על התדרדרות...

[ronnyw]

על התדרדרות...

קצת סיפורי אימא שלי, כדי שנדע כולנו לאן אנחנו הולכים... כנראה שיש לי (לאימא שלי...) "יתרון" של ותק על כמה מהחולים שלכם, אז הינה כמה סיפורים על מנת שנדע כולנו למה לצפות... לגבי החתונה: הכלה המיועדת באה לבקר את סבתה לפני החתונה. שום כלום. אימא לא זיהתה, לא שמחה, לא כל כך הבינה מה אני מנסה לאמר לה... כאב לי הלב על הבת, שבאה בהתלהבות ורצון, ויצאה מתוסכלת ומאוכזבת. ברכת חתונה מהסבתא היא לא קיבלה. (ברור לי גם, שההחלטה לא להביא את הסבתא לחתונה - נכונה). עניין אחר: ישבתי מולה - ממש כיסא מול כיסא, ברכיים נוגעות בבירכיים, וביקשתי ממנה בקול ברור וחזק להרים יד. אימא הסתכלה עלי בעיניים פקוחות - ולא זזה, לא הגיבה, לא צייצה. חזרתי על דברי שוב - נאדה. כאילו דיברתי לקיר. זה לקח כמה דקות, עד שהמטפלת ניגשה אליה, ליטפה אותה, ושידלה אותה להרים יד. פתאום היא הרימה. כאילו היתה כמה דקות בבלקאאוט - עד שעבר. ביתר הביקור היא היתה כרגיל - מגיבה עד כמה שיכולה. הקטע הזה של ניתוק מוחלט מהכל קיים אצל אחותי באופן קבוע. גם את תתפוצץ לידה פצצה - היא לא תמצמץ. התחלתי להבין שזו כנראה הצורה הסופית של אלצהיימר. רובנו לא מכירים אותה, כי חלק מהחולים מתים "בדרך" מכל מיני בעיות פיזיולוגיות אחרות, אבל מי ש"זוכה" להגיע עם המחלה רחוק רחוק - כמו אחותי למשל - מגיע כנראה לשלב הזה של ניתוק מוחלט, חוסר קליטה מהסביבה - מין עילפון רק עם עיניים פקוחות. עשה לי רע...

 

[zs1957]

דרורה יקרה שולחת לך חיבוק גדול

לצערי ולדאבוני זה המצב בשלב האחרון שלך המחלה. כואב הלב היי חזקה המון המון מזל טוב לנישואי בתך. אני חושבת שבמצב של אמא מוטב שלא תהיה בחתונה. היא לא מבינה כלום וזה יהיה מיותר להביאה לחופה. שיהו לכם רק שמחות מזל טוב!!!!!! זהבה

 

[ronnyw]

זהבה, המון תודה.

את יודעת, אני כבר מורגלת במחלת אימי (ואבי בזמנו ואחותי) ובכל התיסכולים הנילווים. אבל משום מה ענין ההעדרות של אימא שלי מהחתונה של הבת שלי חורה וכואב לי במיוחד. (אני זו שקיבלה את החחלטה לא להביאה ואני זו שיכולה לשנות אותה, אבל הבעיה לא בהחלטה...) אני חושבת שהשמחה (שלי) לא תהיה שלמה. אימא ואחות חיות - ולא נוכחות. זה מזכיר לי - להבדיל אלף אלפי הבדלות - שבלוויה של אבא שלי באו לחתוך לי את החולצה, והחותך שאל איפה אשת המנוח, וא"כ איפה הבת שלו, וקיבל שתי תשובות שליליות. גם אז היה לי די קשה עם זה. אבל זו דרך העולם. השמחות מבטלות את העצבונות וממשיכים הלאה...

 

[רגינה9]

חיים ולא נוכחים

דרורה יקרה, סכמת את מצבה של אימך כל-כך נכון - "חיה ולא נוכחת". גם אנחנו קבלנו את אותה ההחלטה בחתונת הבן (נכדה הבכור של אימי). היה מאוד עצוב לעמוד מתחת לחופה ולא לראות אותה לצידנו. אבל... חשבנו שזאת תיהיה "התעללות" באמא להביא אותה. רעש והמולה - מפחידים אותה ובנוסף אינה מבינה כלל את הארוע ולא זוכרת או מזהה שיש לה נכדים. ע"פ תאורך את מצבה של אמך נראה לי, שאם כל הכאב, החלטה שקבלת נכונה. מזל טוב לזוג הצעיר ומקווה שתוכלי להתמסר לשמחה. טובה.

 

[בת גלימית]

עם כל הכאב...

ההחלטה אכן מאוד נכונה, עם ההחלטה ההנאה מהחתונה תהיי הרבה יותר גדולה.. מאשר עם החלטה אחרת... נשאר רק לאחל לך הרבה הרבה נחת מהזוג הצעיר, וכל מה שאת מאחלת להם, צרפי אותי לאיחולים אלה... ובקשר לניתוק... אני לא יודעת עם זה אחד הסימנים להדרדרות המחלה... כי אצלנו זה כבר הרבה זמן, ולא כ"כ מתייחסים לזה... הוא יודע להתנתק מהסביבה, ולחזור אליה לפי יכולותיו, אנו כבר התרגלנו ולא כ"כ מתייחסים לזה... אז שיהיו רק שמחות במעונכם... כל טוב. ניצה.

 

[zs1957]

דרורה השמחות מבטלות את העצבונות וממשיכים הלאה

משפט כל כך חזק ונכון. תשמחי בשמחת בתך וזה יכפר על העצב על אמך. שיהיו לכם רק שמחות זהבה

 

[ariela המקורי]

דרורה זה לא חדש לי גם ישראל הגיע למצב

שאי אומרת לו מה שלומך והוא בכלל לא יודע מה אני מדברת, נתתי לו את הפלפון שלי ומנגן בו השיר שניסיתי פעם קודמת לשיר יחד איתו אז הוא מחזיק את הפלפון ושם בפה כאילו זה ופלה או עוגיה, מה לעשות המוח ממשיך להתנוון הם לא מבינים מה מדברים ולמי בכלל כאילו לא נוגע להם, הם במצב של אווט מהעולם הזה, אני מאכילה אותו צוהרים אוכל מרוסק והוא אפילו לא מסרב אם הוא שבע הוא יוכל ללא הפסקה אין להם מודעות לכלום כמו שאת אומרת נאדה, נכון שישראל קצת יותר טוב מאמך ומאחותך אך כל מה שכתבת אני מרגישה שזה גם ישראל ,לא מבין לא יודע ,אכן שומע אך לא מגיב לשאלות, מגמגם קצת בשקט מילים לא מובנות, זהו,נתתי לו יד הוא שם בפה את אצבעותי, הכל לפה אפילו נייר שהיה על השולחן, אין טעם לקחת אותה לחתונה,אולי רק שהכלה תצטלם איתה תמונה למזכרת בבית של אמא לפני שתלך לאולם, זה כואב אך אין מה לעשות קבלי חיבוק

של עידוד ואהבה על כל מה שאת עוברת חזקי ואמצי ו-

לכול המשפחה

 

[יענקלה מגבעתיים]

ה"מינון" כנראה שונה בין השלבים

מסכים עם כל מה שכתבו קודמותי. גם אצל אלפי, שהיא במצב יותר טוב מאמך, קיימים כל מה שתארת. לא ניסיתי לבקש שתרים יד (זה היא עושה כל בוקר מרצונה במקלחת: מרימה עלינו ידיים

) אבל הרבה פעמים איננה מבינה שאני מבקש שהיא תשב, או תכנס למיטה. לכן אני חושב שאם היינו מודדים את משך הזמן והתכיפות, אמך היתה "מנצחת". לפי מה שקראתי בזמנו, אני חושב שהמצב שלפני הסופני, יכול להיות ניתוק תמידי. אתם בפורום כבר יודעים שאני מייחל שהמות יבוא לגאול לפני שמגיעים למצב הזה. בשלב הסופני, כפי שלמדתי בזמנו, החולה כל הזמן במיטה עד מותו. אגב, מדוע בקשת מאמא להרים יד? כבר מזמן אין טעם לעשות מבחנים. ובאשר להשארת אמא מחוץ לחתונה, הנה דוקא את דרורה, שנחשבת אולי הכי רציונלית, סובלת מזה. אני יכול להבטיח לך שהיית סובלת הרבה יותר אם כן היית מטרטרת את אמא לחתונה

אבל יש הפתעות ממשיות, כמובן זמניות: אלפי ידעה לקרוא את השעון הרבה מעבר לזמן שאחרים במצבה לא היו יודעים מה זה שעון. אבל כבר חודשים רבים שאינה יודעת (זה המבחן היחידי שהייתי בזמנו עושה). והנה פתאום, לפני כמה ימים, אמרה "השעה עכשיו שש וחצי ואני רוצה לצאת החוצה". אחרי יום יומיים שוב אמרה בעצמה "השעה כך וכך". בשני המקרים זה היה נכון, וזה הרבה שנים (לא חודשים) שלא אמרה בעצמה מה השעה, בלי שנשאלה

 

[ronnyw]

יענקלה, חלילה, זה לא היה מבחן.

ישבנו שלושתינו + המטפלת ודנו - כמקובל בין נשים בימים שטרום החתונה - בנושא טבעת הנישואין או האירוסין או לא זוכרת בדיוק. כולנו הושטנו ידים והראנו את טבעותינו אחת לשניה, ואימא - לא, למרות שכאילו היתה בשיחה. אז ביקשתי לראות את הטבעת שלה, וכששתקה ובהתה, ביקשתי משהו קל יותר: תרימי את היד, וגם הרמתי את שלי בפוזה של "תראו את הטבעות" כדי שיהיה ברור למה אני מצפה בדיוק. חזרתי על זה שוב (אולי כאן זה הפך קצת ל"מבחן", אבל זה נעשה מתוך רצון למשוך את תשומת ליבה ול"העיר" אותה). מסכימה לגמרי לגבי מבחנים.

 

[יענקלה מגבעתיים]

כן, אלו השיחות "השגרתיות" גם שלנו...

 

[ליאורלילי]

../images/Emo24.gifדרורה יקרה , מבינה אותך מאד

גם אם את מאד ראציונלית , עדיין יש רגש ענק ששוכן לו אי שם וכפי שנוכחתי את לא כל כך מרשה לעצמך להראות אבל האהבה הגדולה להורים שלך ניבטת אלינו מכל מה שאת כותבת, האכפתיות וההתחשבות במצבה ובמצבו של אביך ז"ל. בשעה טובה הבת שלך מתחתנת וברור ומובן מאליו שברגע חשוב כזה, היית רוצה שהקרובים ביותר יהיו לידך. מאחלת לבת ולבן זוגה רוב אושר וחיי נישואין מאושרים, לכל המשפחה שתזכו לרוב נחת מהזוג הצעיר. הלואי ומצבה של אמא לא יורע ושיהיו ימים מתוקשרים יותר. גם אצלנו המצב על הפנים, הבן הגדול אומר לי שהוא משגע אותם בבית וכבר מזמן הוא לא מבין הרבה פעמים שאני מדברת אליו, בדיוק כמו שיענקלה כתב. כואב הלב לראות את זה. דרורה יקרה, שתהיה מסיבת נישואין שמחה לכולכם ואת עושה נכון בכך שאת לא מטרטרת את אמא. חשוב מאד שתשמחי ותשמחי את בתך ביום החשוב. מזל טוב ענק, טובה

 

[אגסיל]

כל כך מבינה את ההתלבטות לגבי החתונה

גם אני, אמנם לא התלבטות לגבי חתונה, אבל אני בעצם לא מוציאה את אמא מבית האבות ולא לוקחת אותה אלי הביתה. אני מרגישה שזה מבלבל אותה ומוציא אותה לגמרי מהשגרה. אני מחזקת אותך בהחלטתך, מאחלת לזוג הצעיר אושר רב והצלחה ולך להנות עד כמה שאפשר מחתונה שמחה. שולחת לך אנרגיות חיוביות ושמחה ורק בשורות טובות לילה טוב לילי

 

[יענקלה מגבעתיים]

לילה טוב לילי היקרה../images/Emo140.gif

תכתבי מה שלומך כאשר תרגישי צורך

 

[hregev1]

דרורה יקרה !

צר לי לשמוע על ההתדרדרות במצבה של אמך, על אף שכולנו יודעים שאנחנו הולכים אל השלב הזה, מי מוקדם יותר ומי מאוחר. את עושה החכמה שאינך לוקחת את אמך לארוע, כי ממילא לא תבין דבר ולא תדע על מה ההמולה, גם לפי מה שאמרת היא כבר אינה מכירה איש, אז זה עלול רק להפריע לכם וייתכן שתצטרכו להקדיש לה תשומת לב בחתונה, שתחסך מבתך. בחתונה של ביתנו היינו עצובים כי זמן לא רב לפני כן נודע לי שמיכאל שלי חטף אלצהיימר וזמן לא רב לפניו נפטרה אמי מאותה מחלה ובתי לא שוכחת לי את זה עד היום , על מיכאל היא לא יכולה לכעוס כי הוא ממילא במצב שאינו מבין כמעט דבר. נותר לי לאחל לך ולכולנו שתהיינה רק שמחות במחיצתנו ונשכח את העצבויות. מזל טוב לבתך ובח"ל אושר ושמחה לאורך כל הדרך. להתראות חני

 

[ענתי44]

מזל טוב לזוג הצעיר../images/Emo140.gif

דרורה אני לא צריכה להגיד שהחלטת נכון שלא להביא את אמא שלך לחתונה. את יודעת את זה. וגם אם זה עושה לך "רע" כדבריך ועצוב ואיך אפשר שלא?! בכל זאת את נוהגת נכון. כל כך מבינה את התחושה הזו שלך. כל כך מזדהה איתה. למרות שאמא שלי במצב הרבה יותר טוב, היא נכנסת מידי פעם למצב הזה. של שקיעה בעצמה. אני רואה את זה בעיניים החלולות שנהיות לה, זה נראה כאילו היא שוקעת יותר בתוך כסא הגלגלים. דנידין הנראה ואינו רואה. אני משתמשת בביטוי של הסופר דויד גרוסמן "נוכחים נפקדים" כשאני מדברת על המצב הזה שאמא נכנסת ויוצאת לתוכו, כאילו עמדה במחסום בשטחים. גם אני במצב הזה מרבה לחבק אותה. לפעמים היא תופסת לי את היד ומקרבת ללב שלה או לפנים . לפעמים לא. כאילו לא מרגישה בליטוף. לא פעם יש סמוך למצב הזה מצב של בלבול. שהיא אינה מבינה מילים שהיא עדין מכירה ומבינה. צר לי על ביתך, הכלה המיועדת שהגיעה לסבתא וחשה תסכול ואכזבה. אני יודעת כמה לא פשוט לדור הצעיר להתמודד עם זה. שנה שעברה כשהייתי בדרך לאילת ללוויה של אחותה של אמא. הגיעה האחיינית שלי, שהיתה לפני גיוס. היא באה להתארח אצלנו עם חברה. המטפלת התקשרה אליי שאמא שלי כועסת. היא חשבה שהנכדה שלה היא חברה שלי ושאני הברזתי לחברה ומסתובבת ברחוב. חטפתי מאמא מנה הגונה, וליבי היה עם אחייניתי ששמעה ושסבתא שלה לא הכירה אותה. דרורה, אני יודעת שזה מצב לא קל וששמחה ענקית מתערבבת בעצב רב. ושבאיזה מקום בסתר ליבך, קיווית שיגיע הרגע להחליט ושאמא שלך תגיב בשמחה. שתדע, שתבין שנכדתה מתחתנת. כמו שאביך ז"ל שמח ביום הולדת שעשיתם לו. וזה התפוצץ אני מקווה שהשמחה לראות את ילדתך כלה יפה ומאושרת תציף אותך ותעמעם את הצער על אמא שלך. בסרט על אלצהיימר שראיתי במפגש היחיד של משפחות שהתקיים באשדוד, דיברו על השלב הזה. כינו אותו משהו כמו השלווה הברוכה, או משהו כזה. אמרו שהם נמצאים בשלב שאין להם סבל. שאין מצוקה נפשית. ושוב זר הרכות לזוג הצעיר ולך.

 

[יענקלה מגבעתיים]

המונח "נוכחים נפקדים" נוצר ע"י השלטונות

אחרי מלחמת השחרור. אינני רוצה לפרט כי אנחנו לא פורום פוליטי. גרוסמן כנראה איזכר אותו.

 

[ענתי44]

נכון הוא התייחס לאותו מצב שאתה מדבר

יש לו 2 ספרים בנושא אבל אני כמוך לא אכנס לנושא כדי לא לקומם. בכל אופן זה המונח שמצאתי מתאים מאוד לתאר את יקירנו. נוכחים אבל נפקדים. אתה עוד לא היית בפורום בתקופה שהתחלתי להתמודד עם הגילוי של האלצהיימר. אני הרגשתי אז ממש כאילו מספידה את אמא. כאילו היא פה אבל לא פה. זה היה בתקופה שהיא היתה פחות צלולה מהיום.

 

[אלונה מ1]

ענתי היקרה

קראתי היום את הפורום ואת הדיונים לגבי מצבם של החולים. מזמן לא כתבתי כי אני טרודה בדברים אחרים מעבר דירה וכל הכרוך בזה. כתבת על הגילוי כלשונך של המחלה אצל אימך את מציינת שהיתה פחות צלולה מהיום מסירותך הרבה לאמך מפליאה כל פעם מחדש. את נאבקת אתה ביחד עם תחלואיה. מה שמוזר שאמא היום צלולה יותר מבעבר והרי ידוע שבמחלה הזאת הכיוון הוא להרעה בלבד. אולי הלוואי שאין לאמא אלצהיימר כי גם קראתי בעבר בפורום שיש לה דיבור עם אנשים והיא משתתפת ויודעת להנות לפעמים מסרט או שיר. אצלנו זיפת ומזופת. משה אפטי בדיוק נוכח ניפקד לא ער לשום רעש עשו שיפוצים בדירה מתחתנו והמקדחות קדחו לנו את הראש לא הזיז לו ב כ ל ל. שנה טוב ומועדים לשמחה

 

[ענתי44]

לצערי יש לאמא אלצהיימר

ויש הסבר לתופעה. באותה תקופה החליט רופא בצורה לא אחראית להכפיל מינון של תרופה לאפילפסיה. תופעת הלוואי של אותה תרופה היא בלבול ולכן אמא היתה אז כמו זומבי. למזלה היתה בעיה עם הכבד לפני כשנתיים והחליפו לה את התרופות. ברגע שהורידו אותה תרופה אמא חזרה לדבר. כי במשך כשנה לא דיברה כמעט. אמא שלי עדין יחסית מדברת נפלא ומתקשרת אבל לצערי היא עם אלצהיימר. גם אני בתקופה מסויימת שיכנעתי את עצמי שהיא לא עם אלצהיימר. עד שהאלצהיימר טפח לי על החלומות.

 

[יענקלה מגבעתיים]

הביטוי הוא יוצא מהכלל../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif