פתחתי פה לאלצהיימר../images/Emo10.gif
אמא חזרה כרגיל ממרכז היום והלכה לישון. במרכז תפקדה כהרגלה. היא ישנה המון. אני נגשתי כל חצי שעה לראות אם התעוררה כדי להכין לה קפה עם עוגת גבינה ( רצתי לארבעה קונדטוריות עד שהשגתי את העוגה שלה ) לפני כחצי שעה היא שכבה עם עיניים פתוחות אבל לא ידעה מי אני ואיפה היא. לא ידעה לומר כלום חוץ מ"בסדר". ברור שלא חטפה התקף כי הרעש היה מזעיק אותי ( אני מתעוררת מזה משינה עמוקה באמצע הלילה ועכשיו הייתי קרוב וערה ) לא נתנה לי לבדוק אותה, כנראה חששה שהזרה הזו מולה תפגע בה....לרגע חששתי שעברה עוד אירוע מוחי. אחרי רבע שעה הניחה לי להחליף לה טיטול אבל למרות שאמרה כן לקפה לא הבינה מה זה. ומשכה על עצמה את השמיכה. בעיצה מאחותי נגעתי במצח ולשמחתי היא לא עם חום. הייתי צריכה לשאת אותה כמו תינוק מהמיטה לכסא כי היא פחדה. היא עכשיו אומרת את השם שלה ושלי, אבל מכונסת בעצמה. מבוהלת מכל רעש הכי קטן. עדין לא מבינה מה זה קפה.
אמא חזרה כרגיל ממרכז היום והלכה לישון. במרכז תפקדה כהרגלה. היא ישנה המון. אני נגשתי כל חצי שעה לראות אם התעוררה כדי להכין לה קפה עם עוגת גבינה ( רצתי לארבעה קונדטוריות עד שהשגתי את העוגה שלה ) לפני כחצי שעה היא שכבה עם עיניים פתוחות אבל לא ידעה מי אני ואיפה היא. לא ידעה לומר כלום חוץ מ"בסדר". ברור שלא חטפה התקף כי הרעש היה מזעיק אותי ( אני מתעוררת מזה משינה עמוקה באמצע הלילה ועכשיו הייתי קרוב וערה ) לא נתנה לי לבדוק אותה, כנראה חששה שהזרה הזו מולה תפגע בה....לרגע חששתי שעברה עוד אירוע מוחי. אחרי רבע שעה הניחה לי להחליף לה טיטול אבל למרות שאמרה כן לקפה לא הבינה מה זה. ומשכה על עצמה את השמיכה. בעיצה מאחותי נגעתי במצח ולשמחתי היא לא עם חום. הייתי צריכה לשאת אותה כמו תינוק מהמיטה לכסא כי היא פחדה. היא עכשיו אומרת את השם שלה ושלי, אבל מכונסת בעצמה. מבוהלת מכל רעש הכי קטן. עדין לא מבינה מה זה קפה.
