על הסליחה

anomarel

New member
על הסליחה

על הסליחה כדבר ראשוני יש לראות שאין על מה לסלוח מעולם לא בוצעה טעות או חטא ב-אמת הסליחה הנה ההכרה בעובדה זו בדיוק אלוהים אינו סולח בדיוק כפי שאינו נוקם, בחזונו אנו עדיין שלמים ומושלמים כפי שבראנו ואין אנו מסוגלים לחטוא או לטעות. איננו יכולים לעשות כן מפני שהוא אינו יכול והוא בראנו בדמותו. אנו אכן יכולים לשכנע את עצמנו שהדבר אינו כך, ואת זאת בדיוק עשינו, אך לאלוהים משחקנו אינם חשובים. הדבר דומה לאם וילד המשחק עם חבריו- לעיתים הוא השודד האכזר ולעיתים האביר האמיץ וכשהוא משחק הוא מאמין בכך בכל ליבו ולזמן מה הדברים אכן כך בשבילו, אך בשביל אימו הוא עדיין ילדה הנפלא כפי שילדתהו ומשחקיו הנם חסרי משמעות כנגד עובדה זו. תפקיד הסליחה הוא לבטל את האשליה ולהזכיר את האמת, היא אינה קיימת ב-אמת אך הנה התבטאותה בעולם הצללים שלנו. זוהי אינה סליחה על משהו- איזה עוון דמיוני הזקוק למחילה – זוהי תזכורת לכך שעוון אינו אפשרי, מעולם לא היה אפשרי, ושאין למעשה על מה לסלוח. היתרון של הסליחה הנו בשימושה ככלי יומיומי, באפשרותנו לסלוח תמיד ולכל אחד וכשאנו עושים זאת אנו מביאים את אור האמת לתוך האשליה ברמות רבות של עצמ-ה. ברמה הבסיסית ה"אנושית" הסליחה כפעולה מהווה מעצור לספירלות צניחה. הרעיון הוא פשוט- כשפונים אלינו עם הקרנה שלילית\תקיפה ,וזה יכול להיות רגש או מחשבה או פעולה "פיזית" , ואנו מגיבים בסליחה גל העוצמה האשלייתי מתפרק ונעצר מכיוון שזה תפקיד ושימוש הסליחה- מבטלת האשליות. אם נגיב בכל צורה אחרת, אפילו התעלמות, אנו תורמים ל ומאפשרים את המשך קיומו של מבנה האשליה . רמה נוספת של פעולה הנה רמת ההזכרה. אין אנו יכולים לסלוח מבלי לזכור את עצמנו, ולו לרגע קט, כבני-אלוהים וכשאנו זוכרים זאת אנו מזכירים זאת לכולם דרך עקרון השכל המאוחד (a.k.a the ONE BODY) . לכן אני רואה בסליחה את יסוד הלימוד. היא מהווה את הכלי היעיל והפשוט ביתר העומד לרשותנו בחיי היומיום, היא דורשת מאתנו היזכרות רציפה בטבענו ב-אמת וכשאין אנו מסוגלים לסלוח, וזה קורה, זוהי תזכורת קבועה וברורה לחזור להתישרות ולברר איזו אשליה בנו זקוקה לסליחה בכל רגע נתון. אהבה רבה אנומראל אספרא מלכיצדק
 

mga-abir

New member
סליחה סליחה.

יש גבול לסליחה-הבה נוציא את אלוהים מהעסק לשם הענין. על מה הסליחה בעצם-על עוול ועוון. האם ניתן תמיד למחול?-שנינו יודעים שאין זה כך במציאות הבסיסית הקיומית ולכן היא קיימת ומתקיימת. אך אם התפיסה היא רוחנית אין הסליחה שונה מכל פעולה אחרת לשם הבנת התהליך הרוחני אם בכלל. בברכה אביר
 

anomarel

New member
גבולות

אביר אהוב האם אתה כל כך אוהב את אותה "מציאות בסיסית קיומית" שלך שאתה מתעקש להצמד אליה בכזו עוצמה ? מדוע אתה מניח שה"מציאות" שאתה רואה\חווה הנה זהה או אפילו דומה למציאות שמתקיימת בי ? אנומראל
 
המציאות שלנו.....

המציאות שאנחנו "מתעקשים להצמד אליה", הינה המציאות של העולם הזה שבו נולדנו, אולי זו אשליה, אבל אנחנו בחרנו (לפני שהגענו לכאן), לחוות את האשליה הזאת וכניראה שיש סיבות לכך. קשה פתאום לבוא ולהתעלם מהעולם החומרי שבו אנחנו נמצאים בגופינו הפיזי, אין מה לעשות, עם כל הרוחניות שבעניין , כל עוד שנשמתינו כלואה בתוך הגוף הפיזי והחומר, אנחנו חיים לפי ההכתבות (מי פחות ומי יותר) של ה"מציאות האשלייתית " הזאת. קשה לי להאמין שאם תעבור ברחוב ומישהוא ישפןך עליך בכוונה תוכן של פח זבל, תעלה אליו ותתן לו נשיקה ותגיד - אני סולח לך...... זה היה בשביל ההמחשה של מה שאני חושבת, אל תיקח את זה אישית. יום טוב לכולם.
 

Tal_Ya_Tal

New member
הסליחה היא אמצעי להבנת האשליה../images/Emo42.gif

על כן, היא מיועדת לעולם האשליה בלבד. באמת, אין הסליחה נחוצה כלל.אפשר לכנות את הסליחה, סוג של סיפור דמיוני משמח. דרך שבה אלה שאינם יודעים יכולים לגשר על הפער שבין תפישתם, לבין האמת. נכון שסליחה היא `שיעור`. אולם בדרך כלל אנו מתקשים להבין את המושג `סליחה`, כפי שהתכוונו אליו המאסטרים הדגולים כמו ישוע, בודהה וכו`. אוכל לספר לך, מתוך נסיוני, שהייתה לי תקופה של שנתיים ימים, בהם עשיתי כל יום `תרגילי סליחה` על אדם מאד קרוב, שהיה לי כעס עליו והכעס לא נעלם וכך אף לא נעלמה הקארמה. עד ש... יום אחד `נפל האסימן` והבינותי. פתאום הבינותי, שאין על מה לסלוח. כי לא נעשה לי שום עוול. בעצם, האדם התנהג בהתאם לאופיו ומאפייניו. אני כעסתי, מפני שהיו לי ציפיות, שינהג אחרת. אני כעסתי מפני שציפיותיי לא התממשו. בעצם, כאשר אנו כועסים על הזולת, או שומרים טינה נגדו- אנו שומרים טינה לעצמנו (שכן, כולנו בעצם א-ח-ד!!!) כאשר אנו מפנים אצבע מאשימה לזולת, שלוש אצבעות מופנות כלפי עצמנו (פי 3. נסו ותראו
) כך שכאשר אנו מוכענים לסלוח לזולת, בעצם, זאת ההודאה, שאנו מוכנים לסלוח לעצמנו!!! בעולם שאין בו אשליה,-אין בו סליחה כי שם, אין היא נחוצה.
L&L TALYA
 

anomarel

New member
גבולות

אביר אהוב האם אתה כל כך אוהב את אותה "מציאות בסיסית קיומית" שלך שאתה מתעקש להצמד אליה בכזו עוצמה ? מדוע אתה מניח שה"מציאות" שאתה רואה\חווה הנה זהה או אפילו דומה למציאות שמתקיימת בי ? אנומראל
 

anomarel

New member
עוד סליחה

במובן מסויים אני מסכים. הסליחה כשהיא מתורגלת כפעולה ( לפני הפיכתה להוויה-סלחנות ) הנה בדרך כלל מיושמת לעוונות ופגיעות פשוט מכיוון שבאלו קל לנו להכיר בצורך בה. אך הסליחה אינה יכולה לבוא מתוך נתינת ממשות לתקיפה . אינך יכול לבטל כעס בכעס או להפיג פחד ע"י אימות סיבת הפחד. אוהב אנומראל
 

Tal_Ya_Tal

New member
אכן כן../images/Emo42.gifanomarel ../images/Emo42.gif

הסליחה, היא הבנה, שמה שחשבנו שאחרים עשו לנו- לא קרה מעולם. הסליחה איננה ´חוננת חטאים´. זוהי ההבנה שמעולם לא היו חטאים!!! כפי שהחושך הוא העדר אור, כך הפחד הוא העדר אהבה אם ברצוננו לסלק את החושך, כל שעלינו לעשות הוא, להדליק אור. באותה מידה, אם נרצה לסלק את הפחד, עלינו להמיר אותו באהבה. הרשעה, חריצת דין, שיפוט- אינן תכונות של אהבה (של אלוהים.) תחושת הנפרדות (האגו) בחרה בהם. הנפרדות היא בחירה באשמה העצמות המודעת (HIGHER SELF) היא הבחירה בחפות. בתום. · אלוהים אינו נוטר טינה. · אהבה אשר בראה אותנו- היא מה שאנו. · אלוהים אינו מרשיע אותנו-נחדול מכך גם אנו · הטינות מסתירות מאיתנו את ניצוץ האור שבתוכנו · ניצוץ האור שבתוכנו, מעניק שלווה לכל שכל באמצעות הסליחה. הסליחה רואה את האשליה שבחטא ומוותרת עליה. הסליחה מסלקת את אשר עומד ביננו ובין אחינו. המשכן של העצמות המודעת, איננו הגוף, אלא מערכת היחסים. · כאשר אנו פוגשים מישהו, נזכור כי זהו מפגש קדוש. · כפי שאנו רואים אותו, כך אנו רואים גם את עצמנו. · כפי שאנו מתיחסים אליו- כך אנו מתיחסים אל עצמנו · כפי שנחשוב עליו- כך נחשוב גם על עצמנו · אל נשכח זאת לעולם!!! מפני שעל כך נשענת היכולת למצוא את עצמנו או לאבד את עצמנו. יחסי אהבה מיוחדת הם נשקה של הנפרדות, על מנת למנוע מאתנו את ´גן העדן´. יחסי קדושה, הם אותם יחסים ישנים- שהוחלמו ושנראים באור חדש. L&L TALYA
 

Tal_Ya_Tal

New member
אכן כן../images/Emo42.gifanomarel ../images/Emo42.gif

הסליחה, היא הבנה, שמה שחשבנו שאחרים עשו לנו- לא קרה מעולם. הסליחה איננה ´חוננת חטאים´. זוהי ההבנה שמעולם לא היו חטאים!!! כפי שהחושך הוא העדר אור, כך הפחד הוא העדר אהבה אם ברצוננו לסלק את החושך, כל שעלינו לעשות הוא, להדליק אור. באותה מידה, אם נרצה לסלק את הפחד, עלינו להמיר אותו באהבה. הרשעה, חריצת דין, שיפוט- אינן תכונות של אהבה (של אלוהים.) תחושת הנפרדות (האגו) בחרה בהם. הנפרדות היא בחירה באשמה העצמות המודעת (HIGHER SELF) היא הבחירה בחפות. בתום. · אלוהים אינו נוטר טינה. · אהבה אשר בראה אותנו- היא מה שאנו. · אלוהים אינו מרשיע אותנו-נחדול מכך גם אנו · הטינות מסתירות מאיתנו את ניצוץ האור שבתוכנו · ניצוץ האור שבתוכנו, מעניק שלווה לכל שכל באמצעות הסליחה. הסליחה רואה את האשליה שבחטא ומוותרת עליה. הסליחה מסלקת את אשר עומד ביננו ובין אחינו. המשכן של העצמות המודעת, איננו הגוף, אלא מערכת היחסים. · כאשר אנו פוגשים מישהו, נזכור כי זהו מפגש קדוש. · כפי שאנו רואים אותו, כך אנו רואים גם את עצמנו. · כפי שאנו מתיחסים אליו- כך אנו מתיחסים אל עצמנו · כפי שנחשוב עליו- כך נחשוב גם על עצמנו · אל נשכח זאת לעולם!!! מפני שעל כך נשענת היכולת למצוא את עצמנו או לאבד את עצמנו. יחסי אהבה מיוחדת הם נשקה של הנפרדות, על מנת למנוע מאתנו את ´גן העדן´. יחסי קדושה, הם אותם יחסים ישנים- שהוחלמו ושנראים באור חדש. L&L TALYA
 
לסלוח ולשכוח. הסליחה קיימת רק לאחר

לאחר שדבר מסויים נסלח ונשכח ולכן לא ניתן לזכור את הסליחה כי היא איננה קיימת יותר. תהליכי סליחה שיש בהם זיכרון, לפי מיטב הבנתי, הינם תהליך שנועד לשחרר לחצים המזיקים לבריאות הגשמית הרגשית והמנטלית של מי שלא סלח וגם להוכיח לו שהינו אדם טוב. שבת שלום אסתיה
 

R2

New member
האם אפשר

שסולחים למישהו לא להודיע לו..? ואם מודיעים לו האם זה בריא לקבל תחושת התעלות..? אסתיה שלום, מזמן לא שוחחנו,אני מקוה שלא תתנגדי לעוד שיחה שבת שלום
 

Tal_Ya_Tal

New member
אין מחויבות להודיע../images/Emo42.gif../images/Emo9.gif../images/Emo42.gif

כי הסליחה, היא בעצם ההבנה, שזולתך לא עשה לך שום דבר ´רע´ או ´מזיק´. ברגע שהבינות זאת, אין יותר על מה לסלוח, כי אין על מה לכעוס. ואז, אם בכלזאת בחרת להודיע על כך לזולתך, אתה א-כ-ן עשוי לחוש התעלות, או יותר נכון זיכוך, כי ברגע ´שסלחת´ לו, סלחת בעצם לעצמך. כל עוד אנו אוחזים טינה כלפי מישהו ואיננו סו7לחים לו, בעצם, איננו סולחים לעצמנו. L&L TALYA
 
למעלה