על גבולות האימון

[מיצפטל4]

משהו למשתתפי העץ הענף...

למאומנת ולמאמנים. לקחתי מהעץ הזה...מחשבה נוספת ותהיות על ... הפוסל במומו פוסל...ה"כל יכולות" של המאמן... ואחד בפה ואחד בלב...ואלה דברים שאני דנה בהם ביני לבין עצמי ואיתכם מרגע שניכנסתי לפה... לופים... אלה בדיוק המקומות בהם יש לבצע "טיפול" ! עם כל הכבוד לאימון. לעיתים נדרש טיפול בידי "אדם" שיצור את הקשר הנכון של אמון ומרחב בטוח ויכיל את הידע. אנשים.. למדו שנים. חקרו ובדקו... יש גם הפרעות פסיכיאטריות ונוירולוגיות... ה"כל יכולות" של "של מאמן" אינה במקומה. לא בכל מקרה, בעיני. ואכן פעמים רבות, ה"טיפול" היחיד שהומלץ כאן היה אימון. הפורום הזה הוא לא במה לאימונים שלמים. הוא מקום לטעימה... יש כאן אנשים שהם חלק מהפורום, ולא תמיד ברור מי "מאמן" ומי "אדם חכם" עם דיעה. ולכן בתחילת דיון כזה ובסופו חייבת להיות התיחסות של "מנהל הבמה הזאת" - מנהל הפורום כדי ל"יצור את סיכום הדיון" וההפניה ל"אן שהוא"... אנשים פונים אלינו לעזרה, ממצוקה כל שהיא... אנחנו שואלים שאלות, ומייצרים אצלם תובנות ומה לא? בלי לדעת מי האדם לפנינו? בלי לחוש איך הדברים שאמרנו פה, משפיעים עליו. יש סיכוי שאני שופטת, או מבקרת... וזה לא נעים בכלל. אבל חויתי את זה כ"מאומנת" פה. וכ"מאמנת" פה. כך שכל זה בהחלט כולל גם אותי. קצת זהירות. שרלטנות זה צעד קטן מעודף בטחון עצמי.

 

[bridges]

יש לופ ויש לופ

היי מיצפטל, יעל ואת מעלות נושא לדיון מאוד חשוב, שאולי נפתח אותו כשרשור נפרד. אבל אני רוצה להגיב. מה שאני אומר זו הדיעה האישית שלי. שימי לב להבדל הסמנטי בין ההתייחסות שלך ל"מאומנת" לעומת ההתייחסות שלי ל"מתאמנת". זה אולי נראה לך הבדל סמנטי קטן, אבל הוא מסמל את חוסר ההסכמה בינינו. אבל קודם עם מה שאני מסכים: אני מסכים לגבי כך שלא ניתן לטפל באימון בבעיות פסיכולוגיות ופסיכאטריות. אני בטוח שמאמן הוא לא כל יכול. שימי לב שבד"כ האנשים שנותנים למאמן "כל יכולות" הם אנשים שלא מכירים את תחום האימון. הרבה פעמים מגיעים לאימון אנשים שמאיזשהי סיבה התאכזבו מהטיפול הפסיכולוגי/פסיכאטרי וחושבים שהאימון הוא הפתרון. מנסיוני זה לא עובד ואימון כזה נידון לכישלון (ובד"כ מופסק באמצע), ואני כמובן מסכים שהפורום הוא מקום לטעימה של אימון ומאוד מוגבל מבחינת הטכניקות האימוניות שבהן ניתן להשתמש. אבל, לא תמיד קל למצוא את נקודת העצירה. אם תמצאי פתרון לזה אשמח לשמוע. עכשיו לגבי חוסר ההסכמה שמתחיל בהבדל בין מאומן (שזה על אותו משקל של מטופל) לעומת מתאמן (שלא במקרה אין מתטפל). באימון, לעומת טיפול, האחריות על התוצאות היא סמטרית ואפילו נוטה יותר על המתאמן. וזה בסיס של כל סוגי האימון שאני מכיר. באימון אנחנו לא מנסים לטפל בשום בעיה של המתאמן (וראית את זה מההתייחסות שלי אל מרב). באימון אנחנו מניחים שהמתאמן הוא אדם בוגר, שיכול לזהות בעצמו מה מקדם אותו ומה לא. באימון הידע נמצא אצל המתאמן ולמאמן יש טכניקה לעזור לו לחשוף את אותו ידע. זה לעומת המטפל שמניח שלמטופל יש איזשהו חוסר בידע ולכן יכולת הבחירה שלו לא שלימה. בהחלט ניתן להתיר לופים באימון ואני אתן מספר דוגמאות: מתאמן שרוצה לקדם את החלום שלו, אבל מסיבות שונות לא עושה את זה (דחיינות, חוסר זמן וכו'). מתאמנת שלא מצליחה לקדם דברים חשובים שלה בשל חוסר ניצול זמן. יזמית שלא מצליחה לקדם את העסק שלה משום שהיא תקועה באיזשהי קונספציה שווקית. לגבי הרעיון שלך לסיכום דיון ע"י מנהלי הפורום. מאותה סיבה שזה לא טיפול אלא אימון ואנחנו מניחים שהמתאמן הוא אדם בוגר שיכול לבחור בעצמו את הכיוון שלו ולזהות מה מקדם אותו ומה לא, אני לא חושב שענבל או אני צריכים להביע את דעתנו מ"מרומי הכסא" של מנהל הפורום. תודה לך על הערותייך

 

[yaelmmmmm]

מסכימה עם הגדרה של מתאמנת ולא מאומנת

או מאולפת, מעולפת או מאומצת. עם זאת, אני בהחלט חושבת שאימון יכול לתת תשובות טיפוליות. לדוגמא: אימון adhd בעיני עובד טוב לפחות כמו טיפול התנהגותי כי מלבד התנהגות הוא נותן גם אור בקצה המנהרה, כלומר, מטרות, וכך בונה הצלחות בצעדים קטנים. בעצם, אנו מטפלים כאן בבעייה של התארגנות שהיא בחלקה פסיכולוגית. מה ההבדל? לצערי, מאמנים לא מספיק מתעכבים על זה. לדעתי, זה עומק הבעיות הקיימות ותחושת מסוגלות של המאמן. במה אסור לטפל באמצעים אימוניים? כבר אמרתי, לדעתי, בטראומה, בחרדה / דיכאון וב-ocd. ובאינספור מחלות נפש, כמובן. אגב, רונן, אימון אמנים זה משהו חדש? אשמח אם תתייחס. יעל אוספובט יועצת ומאמנת אישית

 

[bridges]

אבל איך תדעי?

המאמן איננו מומחה בזיהוי בעיות כאלה. אני למדתי בקורס האימון לזהות סימנים של דכאון, אבל לא יותר מזה. לכן, אני דבר ראשון מחתים את המתאמנים על כך שהאימון איננו טיפול פסיכולוגי. ואם המתאמנים מספרים לי שהם כרגע בטיפול אני מבקש מהם שיספרו למטפל על כך שהם נמצאים באימון ויקבלו את הסכמתו (אני לא מבקש אישור חתום). כמו-כן, אם מתאמן הפסיק טיפול פסיכולוגי על דעת עצמו וללא שיחה מסכמת עם המטפל, אני לא אסכים לאמן אותו (כמובן הכל נכון גם למתאמנת). אבל הכל תלוי בנכונות של המתאמן לשתף את המאמן ולפעמים זה קורה מספר מפגשים אחרי תחילת האימון. לגבי שאלתך על אימון אמנים: זה משהו חדש אצלי שנוצר מכך שעבדתי עם אמנים והחלטתי להתמקד בנישה הזאת. כלומר מצד אחד אני קורא לעצמי מאמן אמנים כדי להבהיר את קהל היעד שלי (גם עבורי וגם לאנשים שמגיעים אליי או לאתר שלי); כמו-כן, לפי דעתי, אמנות זה מקצוע שיש בו אתגרים שונים במהותם ממקצועות אחרים. יש תפיסה שאומרת שאמן הוא עסק כמו כל עסק אחר ולכן אפשר לעבוד איתו באותה דרך שבה עובדים על הקמת או הרחבת עסק. אני לא חושב כך. אמנים כן נתקלים בשאלות שבפניהם עומד בעל עסק, אבל לפני כן יש שאלות הרבה יותר מהותיות (לדוגמא: אמנותיות מול מסחריות, חשיפה אישית מול חשיפה אמנותית, האם יצירתיות קוראת בצורה ספונטנית או מקביעת יעדים ועוד...), לכן ביצעתי התאמה של תהליך האימון לכיוון של אמנים, אולם בבסיסו זה אותו מודל אימון (כמו שאימון מנהלים/עסקי בעצם זהה לתהליך אימון אישי, פרט להתאמות מסויימות). מתנצל על הפסקה הארוכה, זה פשוט מלהיב אותי לדבר על אמנים. רונן

 

[coachit]

שיתוף מתוך נסיון

שאלת רונן, איך תדעי? אספר לך על שני מקרים בהם אני הפנתי לטיפול. (אני אדבר בלשון זכר , אך במציאות היו אלה גבר ואשה). האחד, הגיע עם סיפור דומה למירב (האשה אשר בקשה כאן אימון בפורום) הוא לא סיפר על ארוע כל שהוא בעברו, אך אחרי שתי פגישות בהן ציינתי לעצמי את האלימות המילולית בה תיאר המתאמן את שעבר עליו בסיטואציות של עבודה, שאלתי מאד בברור, אם הוא חווה אי פעם חוויה אלימה שכזו. היה שקט. ארוך. ואז החל סיפור אחר. הפנתי אותו לטיפול. השני, הגיע עם מטרה להתאמת עם "פחד מפני קהל " אחרי כמה שיחות, נוסף פחד אחר, "פחד מטיסות". לעשות סיפור ארוך קצר, הפנתי גם אותו לטיפול. האיש אובחן אח"כ - וכתב לי זאת- כחרדתי וקיבל תרופות לטיפול בבעיה. על פניו, שני מתאמנים אלא נראו ברי אימון לכל דבר. כמה נפלא היה להצטרף למסעם ולעשות את השינוי. אך פה לדעתי (הפרטית ביותר ) דרושה מידה של איפוק, אולי אפילו צניעות מסויימת, אל מול האפשרות לאותם מתאמנים להגיע ליעד טוב ובריא יותר על ידי טיפול. שלא כמו התחום ממנו באתי בו נקבע כי "הכל שפיט" כאן אפשר לאמר לא הכל בר אימון. יומטוב ונעים

 

[bridges]

דוגמאות מעולות לצורך להיות קשובים ורגישים

שאלה: אם היה מגיע אלייך אדם לאימון ומספר לך שהוא עבר אלימות בעבר והלך לטיפול בנושא והוא רוצה להתאמן על נושא שעוצר אותו. האם זה פוסל אותו לאימון מראש?

 

[coachit]

ראשית והחשוב מכל: אף אחד לא פסול מראש

כפי שציינתי גם עם מתאמנים אלה, היו מספר פגישות עד שהפנתי אותם לטיפול. בעבר היה לי רק מקרה אחד שאפילו לא קבעתי פגישת הכרות ומיד שלחתי לטיפול (והייתי צריכה לאמר פסיכיאטרי אבל אמרתי שאימון אינו התשובה) היה בחור שביקש ממני לעבור חוויה של עקדת יצחק. תוך כדי שיחה, הבנתי שאין זו מטפורה, הוא רוצה שאחנוק אותו ואז הוא "יכנע לאגו שלו"... לא הייתי צריכה להיות מאבחנת על באותו רגע, אבל חוץ ממנו, היו עוד מקרים שהדבר לקח מספר פגישות לא תמיד המתאמנים רוצים לעבור טיפול. "זה ארוך, יקר וכו וכו" ולכן אני מציעה את זה ולא הם. לגבי שאלתך: מכייון שאני מיודעת עם נושאי אלימות, (במשפחה,אונס וכו) מתוך עבודת התנדבות באותם שטחים, אני יכולה להעיד כי "טיפול" זו מילה או חוויה מאד פתוחה. ישנן נשים שעברו אונס בגיל צעיר (6-8) שעוברות טיפול מיד אחרי הטראומה, ואז החוויה חוזרת עם פנים אחרות למשל במפגש אינטימי עם חבר ראשון, שיכול להיות בגיל 16 או לפני לידה, או כאשר הילדה שלה מגיעה לגיל אותו היא עברה את הטראומה. כך שלאמר "עברה טיפול" זה מאד פתוח ולא ממצא. מאד חשוב לי לאמר, שאין זה אומר, שמי שעבר טראומה כלשהיא, כל דבר מאותו רגע ואילך מחובר לטראומה. ממש לא!! ובשל כך, כתבתי קודם על הרגישות והאיפוק. כי אנחנו עוסקים כאן, אחרי הכל, בחיים של אנשים, ואנו באים עם רצון טוב. המון רצון טוב להטיב. אז אפשר גם להסתמך על עצמנו במקרים עמומים שכאלה, ולהפנות לטיפול. לא נראה לי שזה מוריד כלל מהאימון. זה פשוט לא הנישה. מקווה שעניתי לשאלתך

 

[tipuly]

מבט נוסף

קראתי שוב את השירשור מאז פנייתה של מירב ועד הלום עלו כאן הרבה נושאים וכדאי לעשות הפרדה בין שניים עיקריים: 1. סטינג והגדרת גבולות של מה משמעות ההתכתבות בפורום 2. ההחלטות מקצועיות ואתיות לגבי מי מתאים לאימון ומי לא לגבי הנושא הראשון- אני חושבת שהדיון הראשון שהתחיל פה היה האם ראוי שמירב תעבור אימון בפורום או לא. זו אכן שאלה- בלי קשר לסיפור של מירב ולחוויות שעברה- האם אנחנו מאמנים כאן ומה המשמעות של התכתבות עם פונים בפורום. האם הם באמת מתאמנים שלנו? האם כולם קוראים את מטרות הפורום וכלליו. האם יש בידם את האמצעים להבין שמדובר בטעימה ולא באימון ממש? האם יש מי שחושב שמדובר פה באימון ממש? דעתי האישית היא שמדובר באפשרות לטעום ולברר דברים ואין פה תחליף לאימון אבל יכול להיות שראוי לפתוח דיון מעמיק בעניין ולהגדיר במה מדובר כדי שהמאמנים בפורום יוכלו לייצג את רוח ההחלטה בתגובותיהם. לגבי נושא ההפניה לטיפול- גם אני כאחרים חשה שיש מקרים שנכון להפנות לטיפול ושהפניות כאלו חסרות כאן לעיתים בסיום השירשור. הייתי שמחה לכך שתהיינה הצעות כאלו ולו רק בגלל שבאימון אנחנו מאמנים אנשים לבחור מתוך שלל אפשרויות - ועלינו להוות מודל לעניין אם זה נראה לנו נכון ומתאים. מאידך, כפסיכולוגית תעסוקתית אני רוצה לתת זוית נוספת. פעמים אנשים מגיעים ליעוץ (תעסוקתי או בכלל ) כמקום שנוח להם יותר להגדיר את עצמם בו, ומנסים להימנע ממקומות מתייגים כמו "טיפול" וכו'. אפשר מייד להגיד להם "זה לא שייך לכאן" ולהפנות אותם במידה רבה של אתיקה לטיפול. ואפשר לפתוח את הדלת וקצת לשוחח, כמו אנשים לאנשים , ובגישה אימונית שהולכת אל הטוב והחיובי ולא דנה בבעיות לעומקן ולאפשר למי שפונה קודם כל מגע ברקמות שבהן הוא זקוק למגע מלטף ואיכפתי, ואז להחליק למקום שבו הוא יכול לשקול טיפול. אני חושבת שכמאמנים עם יכולות בינאישיות ורגישות לזהות רגשות, עמדות ומחשבות של אנשים- יש לנו תפקיד להיות המשפך לשם לפעמים- ולכן כתבתי מה שכתבתי לכותב שכתב למירב שזה ממש לא נכון לה כאן. אני אדבר רק על עצמי הפעם כדי לא להיות שיפוטיתכלפי אחרים - לי כמאמנת חשוב להקשיב לאנשים ולפתוח דלת גם אם בסופו של דבר כדאי שנפנה אותם למקום אחר שיעזור יותר. השירשור מועיל מבחינתי ומחדד לי דברים והרבה תודות לכולם

 

[bridges]

תודה לכם

גם אני השכלתי מאוד מהדיון הזה. אני בהחלט לוקח את כל מה שנאמר לתשומת ליבי גם כמאמן וגם כדי לראות איך להביא את הדברים האלה לידי ביטוי בפורום. צריך לזכור שהגולשים לפורום לא תמיד קוראים את כללי הפורום ולא את המאמרים. כמו כן גם ענבל ואני לא נמצאים וקוראים בו בכל רגע ורגע. לכן אני מזמין כל אחד מהמשתתפים לקחת אחריות על דבריו. רונן

 

[ענבל כהן חמו]

אימון וטיפול

אני רוצה להתייחס לשאלות שעלו פה על אימון וטיפול. אני מסכימה לדעה שכמאמנים אנו צריכים להיות מאוד זהירים. הרבה מאוד פעמים אימון הוא אפשרי, אבל טיפול יהיה המענה הנכון והשלם עבור אותו מתאמן - הנושאים שהוא מעלה עמוקים יותר, קשורים מאוד בעבר שלו, או סבוכים כך שהוא לא יכול להתיר אותם ולהתקדם. כמו כן אם האדם דכאוני או סובל מכל קושי נפשי, יש להציע לו טיפול, או לפחות לברר איתו מה הערוץ שיתאים לו - להסביר מהו אימון ומהו טיפול - ובמה כל אחד מהם יכול לתרום. האימון מיועד לאנשים בריאים בנפשם. כמאמנים, לא הוכשרנו לטפל באנשים אשר יש להם איזו הפרעה נפשית, או טראומה עמוקה. זהו חוסר אחריות וחוסר מקצועיות לטפל באנשים כאלה, כאשר אין בידנו הכלים. זה לא אומר שאימון לא יכול לעזור הרבה פעמים - אך חובת הזהירות מחייבת שנפנה לאנשים שהוכשרו לעיסוק זה, שמא ניגע בפינה שלא ידענו לגעת בה באופן הולם. אפשר לאמן כאשר המתאמן מקבל גם טיפול פסיכולוגי ובלבד שהדברים מתואמים. כאן בפורום אני מציעה פעמים רבות טיפול כאופציה ראשונה או מסבירה מה ההבדל ומתי כדאי לגשת לכל אחד מהערוצים. נכון שיש מאמנים שאומרים על כל פניה שהיא תפתר על ידי אימון (ובוודאי אם יגשו אליהם לאימון). אכן קצת זהירות וצניעות לא יזיקו. כמו כן, אנו לא מאבחנים בפורום. אם אני מציעה למישהו לבדוק את נושא ה-ADHD למשל, זה מתוך ידיעה שהאפשרות לא עולה אצל הרבה אנשים, ובירור של הענין יכול לפתוח אפשרויות רבות למי שסובל מהתסמונת ולא ידע איך להתמודד. כאן אימון הוא כלי נהדר - אצל מאמן שמתמחה בכך. כמנהלי הפורום אנו לא תמיד פנויים לקרוא שרשור שלם מההתחלה, כדי לאתר מקום בו אפשר היה להפנות לטיפול. תכני הפורום נוצרים על ידי כולנו - קחו אחריות - הביעו את דעתכם, פתחו את הנושא לשאלה אם אתם לא בטוחים. אם יש צורך שלחו מסר לאחד מאיתנו ובוודאי נתייחס ונחשוב על הנושא.

 

[isaacm]

../images/Emo45.gif יש הרבה דרכים לנהל פורום

ואני מרגיש צורך אישי לשתף אתכם בחוויה שלי את ניהול הפורום הזה. אני מלווה את הפורום עוד מהתקופה שקדמה להיות הפורום פורום. בתקופה הזו למדתי להעריך מאד את ענבל, ואת צורת העבודה שלה בפורום. גם רונן לא טומן ידו בצלחת, אבל רוב התקופה הייתה כאן ענבל - לבדה (איתנו - אבל לבד בניהול). ומבלי לחזור ולפרט, אומר שאופן ההתמודדות של ענבל עם האתגרים שהפורום (או, יותר נכון, משתתפי הפורום) הציב בפניה, מרשים מאד - ומעצים. ענבל פועלת ממקום של שוויון והמון כבוד לסובבים אותה. נו, ענבל, אל תסמיקי - לא המצאתי כלום. ועל שניכם, ענבל ורונן. אני מוצא עצמי למד כל פעם מחדש כשאני רואה את שיקול הדעת שלכם בא לידי ביטוי במקומות בהם אתם בוחרים להתערב, להשתתף, להתעלם ואפילו, בפעמים הנדירות שזה מחייב, למחוק. יישר כוחכם אני גאה שזכיתי לגעת בכם איציק

 

[ענבל כהן חמו]

ובכל זאת ../images/Emo9.gif

 

[מיצפטל4]

../images/Emo24.gif תודה

 

[yaelmmmmm]

../images/Emo45.gif

 

[yaelmmmmm]

אני אדע, למדתי טיפול וטיפולתי מספר שנים

אני מודה שזה פעם ראשונה שאתיקה אימונית באה לידי ביטוי חזק כאן בפורום! כל הכבוד! האם למדת את זה בקואוצ'מי? באמת, השאלות המהותיות האלה מעניינות ביותר. איך אתה מגדיר יצירתיות: כאמן, כמאמן, כאיש טכנולוגיה? האם זה הגדרות שונות? יעל אוספובט יועצת ומאמנת

 

[bridges]

על יצירתיות ומשבר יצירתי

הגדרה של יצירתיות, אני מעולם לא עשיתי זאת אבל אני אנסה: אני מאמין שיצירתיות היא היכולת להביא רעיון חדש ולממש אותו. ואני אסביר: רעיון חדש: שלא היה קיים קודם. זה יכול להיות דומה למשהו קיים אבל לא שכפול. לממש: להוציא אותו לפועל מרעיון לממשות. מימוש יכול להיות רוחני או פיזי, אבל הוא מתקיים מחוץ לגבולות של אותו אדם. זה שעולה לי רעיון בראש לא הופך אותי ליצירתי. זה שאני אומר אותו, כותב אותו בצורה שתיגע באנשים אחרים הופכת אותי ליצירתי. גם אם אני בונה תוכנה שממשת את הרעיון אני אדם יצירתי. ההבדל היחיד ביצירתיות בין אמן, מאמן ואיש טכנולוגיה היא המדיה שבה היצירתיות של אותו אדם באה לידי ביטוי וביכולת המימוש הפיזי של אותו רעיון. מתנצל שזה קצת פילוסופי אבל זו היתה שאלה פילוסופית ומאוד קשה להגדיר מושגים כאלה (אני בטוח שיש עוד עשרות הגדרות ליצירתיות). רונן

 

[מיצפטל4]

ADHD

הוא לא הפרעה פסיכיאטרית... יש הטוענים שהוא לא הפרעה. שהוא אבחנה נדרשת למצבים הנגזרים מהחיים המודרניים - העמוסים פרטים ומטלות. יש המתפלספים על זה עד היום. בכל מקרה האבחנה מופיעה במגדיר הפסיכיאטרי ומטופלת ע"פ חומרתה בתרופה. הפונקציה הבעיתית, היא ה"אקזקוטיב פאנקשין" ... והיא מופיעה גפ ב-ADHD וגם אצל אנשים שסובלים מהאבחנה המוכרת בשפת היומיום - סרבול ! ניהול זמן או בשמו הנכון - ניהול עצמי ... מתייחס לזמן, לסביבה הפיזית, לשגרת היום יום... לכל אותם דברים שיש בהם רצף ויחסי מרחב או זמן. אימון הוא כלי עבודה. קלאסי ל"קניית" מיומנויות ניהול. בכובע הטיפולי... נקרא לזה אימון קוגניטיבי, הפעולה לתחזוקת התליך תהיה אימון.

 

[yaelmmmmm]

יש פה בלבול מאד גדול. להלן הבהרות:

ADHD הינו הפרעה. נקודה. הפונקציה הבעייתית איננה "פאנקשן" או "פאקשן" כלשהו אלא התפיסה החושית הבסיסית ביותר. כמו: לעמוד מספיק קרוב לבנאדם כדי לשמוע ומספיק רחוק כדי לא לאיים. אימון קוגניטיבי אינו כלי טיפולי. זוהי גישה אימונית-חינוכית. אני ממליצה על ספר בהוצ' מכון ברנקו וייס.

 

[מיצפטל4]

סורי ! יש כאן בלבול רציני ביותר.

ADHD הוא הפרעה נקודה ! הוא רשום כהפרעה ב"מגדיר הפסיכיאטרי להפרעות" - DSMR או המעודכן יותר. אך קיים רצף בלתי נראה בין "נורמלי" לפתולוגי, ולעיתים אנו נוטים להעמיד בטעות "שלל הפרעות קלות" על הרצף. באימון אנחנו לא עוסקים ב"הפרעות" כזכור לי האדם שלם ורב תושיה... הוא לא מקולקל ולכן אין צורך לתקנו. כך שאם הגעתי כמאמנת להבנה שאני עוסקת ב"פתולוגיה" או ב"קלקול" עליי להפנות את ה"מקולקל" לתיקון... ולשם כך קיימים מומחים שונים בתחומם. אחת הפונקציות המוחיות הבעיתיות ב- ADHD היא "המיומנויות הניהוליות" - מיקוד קשב, הסטת קשב, אינהיביציה ( שמביאה לאימפולסיביות? ) ... פונקציה זו יושבת באונה הפרונטלית, ה"ידועה" כאונה המנהלת\והמווסתת. אלו פונקציות גבוהות יותר מהפונקציות החושיות הבסיסיות שגם בהן עלולה להיות בעיה - "ויסות חושי" שהוא נושא אחר. רלוונטי ביותר. טיפול קוגניטיבי, הוא עוד "דרך" להשיג תוצאות בטיפול. הוא טיפול המתמקד ב"חשיבה" במסרים מילוליים, באנליזה בסינתזה. כמובן שניתן לעבוד בסגנונות אחרים - מוטורית, ויזואלית, חושית. מושג רלונטי הוא TOP DOWN והוא מתאים לדרך שבה אנחנו עובדים באימון.. מייצרים את היעד או החזון ומפרקים אותו למרכיבים ולדרך שיש לעבור עד להשגתו. אימון קוגניטיבי - הוא "אימוני - חינוכי" במה מתבטאת התוספת "חינוכי" ? מה שם הספר של מכון ברנקו וייס ? במידה ועדיין קיים בלבול בגוף הידע שלי, אשמח אם תשתפי אותי לגבי המקורות לגוף הידע שלך. אתעדכן וכך נוכל לבסס דיון נכון יותר.

 

[yaelmmmmm]

בלבולים שונים

הספר נקרא "אימון קוגניטיבי" לא זוכרת מי כתב את זה, הוצאה היא ברנקו וייס. כספר, הוא קצת יבש, אבל אני ממליצה על פרק שמדבר על 5 מצבי תודעה! טיפול קוגניטיבי במובן שאליס השתמש בו בהחלט תואם אימון. אין הוא מתמקד באנליזה או סינתזה אלא בפירוק אמונות בלתי יעילות באמצעים שונים. מייכנבאום ובק מדברים כבר על דברים אחרים, כגון חיסון או חוסן, שאגב אני הרבה פעמים משתמשת בידע הזה באימון. באימון אנחנו עובדים גם top down וגם bottom up, תלוי באסכולה שבה למדנו ובדברים נוספים שאנחנו סוחבים איתנו. מקור הידע לגבי ADHD מבחינתי הוא גישתה של איירס מתחומך דווקא. קשב הוא אחד התוצרים של המערכת החושית, יחד עם איזון חושי, שילוב חושי, סכימת הגוף, רצף, ארגון, יוזמה ופתרון בעיות. אני מאד מאמינה בגישה זו! היא עובדת ועובדת טוב עם אוטיסטים ולקויי למידה בגילאים השונים. כל הגישה הזו של אימון ADHD היא המצאה ש(כך אני גורסת) מנרמלת את התופעה הזו, נותנת "תרופת פלא" אגב איכותית. הנה, אפשר ללא טיפול! רק אימון! זה נהדר. אבל: כדי לאמן ביעילות צריך להכיר את ההפרעה לעומק. מקווה שלא בלבלתי אותך עוד יותר, כי אני מספיק אקלקטית, ולא מאמינה באסכולה אחת לכל החיים. לילה טוב, יעל