על דגלים וצבעים
על דגלים וצבעים בנגוד לשנים הקודומות בהן הונפלו דגלי הכחול לבן של מדינת ישראל כבר בחודש אפריל והמשיכו להיות מונפים עד לאחר "יום העצמאות", השנה יש מעט מאוד דגלים לבנים כחולים. אולי 2 אחוז בכל המדינה ופחות מעשרה אחוז בשכונות העשירות. הדבר מעיד על נתק הולך וגדל בין המוני העם הישראלי ובין השלטון ובעלי ההון. אין זה פלא משום שהמציאות החברתית משתנית מאוד וכבר יש למעלה ממליון רעבים במדינה ומספר הילדים החיים מתחות לקו העוני מגיע ל30 אחוז. אין זה אומר שההכרה היא כבר מהפכנית אולם היא משקפת את ראשית ההבנה כי "משהוא מסריח במדינת דנמרק". אוסיף רק שיש קשר הדוק בין תכנים מעמדיים ובין צבעיים בהם משתמשות תנועות פוליטיות. הדגל הלבן הוא דגל מונרכיסטי( והרצל היה מונרכיסט) ואילו הצבע הכחול הוא צבע השמרנים. הצבע החום הוא סמל הפשיזם. הצבע השחור של האנרכיסטים. הצבע הירוק של האיסלאמיים, ושל הליברלים הסביבתיים. הצבע הכתום הוא הצבע של הלאומנים( נדדרלנד ומקומות אחרים ראו למשל דגל גוש קטיף, הנהגת ההסתדרות ועוד.), הצבע האדום, צבע החיים וצבע השינוי המהפכני של מעמד הפועלים.וגם של שמאל בדרך כלל. זה קרה כבר בשנת 1848 בצרפת. אין זה מקרי שדווקא בימים אלו כתב שוקן בעיתון הארץ התקפה על האפרטהייד הישראלי והוא מותקף על ידי כל העיתונאים מטעם המרגישים באיום קרב ובא. חזור למעלה
על דגלים וצבעים בנגוד לשנים הקודומות בהן הונפלו דגלי הכחול לבן של מדינת ישראל כבר בחודש אפריל והמשיכו להיות מונפים עד לאחר "יום העצמאות", השנה יש מעט מאוד דגלים לבנים כחולים. אולי 2 אחוז בכל המדינה ופחות מעשרה אחוז בשכונות העשירות. הדבר מעיד על נתק הולך וגדל בין המוני העם הישראלי ובין השלטון ובעלי ההון. אין זה פלא משום שהמציאות החברתית משתנית מאוד וכבר יש למעלה ממליון רעבים במדינה ומספר הילדים החיים מתחות לקו העוני מגיע ל30 אחוז. אין זה אומר שההכרה היא כבר מהפכנית אולם היא משקפת את ראשית ההבנה כי "משהוא מסריח במדינת דנמרק". אוסיף רק שיש קשר הדוק בין תכנים מעמדיים ובין צבעיים בהם משתמשות תנועות פוליטיות. הדגל הלבן הוא דגל מונרכיסטי( והרצל היה מונרכיסט) ואילו הצבע הכחול הוא צבע השמרנים. הצבע החום הוא סמל הפשיזם. הצבע השחור של האנרכיסטים. הצבע הירוק של האיסלאמיים, ושל הליברלים הסביבתיים. הצבע הכתום הוא הצבע של הלאומנים( נדדרלנד ומקומות אחרים ראו למשל דגל גוש קטיף, הנהגת ההסתדרות ועוד.), הצבע האדום, צבע החיים וצבע השינוי המהפכני של מעמד הפועלים.וגם של שמאל בדרך כלל. זה קרה כבר בשנת 1848 בצרפת. אין זה מקרי שדווקא בימים אלו כתב שוקן בעיתון הארץ התקפה על האפרטהייד הישראלי והוא מותקף על ידי כל העיתונאים מטעם המרגישים באיום קרב ובא. חזור למעלה
