על הקצה

[OrHayom]

על הקצה

אתמול התחילה קריסה של חומה שנבנתה אצלי לפני די הרבה שנים. משהו נשבר, נחשף, והבוץ שאני מדשדשת בו (בלי קשר לעבר) הפך להיות טובעני יותר. אני מנסה להפסיק להגיד שהתינוקת שלי היא הדבר היחיד שמונע ממני לעשות את הצעד הבא אל עבר עולם שכולו טוב. הלוואי שהיא לא הייתה תירוץ כל כך נוח. אני מרגישה שאני מתנדנדת. http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?blogid=97797

 

[רחל הדרומית]

עולם שכולו טוב.........

אף אחד לא הבטיח לנו עולם כזה, אנחנו חיים במחשבה כזאת שהעולם שבחוץ טוב יותר, ולאחר חיים נגיע לעולם כזה. אבל כרגע יש לך את עולם המציאות, העולם הזה, שבו השם העניק לך חיים שאיתם את צריכה להתמודד. בנית לעצמך חומה, ולאט לאט היא קרסה אבן אחר אבן, וזה נראה לך סוף העולם, אבל לא!!! כשחומה נופלת בונים אותה שוב, ועכשיו את צריכה לדעת באילו כלים תוכלי להשתמש כדיי לבנות חומה חזקה יותר. יש לך במה להאחז, והיא לא תרוץ, היא פרי ביטנך שנותנת לך הרבה משמעות לחיים. הקמת משפחה, וזו כרגע הבניה היפה ביותר שלך, ועכשיו עלייך להמשיך הלאה. לכל החוויות בחיים יש להן מטרה, דברים לא קורים סתם, ומהם את צריכה ללמוד ולהוציא מכך את הטוב. לברוח מהמציאות זה קל, לומר זהו, אני לא מסוגלת ולא יכולה יותר, אבל זה לא הפיתרון, אלא לקום ולעשות. את מחפשת עולם אחר? וכשלא תהיי איזה עולם יהיה לקטנה? לקרובים לך? תאמיני לי, גם אני הייתי שם, וקרוב מאד לעולם שרציתי, אבל כשהייתי קרובה אליו בשניות גיליתי עד כמה אני רוצה לחיות, ושתמיד יש בשביל מה לחיות, ולא רק בשביל האחרים, אלא הרבה מזה בשביל עצמך.

 

[efriend]

אכן כדאי שתרצי להישאר כאן גם בשביל עצמך

ולא רק בשביל התינוקת. קראתי את הבלוג שלך. נפתח פצע, התחילה רעידת אדמה, הופיעה משאלת מוות. כל הדברים האלה מפחידים וכואבים עד אימה, ואולי הם מופיעים כי חפרת מספיק עמוק בטיפול הפסיכולוגי שלך. אל תפחדי מכל התחושות האלה, כל עוד את מספיק רחוקה מחלילה לממש את משאלות המוות, אלא תשתמשי בהן. תחווי את הכאב, זה חלק מתהליך שבסופו תרגישי הרבה יותר טוב. כך אני מאמין, וכמו תמיד, אני מוסיף את ההסתייגות - שמה אני יודע בכלל?...