אין כזה דבר אהבה
וגם לא זמנים שפויים. מכיון שהכל יחסי. ומכיון שכך, גם את השפיות אתה יכול למצוא במקום בו אתה נמצא. וזה לא צריך להיות קשור לדת, אדרבא, כשמנתקים את הדת, השפיות חודרת יותר טוב. אבל אין ספק שזו טלטלה עצומה, שאותי אישית מטלטלת לפעמים עד היום, כשנתיים וחצי אחרי הטלטלה הראשונה. וזה לא מפסיק , היום בדיוק חשבתי כמה אני לא מאמין שאני חילוני, לא שומר תורה ומצוות. בראש אני עדיין אותו אחד, עם אותם לבטים, רק שכרגע הלבטים קצת שונים, כגון האם יש לי סיכוי עם בהירת עור גבוהה שצבעה לשחור חזק , עשתה החלקה יפנית ופוני. ראשית אני נוקט לחומרא, וסביר להניח שאני צודק. אבל ההנחה הזו מביאה אותי לחשוב, כמה היחס של מה שהייתי ומה שאני עכשיו, וכמה היחס של ההשפעה של מה שהייתי על מה שקורה לי עכשיו, ואיך אני מגיב לזה. שפיות ואהבה, לדעתי זהו חזיון רחוק עדיין.