../images/Emo9.gifמעריכה את תגובתך
יש סיכוי שיש צורך לפתוח שרשור כזה. זהו דיון מקצועי חשוב, וכולנו נלמד ממנו משהו , אין לי ספק. אנסה להתמקד ואתייחס בנקודות: *תודה על החידוד הסמנטי, הלכתי ליתר בטחון לבדוק את הפירוש... מאומן שם את ה"תהליך" כמשהו שמועבר אל הלקוח. מתאמן שם את הלקוח כפעיל יותר. אך עם זאת... המאמן מאמן. המתאמן לעיתים מאומן ... ויש סיכוי שתסכים\לא תסכים איתי שקיימים הרגעים בהם אתה נדרש, לבסס את ההשתתפות, כי המאומן במצב קולט, סביל. האם גם שם מתבצע אימון? כשהמתאמן מאומן ? ( לדעתי כן יש רגעים כאלה!) * בטיפול וגם באימון אנחנו לא מטפלים בבעיות הפסיכיאטיות, אנחנו מנסים לעזור לאדם עם "בעיה פסיכיאטרית" .. לפעמים יש באדם ה"כח" להתמודד עם ה"בעיה הפסיכיאטרית" , גם בתהליך אימון. הוא מציב מטרות בהתאם ל"רוחב ועומק" הראיה שלו מאותה נקודת מבט. כך יש סיכוי שאדם דכאוני יציב מטרה, לקחת את התרופות שלו ולסדר את הפינה המרכזית של הבית, באופן שמאפשר "חדירת אור לשממה". הוא יראה קצר יותר, אבל שם יהיה היעד שלו. עדיין לעיתים ה"בעיה הפסיכיאטרית" לא תאפשר אימון כי היא מייצרת לופים... שהם חזקים יותר מ"גרמלינים" או חסמים ... הם הלוצינציות, הם מחשבות שוא.. הם תעתועי חשיבה מכל מיני סוגים. ולכן ה"אימון" שהוא "כלי עבודה קוגניטיבי"... מרגיע, מייצב, אך נדרש לעיתים להתחיל מהתחלה, אין לו את המערך הקוי - קדימה ולמעלה. הוא הולך אחורה, לתחתיות, למעלה לגבהים... ה"שגעון" מדבר לעיתים. ובלי "ידע" מוקדם ונסיון... קשה מאוד ליצור תהליך אימון. ולא רק למתאמן, גם על המאמן מונח משא לא קל, ובהיותו "חסר ידע", הוא עשוי לפול ברוחו בעצמו. הייתי מעיזה ואמרת, שמטפל - מאמן יצליח לשלב את הכילים מול זה. אנילא מדברת על "קוים" שמזכירים הפרעות, היום יש נטיה אופניתית לאבחן.. הוא מאני דיפרסיבי, והיא בעלת הפרעת קשב וריכוז... זה לא הולך ככה. מי שלא אובחן הוא לא חולה נפש. כמאמנת המינימום ה"אתי" מחייב אותי להבחין בלופים. ולראות שהאדם מציב יעד ומטרות, ונופל ... שוב ושוב ושוב, למרות שהמטרה לא רעה, למרות שפרטנו אותה לפרטיה, ולמרות יכולת תכנון מדהימה... זה נושא מורכב. * שהפורום הוא מקום לטעימה של אימון ומאוד מוגבל מבחינת הטכניקות האימוניות שבהן ניתן להשתמש אימון הוא מקצוע או כלי בארגז כילים ( סמנטיקה !) אבל הוא תהליך שעובד. גם אנשי מקצועות הטיפול מזהים את טכניקת העבודה המרכזית של האימון כ"עובדת" ( לא נעים לי לנכס למקצוע שלי אבל מסתבר שבבסיס המקצוע "ריפוי בעיסוק" מצוי הפועל אימון המטופל לקראת השתתפות בעיסוקים משמעותיים לו) . כמו שאני רואה את זה,הדגש על השונות, מייצר פה אינספור טכניקות עבודה, הנשענות ברובן על נסיון חיים, מבנה אישיות , דרישות השוק למגוון בתחרות העיסקית... ולכן מאוד קשה להיות צרכן במקום בו אתה לא מבין מה בדיוק מוכרים לך. ראיתי כבר מאמן בקריסטלים, מאמן רוחני, מאמן הוליסטי, מאמן קוגניטיבי... כל מה שאמרתי עד עתה, הופך את כל זה לעוד יותר מסובך כשאתה מציג את זה הרשת האינטרנט. תחת ניקים. כשאני נכסת עם "בעיה" או "שאלה" אני מקבלת אינספור תשובות, שכל אחת מהן שונה מקודמתה. אתה מניח שאני "הגיונית" בוגרת ובוחרת בחירה עצמאית להכנס לפה. ואם הייתי אומרת לך .. שהבנתי שאימון זה סוג של עזרה? וזה כל מה שאני יודעת? ... ושאין לי מושג על מה אתם מדברים איתי? ושיצאתי מפה בוכה לגמרי. כי שאלתם אותי המון שאלות וכל מה שיכולתי לחשוב זה שאני כנראה מטורפת, לא הגיונית והנה החיים שלי נראים רע. ( אני קיצונית אולי אבל בעגה המקצועית.. זה נקרא ל"פרק" את המטופל) . אתה נמצא מאחורי המקלדת שלך אתה לא רואה, מה שאלות העוצמה שלך עשו לי... וכאן הסכנה. לי אכפת מהמתאמנים הוירטואלים, לפחות מאלה שמתפרקים לאלף חתיכות ולא ילכו לטיפול או לאימון בהמשך. וזה מחזיר אותי אל ניהול הדיון. ולא כי אני חושבת שהעבודה לא נעשית, כי אני חושבת שיש לחשוב לעומק על התוכן הזה. מנהל, הוא הסמכות המקצועית - לאו דוקא היודעת יותר מכולם ( כי הרי סיכמנו שאין תפריט מאמנים זהה!) אלא המרככת, המאפשרת וויסות, המקשיבה ל"כתוב", המזהה את המום שבו יש לעצור את ה"אימון" ולהפנות לאימון אמיתי, המסבירה מהו אימון אם צריך. *אנשים שנותנים למאמן כל יכולות.. הם אנשים שצריכים עזרה, מהמקום הנמוך שהם עומדים בו. הם אותם אנשים שנותנים למטפל \לחבר\מאמן וירטואלי את הזכות לשמוע את הסיפור המלא שלהם. לא היתה פניה אחת לפורום שלא ניסינו להתמודד איתה בכלי אימון. אפילו הצענו אבחנה של ADHD לאחת הפונות... לא ראיתי הפניה לאיש מקצוע אחר. האמת היא. שאני גאה בכובע המאמן שלי וגם בכובע המטפל שלי. אני רואה את היעוד שלי בעיסוק הזה. תמיד פחדתי מה"תחום האפור" שבו כל אחד עושה מה שהוא יודע...הוא והוא ! יותר מדי אחריות שמתפזרת ... ( ואגב אחריות, אם האחריות היא על המתאמן, למה נדרש המאמן ל"ביטוח מקצועי" - ותחשבו על זה? |) ומאז שניכנסתי לפה. אני מאותגרת "אפור" . אשמח אם תאמנו אותי על זה... יש לי המון זמן עכשיו כשאני ב"אי עשיה" טיפולית או אימונית.
יש סיכוי שיש צורך לפתוח שרשור כזה. זהו דיון מקצועי חשוב, וכולנו נלמד ממנו משהו , אין לי ספק. אנסה להתמקד ואתייחס בנקודות: *תודה על החידוד הסמנטי, הלכתי ליתר בטחון לבדוק את הפירוש... מאומן שם את ה"תהליך" כמשהו שמועבר אל הלקוח. מתאמן שם את הלקוח כפעיל יותר. אך עם זאת... המאמן מאמן. המתאמן לעיתים מאומן ... ויש סיכוי שתסכים\לא תסכים איתי שקיימים הרגעים בהם אתה נדרש, לבסס את ההשתתפות, כי המאומן במצב קולט, סביל. האם גם שם מתבצע אימון? כשהמתאמן מאומן ? ( לדעתי כן יש רגעים כאלה!) * בטיפול וגם באימון אנחנו לא מטפלים בבעיות הפסיכיאטיות, אנחנו מנסים לעזור לאדם עם "בעיה פסיכיאטרית" .. לפעמים יש באדם ה"כח" להתמודד עם ה"בעיה הפסיכיאטרית" , גם בתהליך אימון. הוא מציב מטרות בהתאם ל"רוחב ועומק" הראיה שלו מאותה נקודת מבט. כך יש סיכוי שאדם דכאוני יציב מטרה, לקחת את התרופות שלו ולסדר את הפינה המרכזית של הבית, באופן שמאפשר "חדירת אור לשממה". הוא יראה קצר יותר, אבל שם יהיה היעד שלו. עדיין לעיתים ה"בעיה הפסיכיאטרית" לא תאפשר אימון כי היא מייצרת לופים... שהם חזקים יותר מ"גרמלינים" או חסמים ... הם הלוצינציות, הם מחשבות שוא.. הם תעתועי חשיבה מכל מיני סוגים. ולכן ה"אימון" שהוא "כלי עבודה קוגניטיבי"... מרגיע, מייצב, אך נדרש לעיתים להתחיל מהתחלה, אין לו את המערך הקוי - קדימה ולמעלה. הוא הולך אחורה, לתחתיות, למעלה לגבהים... ה"שגעון" מדבר לעיתים. ובלי "ידע" מוקדם ונסיון... קשה מאוד ליצור תהליך אימון. ולא רק למתאמן, גם על המאמן מונח משא לא קל, ובהיותו "חסר ידע", הוא עשוי לפול ברוחו בעצמו. הייתי מעיזה ואמרת, שמטפל - מאמן יצליח לשלב את הכילים מול זה. אנילא מדברת על "קוים" שמזכירים הפרעות, היום יש נטיה אופניתית לאבחן.. הוא מאני דיפרסיבי, והיא בעלת הפרעת קשב וריכוז... זה לא הולך ככה. מי שלא אובחן הוא לא חולה נפש. כמאמנת המינימום ה"אתי" מחייב אותי להבחין בלופים. ולראות שהאדם מציב יעד ומטרות, ונופל ... שוב ושוב ושוב, למרות שהמטרה לא רעה, למרות שפרטנו אותה לפרטיה, ולמרות יכולת תכנון מדהימה... זה נושא מורכב. * שהפורום הוא מקום לטעימה של אימון ומאוד מוגבל מבחינת הטכניקות האימוניות שבהן ניתן להשתמש אימון הוא מקצוע או כלי בארגז כילים ( סמנטיקה !) אבל הוא תהליך שעובד. גם אנשי מקצועות הטיפול מזהים את טכניקת העבודה המרכזית של האימון כ"עובדת" ( לא נעים לי לנכס למקצוע שלי אבל מסתבר שבבסיס המקצוע "ריפוי בעיסוק" מצוי הפועל אימון המטופל לקראת השתתפות בעיסוקים משמעותיים לו) . כמו שאני רואה את זה,הדגש על השונות, מייצר פה אינספור טכניקות עבודה, הנשענות ברובן על נסיון חיים, מבנה אישיות , דרישות השוק למגוון בתחרות העיסקית... ולכן מאוד קשה להיות צרכן במקום בו אתה לא מבין מה בדיוק מוכרים לך. ראיתי כבר מאמן בקריסטלים, מאמן רוחני, מאמן הוליסטי, מאמן קוגניטיבי... כל מה שאמרתי עד עתה, הופך את כל זה לעוד יותר מסובך כשאתה מציג את זה הרשת האינטרנט. תחת ניקים. כשאני נכסת עם "בעיה" או "שאלה" אני מקבלת אינספור תשובות, שכל אחת מהן שונה מקודמתה. אתה מניח שאני "הגיונית" בוגרת ובוחרת בחירה עצמאית להכנס לפה. ואם הייתי אומרת לך .. שהבנתי שאימון זה סוג של עזרה? וזה כל מה שאני יודעת? ... ושאין לי מושג על מה אתם מדברים איתי? ושיצאתי מפה בוכה לגמרי. כי שאלתם אותי המון שאלות וכל מה שיכולתי לחשוב זה שאני כנראה מטורפת, לא הגיונית והנה החיים שלי נראים רע. ( אני קיצונית אולי אבל בעגה המקצועית.. זה נקרא ל"פרק" את המטופל) . אתה נמצא מאחורי המקלדת שלך אתה לא רואה, מה שאלות העוצמה שלך עשו לי... וכאן הסכנה. לי אכפת מהמתאמנים הוירטואלים, לפחות מאלה שמתפרקים לאלף חתיכות ולא ילכו לטיפול או לאימון בהמשך. וזה מחזיר אותי אל ניהול הדיון. ולא כי אני חושבת שהעבודה לא נעשית, כי אני חושבת שיש לחשוב לעומק על התוכן הזה. מנהל, הוא הסמכות המקצועית - לאו דוקא היודעת יותר מכולם ( כי הרי סיכמנו שאין תפריט מאמנים זהה!) אלא המרככת, המאפשרת וויסות, המקשיבה ל"כתוב", המזהה את המום שבו יש לעצור את ה"אימון" ולהפנות לאימון אמיתי, המסבירה מהו אימון אם צריך. *אנשים שנותנים למאמן כל יכולות.. הם אנשים שצריכים עזרה, מהמקום הנמוך שהם עומדים בו. הם אותם אנשים שנותנים למטפל \לחבר\מאמן וירטואלי את הזכות לשמוע את הסיפור המלא שלהם. לא היתה פניה אחת לפורום שלא ניסינו להתמודד איתה בכלי אימון. אפילו הצענו אבחנה של ADHD לאחת הפונות... לא ראיתי הפניה לאיש מקצוע אחר. האמת היא. שאני גאה בכובע המאמן שלי וגם בכובע המטפל שלי. אני רואה את היעוד שלי בעיסוק הזה. תמיד פחדתי מה"תחום האפור" שבו כל אחד עושה מה שהוא יודע...הוא והוא ! יותר מדי אחריות שמתפזרת ... ( ואגב אחריות, אם האחריות היא על המתאמן, למה נדרש המאמן ל"ביטוח מקצועי" - ותחשבו על זה? |) ומאז שניכנסתי לפה. אני מאותגרת "אפור" . אשמח אם תאמנו אותי על זה... יש לי המון זמן עכשיו כשאני ב"אי עשיה" טיפולית או אימונית.
