כעסה עלי בגלל משהו שקרה באיזה אירוע וכשהזכרתי לה שבכלל לא הייתי באירוע הזה, אחרי ויכוח קצר התברר שהיא בילבלה ביני לבין חברה אחרת - היא נטרה לי על משהו שמישהי אחרת עשתה, כמו שהיא נטרה לי על משהו שלא היה (הסיפור של הביקור והתאונה). באופן כללי ההרגשה שאני קיבלתי בכל אותן פעמים זה שהיא לא מכבדת אותי, אם אני מסבירה לה שאני בעבודה ולא יכולה לדבר אני מצפה שהיא תבין ותכבד את זה ולא שתתקשר ותשגע אותי.

 

[פומפה היי]

כמו שזה נראה

היא כועסת עלייך בגלל דברים שלא עשית, ולא כועסת עלייך בגלל דברים שכן עשית

או יותר נכון, היא שומרת בבטן ולא אומרת בזמן שמשהו באמת מציק, ואז נוצרים כל מיני סיבוכים, כי אחרי שהיא נזכרת סוף כל סוף לפרוק את מה שמציק לה, היא כבר לא זוכרת אפילו בגלל מה היא בדיוק כעסה ומה בדיוק הפריע לה ומבלבלת בין אירועים. אז כן, מבחינתה ומהצד שלה היא צודקת ב- 100%. היא באמת מבליגה. היא לא אומרת בזמן שמשהו באמת קורה, אלא נזכרת בזה הרבה אחר כך. אני מציעה שתגידי לה שרם משהו מפריע לה או מכעיס אותה אצלך, שתגיד את זה מייד ולא תתאפק כל כך הרבה. ככה לפחות לא יהיו אי הבנות ואת לא תחשבי שהיא מוזרה והיא לא תרגיש שהיא מבליגה. ובכל אופן, את יכולה לשאול אותה אם היא לא כועסת כשאת מתנתק לה בפנים כשאת עסוקה- ותראי מה היא תענה. יכול להיות שהתשובה תפתיע אותך.

 

[מפזרת צלילים ברוח]

ניסיתי לדבר איתה על זה

זה לא הכי עובד. ניסיתי להסביר לה שהיא משנה את היוצרות ומאשימה אותי בדברים שלא היו ולא נבראו ושבנוסף, איך שהיא מציגה את הדברים מאוד לא תואם את המציאות, כמו המקרה של הביקור אחרי התאונה זו דוגמה מצוינת - היא החברה הטובה שישר חשבה מה בתור חברה היא יכולה לעשות למעני ואני לא מעריכה את זה... כשהזכרתי לה שהביקור עליו היא מדברת היה לפני התאונה ואחריה היא בכלל לא התייחסה אלי ככה שמה שהיא טוענת זה פשוט שקר גס היא התעלמה מזה, ציפיתי שתתנצל על השקר או שתנסה להסביר שהיא התבלבלה אבל... כלום, היא שיקרה לי בפנים והציגה את זה כאילו אני אדם רע שלא מעריך מחוות של חברה וכשחשפתי את השקר היא העמידה פנים שזה לא קרה. האבסורד הוא שהיא "כועסת" או על דברים שאני לא קשורה אליהם או על דברים שבאמת אין שום סיבה לכעוס, כמו שכתבתי - אני מרגישה שהיא לא מכבדת את זה שאורח החיים שלי שונה משלה, היא פשוט לא מגלה הבנה! ועוד יש לה טענות. זה לא קטע של מוזרה - זה קטע שמרגיש כמו חוסר התחשבות. לגבי ה"ניתוק בפנים", זה לא כמו שזה נשמע, זה לא שבאמצע שיחה אני מנתקת אלא מה שהיה עד עכשיו זה שהסברתי לה שאני לא יכולה לדבר ואני צריכה לסיים את השיחה, היא לא הבינה את זה והמשיכה לקשקש עד שאמרתי לה "אני מנתקת, ביי". ככה שאין לה שום סיבה לכעוס על זה בגדול, אבל היא עדיין לא לומדת מזה שבשעות העבודה אני לא יכולה לנהל שיחות ארוכות, וזה שהיא לא עובדת בשעות מסוימות לא אומר שכולם כמוה.

 

[פרפרי אהבה]

החברה הראשונה נשמעת קצת מניפולוטיבית-שם

בשבילך כשנוח ומתאים לה,לא מעבר. אני חושבת שזה נובע מהרגלי החיים השונים,יודעת מהחברה הכי טובה שלי שזה לא קל לחיות ככה ההיפך מכולם ולהיות שונה מהחברים שלך בקטע של המשמרות. לגבי החברה השנייה-אני חושבת שאולי את צריכה להיות יותר סבלנית ואמפטית כלפי החברה שלך,נשמע שאולי היא לא שומעת טוב או שבאמת יש לה בעיית הבנה כלשהי. תנסי להיות יותר סבלנית ופתוחה כלפיה ואם לא מתאים לך-נתקי או צמצמי את הקשר.

 

[מפזרת צלילים ברוח]

זה יותר מזה

כמו שכתבתי, אני מרגישה שהיא לא מכבדת את הזמן שלי ואת אורח החיים שלי וגם את הכסף שלי. היא עובדת במשרה חלקית, היא לא עובדת כל יום ולפעמים נמצאת בבית בבקרים - אז היא תתקשר אלי כי היא חופשייה ולא משנה שאני כרגע בעבודה וזה לא מתאים לי. היא רוצה לצאת לאנשהו ביום ב' בערב שזה דווקא היום בו יש לי לימודים, אבל ביום ג' יש לה תוכניות והיא לא תוותר על התוכניות שלה אז לדעתה אני צריכה לוותר, וזה דפוס שחוזר על עצמו. מי ששונה מהתבנית המקובלת הייתי מצפה שהוא זה שיתאים את עצמו ולא שיצפה שכולם יתאימו את עצמם אליו. היא למשל לא אוהבת לנסוע באוטובוסים וכל בילוי אצלה מצריך נסיעה במונית אם אין מי שמביא אוטו. ניסיתי להסביר לה יותר מפעם אחת שמבחינתי זו הוצאה מיותרת של כסף שאין לי ושזה לא "רק 50 ש"ח" (שזה סכום לא זניח ובטח שזו הפכה להיות הוצאה קבועה) ושיש לי דברים יותר טובים לעשות עם הכסף הזה (למשל לשלם חשבונות, לקנות אוכל). לגבי החברה השנייה - זה לא שהיא לא שומעת טוב, יש לה הפרעת קשב והיא נוטה לעוות דברים או להזות. ניסיתי להיות סבלנית, אבל למשל הדוגמה שהבאתי עם הדירה - זה היה ממש מעיק. בהקשר הזה הסיבה שהיא התעקשה שאני צריכה כל כך לעבור דירה התגלתה לבסוף בטענות שלה שהדירה שלי עם אנרגיות רעות, שפרצו לי לדירה כמה פעמים (לא היה ולא נברא) שהשכנים רעים ומה לא. כשניסיתי להסביר לה שכל הטענות האלו הם פרי דמיונה זה לא עזר לי, כמו שלא עזר לי להסביר לה שגם אם הייתי רוצה לעבור דירה, היא לא יכולה להחליט שאני צריכה לעבור לדירה מסוימת במיקום שלא מתאים לי ושבכלל גרה שם מישהי שלא תעזוב את הדירה רק כי היא חושבת שאני צריכה לגור שם.

 

[פרפרי אהבה]

נראה לי שפשוט אותן חברות פחות מתאימות לך

ואולי שווה לצמצם קשר עימן,אם זה כל כך מפריע לך.

 

[מפזרת צלילים ברוח]

זה לא העניין

אני לא חושבת שיש מישהו שדברים כאלו מתאימים לו, זה לא שאני אישית בנאדם שיש לו בעיות עם זה שמעוותים דברים שהוא אומר או שלא מכבדים את העובדה שאורח החיים שלו שונה, ברור לי ללא שמץ של ספק שזו לא אני - זה הן. העניין הוא שאני בנאדם דפוק במובן שלי אכפת מאנשים במיוחד מחברות, במקרה של החברה השנייה למשל לא מדובר במשהו שבאשמתה - זו הפרעת הקשב שיוצרת את רוב הבעיות ואני יודעת שהיו כבר אנשים שניתקו איתה קשר בגלל דברים כאלו ואני לא רוצה להיות גם כזאת שמנתקת קשר עם חברה בגלל משהו שלא בדיוק באשמתה. במקרה של החברה הראשונה... יצא לי לשמוע ממנה קיטורים על אנשים ולהבין מזה שתפיסת החיים שלה קצת מעוותת, היא סיפרה לי למשל על חברה שרבה איתה אחרי שאמרה לה דברים שאם לי הייתה אומרת אותם הייתי מפסיקה לדבר איתה, אבל היא לא מבינה מה לא תקין בזה.

 

[לנושנוש]

ראיתי שלא הגבת לי לפוסט...

בכל זאת רציתי לחדד. לחברות שלך יש חסרונות ויחד עם זה כנראה מספיק יתרונות שמחפים עליהם אחרת קשר לא היה מחזיק מעמד. אני לא אומרת שאת צריכה לזרוק אותן, אם זה לא הרצון שלך. רק לדעת שאנשים לא מושלמים ושזאת בחירה שלנו אם להשלים עם החסרונות או לא. וזה יכול להיות שונה לאורך החיים. יש קשרים שמתחדשים ויש שמתנתקים אחרי שנים ארוכות של חברות.

 

[לנושנוש]

אני חושבת שאף אחד לא מושלם. אני אסביר...

יש גבול דק ליפעמים בין לא מושלם ללא מתאים בעליל. כאשר מרגישים שחברה עברה את הגבול, אז ליפעמים הקשר מתנתק, זה טבעי. ליפעמים הקשרים נפסקים לזמן מסוים או לצמיתות. בקיצור, את מחליטה ומשתדלת לתפוס מרחק בלי לפגוע מדי בצד השני אם זה אפשרי. אני חושבת שזה עדיף במצבים מסוימים מאשר קשר שמכביד או מכעיס. גם לי יש התלבטויות במצבים כאלה כאשר אני בא לשקול יתרונות וחסרונות של חברה. הרבה פעמים המציאות מחליטה בשבילנו. אם כל הרצון הטוב שלי מי שאני לא נהנת איתו, הקשר מתמעט בדרך כלל. ככה זה החיים.