דקל אבשלום
New member
על החשש מבריחת משקיעים
אחד הכותבים כאן שאל אותי היום על החשש מבריחת משקיעים במקרה של העלאת השכר ושמירה על זכויות העובדים. זאת שאלה חשובה מאד ואני חושב שמן הראוי להקדיש לנושא הזה דיון נפרד: בעידן שלפני הגלובליזציה הפחד הכי גדול היה מהתקוממות ההמון המנוצל ע"י בעלי ההון. בעידן הגלובליזציה הפחד הכי גדול הוא מהתקוממות בעלי ההון בשל יחס סובלני מדי כלפי ההמון. לפחד הזה יש ביסוס מוצק: בכל רחבי העולם, תאגידים סוגרים את המפעלים שלהם במדינות המערב ופותחים אותם במדינות במזרח הרחוק. הסיבה לכך היא שבמזרח הרחוק אין פיקוח על זכויות העובדים וניתן לנצל אותם ולשחוק בשכרם עד אין קץ. התרחשותו של תסריט כזה בישראל מפחידה מאד את מנהיגינו הכלכליים. השאלה היא האם הפחד הזה מבוסס. במדינות המזרח, ש"נהנות" מאותם משקיעים יש עוני מחפיר וגרוע מכך - יש פגיעה בזכויות האדם של העובדים. הכל כדי שהמשקיעים לא יברחו. אף אחד לא שאל את עצמו, מה כל כך נורא בכך שמשקיעים כאלה יברחו? לפי דעתי, אם אדם משקיע בישראל רק בגלל שאנחנו מוכנים להוזיל את כוח האדם שלנו, אז אנחנו לא צריכים אותו ולא את ההשקעות שלנו כאן. אנשים רבים שערכים לאומיים בראש מעייניהם מתקוממים על כך שאנחנו שפוטים של ארצות הברית בשל הכסף שהיא מעבירה אלינו. מוזר שאותו הגיון לא מוביל אותם להתקומם בשל הרפיסות שלנו מול המשקיעים הזרים, שמתנים את ההשקעה שלהם בישראל בכך שנפגע בזכויות העובד. עם כל הכבוד, ישנם ערכים חשובים יותר מהשקעות, וללא ההשקעות, לא סביר שהמדינה תפשוט את הרגל: איפה שיש בני אדם חופשיים שמוכנים לפעול כדי לשפר את גורלם תהיה צמיחה כלכלית. ואיפה שיש כללים של הוגנות אשר מבטיחים שלאדם לא תהיה היכולת לפגוע באדם אחר רק בגלל שהוא יכול, יובטח שכל העם יהנה מהצמיחה ולא רק שכבה מצומצמת של עשירים ממילא. אם המשקיעים יברחו, כוחות השוק מבטיחים שאחרים יתפסו את מקומם: כל עוד יש בני אדם, יש ביקוש לתוצר וכל עוד יש ביקוש לתוצר יהיו בהכרח אלה שירצו להשקיע בייצור התוצר, כלומר במקומות עבודה חדשים. אסור לנו לתת לחשש מבריחת משקיעים בעלי עוצמה כה גדולה להדריך את המדיניות הכלכלית של ישראל כי משמעו של צעד כזה הוא הרס הדמוקרטיה, כלומר מצב בו קבוצת מיעוט משפיעה דרך קבע על המדיניות שתינקט כלפי הרוב. יש לראות את אותם משקיעים שצברו כל כך הרבה כוח כדיקטטורים בפוטנציה. עלינו לשמוח על בריחתם כמו שכל מדינה שמחה על בריחתו של דיקטטור שנוא משטחה. על כן החשש מהתקוממות ההמון, שבצדק יתקומם אם ידחק לפינה מעבר לסף מסויים, מוחשי בהרבה מהחשש של בריחת משקיעים. כאשר יש קונפליקט בין השניים, עלינו לבחור בראשון מטעמים דמוקרטיים (ההמון הוא הרוב) ומטעמים מוסריים (ניצול רבים על ידי מעטים).
אחד הכותבים כאן שאל אותי היום על החשש מבריחת משקיעים במקרה של העלאת השכר ושמירה על זכויות העובדים. זאת שאלה חשובה מאד ואני חושב שמן הראוי להקדיש לנושא הזה דיון נפרד: בעידן שלפני הגלובליזציה הפחד הכי גדול היה מהתקוממות ההמון המנוצל ע"י בעלי ההון. בעידן הגלובליזציה הפחד הכי גדול הוא מהתקוממות בעלי ההון בשל יחס סובלני מדי כלפי ההמון. לפחד הזה יש ביסוס מוצק: בכל רחבי העולם, תאגידים סוגרים את המפעלים שלהם במדינות המערב ופותחים אותם במדינות במזרח הרחוק. הסיבה לכך היא שבמזרח הרחוק אין פיקוח על זכויות העובדים וניתן לנצל אותם ולשחוק בשכרם עד אין קץ. התרחשותו של תסריט כזה בישראל מפחידה מאד את מנהיגינו הכלכליים. השאלה היא האם הפחד הזה מבוסס. במדינות המזרח, ש"נהנות" מאותם משקיעים יש עוני מחפיר וגרוע מכך - יש פגיעה בזכויות האדם של העובדים. הכל כדי שהמשקיעים לא יברחו. אף אחד לא שאל את עצמו, מה כל כך נורא בכך שמשקיעים כאלה יברחו? לפי דעתי, אם אדם משקיע בישראל רק בגלל שאנחנו מוכנים להוזיל את כוח האדם שלנו, אז אנחנו לא צריכים אותו ולא את ההשקעות שלנו כאן. אנשים רבים שערכים לאומיים בראש מעייניהם מתקוממים על כך שאנחנו שפוטים של ארצות הברית בשל הכסף שהיא מעבירה אלינו. מוזר שאותו הגיון לא מוביל אותם להתקומם בשל הרפיסות שלנו מול המשקיעים הזרים, שמתנים את ההשקעה שלהם בישראל בכך שנפגע בזכויות העובד. עם כל הכבוד, ישנם ערכים חשובים יותר מהשקעות, וללא ההשקעות, לא סביר שהמדינה תפשוט את הרגל: איפה שיש בני אדם חופשיים שמוכנים לפעול כדי לשפר את גורלם תהיה צמיחה כלכלית. ואיפה שיש כללים של הוגנות אשר מבטיחים שלאדם לא תהיה היכולת לפגוע באדם אחר רק בגלל שהוא יכול, יובטח שכל העם יהנה מהצמיחה ולא רק שכבה מצומצמת של עשירים ממילא. אם המשקיעים יברחו, כוחות השוק מבטיחים שאחרים יתפסו את מקומם: כל עוד יש בני אדם, יש ביקוש לתוצר וכל עוד יש ביקוש לתוצר יהיו בהכרח אלה שירצו להשקיע בייצור התוצר, כלומר במקומות עבודה חדשים. אסור לנו לתת לחשש מבריחת משקיעים בעלי עוצמה כה גדולה להדריך את המדיניות הכלכלית של ישראל כי משמעו של צעד כזה הוא הרס הדמוקרטיה, כלומר מצב בו קבוצת מיעוט משפיעה דרך קבע על המדיניות שתינקט כלפי הרוב. יש לראות את אותם משקיעים שצברו כל כך הרבה כוח כדיקטטורים בפוטנציה. עלינו לשמוח על בריחתם כמו שכל מדינה שמחה על בריחתו של דיקטטור שנוא משטחה. על כן החשש מהתקוממות ההמון, שבצדק יתקומם אם ידחק לפינה מעבר לסף מסויים, מוחשי בהרבה מהחשש של בריחת משקיעים. כאשר יש קונפליקט בין השניים, עלינו לבחור בראשון מטעמים דמוקרטיים (ההמון הוא הרוב) ומטעמים מוסריים (ניצול רבים על ידי מעטים).