על התאבדות
מה שהיה כאן אתמול כנראה היה סוג של מתיחה (אם כי אמא שלי אומרת שבכל צחוק יש גרעין של צחוק), אבל זה העלה אצלי שאלות שהייתי רוצה לקבל עליהם פידבק. והשאלה היא - מה עושים כשאדם רוצה להתאבד. ואני אמחיש את השאלה בסיפורים אישיים. לפני כמה שנים שנים, אדם שהכרתי רצה להתאבד. נפלתי עליו במקרה באותו רגע, והוא סיפר לי שיש לו אמצעי (לא אגיד איזה) והוא החליט לעשות את זה. הגבתי באופן אינסטינקטיבי, כי הייתי מאוד צעיר, ואולי טוב שכך, והעברתי לו בצורה הכי בלתי אמצעית שהוא חשוב לי מאוד. ומתברר שזה מה שהוא היה צריך. אני לא יודע כמה רציני הוא היה. בהזדמנות אחרת, מישהו אמר לי שהוא חושב להתאבד ויש לו אצמעי לעשות את זה. אז עשיתי משהו שנראה לי היום לא נכון, וביקשתי ממנו לתת לי את האמצעי למשמרת. הוא כעס מאוד על הבקשה הזו, שיש בה שלילה של זכותו האלמנטרית של אדם לעזוב את העולם הזה. אני מצטער שביקשתי ממנו את זה. מאוחר יותר, היו לי מחשבות אובדניות. במבט לאחור, לא הייתי רציני, וכנראה שגם אז ידעתי את זה. יחד עם זאת, חיפשתי דרך אופטימלית להתאבד, והחלטתי על דרך. כדי לא לתת רעיונות לאנשים, לא אחשוף את הדרך הגאונית שחשבתי עליה
. אבל עצם הידיעה שיש דרך פשוטה וטובה החוצה, וכל רגע אני יכול לעשות את זה, חיזקה אותי, וזאת למרות - אני חוזר ואומר - שאני חושב שלא הייתי רציני בכוונותי. באותה תקופה הייתי בטיפול אצל פסיכולוגית, ושיתפתי אותה במחשבת האלה לא פעם ולא פעמיים. עד היום אני מתפעל מגדלות הרוח שלה, על כך שהיא הקשיבה לכל זה, נתנה לזה מקום, לא נכנסה להיסטריה ולא עשתה את אחד מהסכמי כיסוי התחת האלה של פסיכולוגים עם מטופלים, לא לעשות את זה לפני שכך וכך ולא יודע מה. אני מצדיע לה על שהיא נתנה לי למצות את הרגש הזה עד הסוף, ואני חושב שזה רק חיזק את אהבתי לחיים. מה אתם חושבים, אנשים חכמים שלי? מה צריך לעשות כשאדם אומר לכם שהוא רוצה להתאבד? ואגב, כל גיבורי הסיפור הזה עיין בחיים לפי מיטב ידיעתי
מה שהיה כאן אתמול כנראה היה סוג של מתיחה (אם כי אמא שלי אומרת שבכל צחוק יש גרעין של צחוק), אבל זה העלה אצלי שאלות שהייתי רוצה לקבל עליהם פידבק. והשאלה היא - מה עושים כשאדם רוצה להתאבד. ואני אמחיש את השאלה בסיפורים אישיים. לפני כמה שנים שנים, אדם שהכרתי רצה להתאבד. נפלתי עליו במקרה באותו רגע, והוא סיפר לי שיש לו אמצעי (לא אגיד איזה) והוא החליט לעשות את זה. הגבתי באופן אינסטינקטיבי, כי הייתי מאוד צעיר, ואולי טוב שכך, והעברתי לו בצורה הכי בלתי אמצעית שהוא חשוב לי מאוד. ומתברר שזה מה שהוא היה צריך. אני לא יודע כמה רציני הוא היה. בהזדמנות אחרת, מישהו אמר לי שהוא חושב להתאבד ויש לו אצמעי לעשות את זה. אז עשיתי משהו שנראה לי היום לא נכון, וביקשתי ממנו לתת לי את האמצעי למשמרת. הוא כעס מאוד על הבקשה הזו, שיש בה שלילה של זכותו האלמנטרית של אדם לעזוב את העולם הזה. אני מצטער שביקשתי ממנו את זה. מאוחר יותר, היו לי מחשבות אובדניות. במבט לאחור, לא הייתי רציני, וכנראה שגם אז ידעתי את זה. יחד עם זאת, חיפשתי דרך אופטימלית להתאבד, והחלטתי על דרך. כדי לא לתת רעיונות לאנשים, לא אחשוף את הדרך הגאונית שחשבתי עליה