על אמת...

[אקסייטרית]

על אמת...

מה הכי מפחיד אתכם... כאילו .. מהו הדבר שמשתק לכם את היום כשאתם חושבים על זה??? בתוך תוכי אני טיפוס מאוד פחדן...או יותר נכון לאמר...דאגן. נראה לי שאצלנו... כמשפחות חד תאיות.. הפחדים הם יותר גדולים. כאילו אין על מי להשען.. אין על מי להתמך...אין על מי לסמוך.. ואני שלמדתי שלא לסמוך על אף אחד בעולם הזה...בשום פן...בשום תחום... עצמאית וחזקה תמיד. פ'תאום מוצאת כמה זה חסר... תמיכה מוראלית... לדעת שיש על מי לסמוך... על מי להשען בימים טרופים והזויים כאלה.. פוחדת.. פוחדת בתוך תוכי.....לאבד את השפיות שלי במירוץ המטורף הזה של החיים.

 

[יערית]

כל שנדרש זה "תאוריית יערית 2"

"מעקה" נאמן וחזק,"מעקה" כזה שתומך בך ברגעים שאת מגיעה לקצה וחוששת ליפול,גם אם תעצמי את עינייך הוא יהיה שם ולא ייתן לך ליפול. זו לא משענת,אני משווה זאת לכל סוג של ריקוד ,עם יש שם בן זוג שיודע בכל פליקלק ,סיבוב ותנועה חדה לנווט ולשים את ידו במקום הנכון,את מצליחה לעבור את זה כמו גדולה. במידה ואין מעקה,תציבי לעצמך גבול מסויים שאותו את לא עוברת, שאם את מגיעה ל-5 מטר לפני הקצה את פשוט חוזרת אחורנית ומשתדלת להכניס את עצמך לשליטה(תשתלטי על עצמך אישה

) "המעקה" מתי שהוא יגיע,אני גם אוהבת את חילופי התפקידים, גם אני אוהבת להיות שם כשהצד השני זקוק לזה.

 

[אקסייטרית]

לא

זה לא זה... זה משהו אחר.. רוחני יותר..אמוציונאלי.. קשה להסביר במילים. אבל בטוחה שכולנו מפחדים ממשהו.. לא מדברת על נפילות... נפלנו כל כך הרבה ואנחנו עדיין על הרגליים. אני יכולה בוודאות לאמר שאני מהפנתרות שנוחתות מהר ומנחיתות מהר.. אבל התחושה הזו.. שאין לך על מי לסמוך בעולם הזה מלבדך...{ומלבד האלוהימה ש'לי} צורמת לי.... זה לא וואלס... זה לא טנגו... זה ריקד סולו שלא נגמר. ובלי להכנס לספקולציות, לא מדברת על בן זוג או זוגיות...

 

[יערית]

מכירה מאד את התחושה הזו

מהרגע שמתעוררת עד לרגע שעוצמת את העיניים הדאגות הן רק שלי, הפיתרונות הן שלי אבל אם יש אוזן בנמצא,אם יש חומר טוב שנכנס לי להגיונית,אני לוקחת באהבה. בסה"כ אם יש צמא למשהו רוחני,זה כבר נושא אחר לגמריי, התחושה שלי שקראתי אותך ,זה תחושת הלבד בעומס החיים.

 

[אקסייטרית]

צודקת..

יש בזה משהו.. בכל זאת, כשמחלקים את כל המשימות בעומס החיים הזה...בהחלט זה יותר קל. אבל לא זה הוא שמשתק אותי פתאום.. לכולנו יש עומס... על כל אחד ואחת זה נופל בצורה זו או אחרת ולכל אחד יש את הדרך להתמודד או להתעלות.. הקטע הוא... שמרוב שלמדת לדאוג להכל לבד.... הכל זו את..ורק את...ואין אף אחד מסביב .. ואת גם לא סומכת שאחרים יעשו את זה כמו שרק את רוצה יודעת וחושבת לנכון... אני מוצאת פ'תאום אפילו את הקושי לאמר..."הצילו"....... אין לי כבר אוויר לנשימה. והיום...... מודה............ נגמרו לי כל מיכלי החמצן, הספר והרזרבות..

 

[יערית]

אני אגרד לך בפחד

את חוששת להעלם מהעולם הזה ושלא יהיה כאן אף אחד כמוך לטפל בבנותייך? אני כן.

|שום||שמיר| תפרגני לימים כאלו שאין לך אויר,דווקא ימים כאלו תעשי פוס על הכל ותחכי לימים אחרים,אל תשעני על יום כזה ותראי את המרה השחורה, חכי לימים יותר מוצלחים,ההבט משם שונה וכ"כ אופטימי.

 

[אקסייטרית]

בעיקר...

טפו....{ת'שעת'לפים מיליון פעם} זה בהחלט מפחיד.. אני פוחדת ליפול.. אסור לי ליפול.. אסור לי להשען לשניה...אסור לעצום עיניים...אסור להפסיק לשנע את המכונה.. אסור לסלוח...אסור להתנצל..אסור לסמוך..אסור לי לרדת במדרגות..אסור לי להוריד ממני. הכל שרירותי.. הכל מתועש... הכל לפי צו....הכל במיידי ובפרפקטיות...הכל צריך להיות מושלם... הכל צריך להיות מתוקתק..מדוגם...מסודר...מנוהל... בדיוק כמו שאני דורשת... שלמות. סאממקקקקקקקקקק.......... אני מרגישה כמו אשת הברזל........ והיום הבוס שלי אמר לי... ונפגעתי... ואוו כמה זה נישנש לי בכיבה...הוא פגע בי... "את היית מתאימה להיות יד ימינו של הרייך.." אולי זו מחמאה...אולי זו רמיזה.... אבל הבנתי שאני מסרסת את כל מה שזז מסביבי ורק מתוך זה שאני לא סומכת על עבודתם של אחרים...וככה זה גם בחיים.

 

[יערית]

אם יקראו את זה נכון

את התגובה המרגשת שלך מעל,יבינו שבאמת בפנים יש מרגרינה שצריכה רק את הביטחון שהיא לא לבד במירוץ הזה. מותק,גם אני אשת ברזל,אבל רכה רכה בפנים(מודה ומתוודה)צריך יש יד מלטפת שמקבלת את הרכות ויש יד קשה שמקבלת את ההתרסה. אז הבוס שלך בדרכו הוא אמר לך שאת מצליחה למרות הכל בזכות עצמך ולשם כך צריך אופי,אם תרפי זה לא בגלל שאת רוצה לסמוך על הסובבים אותך,זה קודם כל בכדי לאפשר שיתקרבו בכדי שתסמכי. וביטחון בחיים זה לא משהו שנבנה ביום אחד,אז אם יש יעד מסויים, אפשר להוריד לבנים מידי פעם,תאמיני לי ,זו תחושת הקלהההההההההה את תרגישי את עצמך מתרוממת לבד מעל הקרקע. חיבוק חזק מרשה לי?

 

[אקסייטרית]

הכי הכי בעולם...

 

[M i c h a l y U S A]

שום דבר לא יכול להפחיד

חוץ " מאי ודאות". מרמיזות..מכאילו..ואולי. בעיקר בנושאי בריאות. שום דבר לא יכול להפחיד כל זמן שיש מידע.. ואז כבר יודעים מה לעשות.. שיש מידע לא מוצלב, שיש מידע חסר, שנעלמים דברים זה מה שנקרא מפחיד,מעבר לזה הכל קטן על כולם. כל אחד יכול להתמודד עם מה שידוע וגלוי. וכל זמן שתדעי..לא תפחדי. מילה שלי שמתברר שווה הרבה יותר ..ממה שנוכחתי עד עכשיו.

 

[אקסייטרית]

מיכלי

החיים שלנו זו אי וודאות אחת גדולה...לחשוש מזה???????? לא.....לא לשם אני גולשת.. אני תוהה אם גם אחרים, בשל הסטטוס של משפחה חד הורית... מוצאים את עצמם חורשים את התאים האפורים דואגים יתר על המידה ופוחדים מעבר ואחרת ממשפחות מלאות?? אני תוהה, אם בשל שריון הברזל שפיתחנו לנו, כאמהות חד הוריות, אנחנו הכנסנו את עצמנו למצב של לא לסמוך על אף אחד גם כשאת צריכה את זה?????????. אולי אני סתם בוחשת לי בפחדים שלי... ובקדירה של אחרים.. אבל כשאני נתקפת אמוק של פחדים... אני מצטמקת. ונעלמת...

 

[M i c h a l y U S A]

בתור חד הורית

שאלתי השבוע שאלה שכולם כמעט התעלמו ממנה. יש מצב שאת נכנסת לניתווח. ניתוח כידוע אף פעם לא 100 בטוח. יש ילד בבית. יש רכוש יש סידורים לעשות. מה היית עושה? מספרת לילד..דואגת להשאיר מכתב מה עושים אם נוצרת בעייה? אז עכשיו כתבתי מכתב מפורט אם הוראות. לילדים בארץ לא מספרת כלום לגדול אמרתי.חיכיתי יום אחרי יום ההולדת. זו דילמה שתמיד מפחידה שאת לבד וחוץ מעצמך אין על מי לסמוך.

 

[אקסייטרית]

תגלגלי...עניתי לך שם.

בדיוק. אין על מי לסמוך.. את זה רק אנחנו יצרנו לנו? או שזו תוצרת ישירה של אכזבות ישירות מאנשים שציפינו מהם למינימום של מינימום? או שהמירוץ הזה של סינגלית בעולם תובעני דורש מאיתנו שלא לסמוך על אחרים בכלום? לא יודעת הפחד הכי נורא ש'לי....... זה לאבד את השפיות... ואני מתחרפנת רק מלחשוב. היום.. רק שפכטל יגרד אותי... מודה. אני כל כך מאוכזבת מהאנשים סביבי....... שאחד אחד ניתקתי, כיביתי, קברתי ומחקתי. בעעעעעעעעע.

 

[M i c h a l y U S A]

אכן

הידע..שאין על מי לסמוך אלא רק על עצמך נותן כוח לדעת שאת זה מה שיש. שימי לב. אני מזמן גיליתי את זה. גם שהייתי נשואה..וגם כגרושה. לכן זו החתימה שלי. כן ..בתור סינגלית..בתור אמא..בתור אחת שאיל לידה משפחה..רק כמה חברים קרובים..ובן אחד..אומרת..שבשעת צרה ושעת אמת..את היחידה שיש לסמוך עליו. ברגע שתפנימי..לא תצתרכי אף אחד אחר. ואתן לך דוגמא. אני כרגע בצרה. ואין על מי לסמוך..רק על עצמי. אז עושה כמיטב הבנתי לצמצם ומלמזער נזקים שאולי עשויים לבוא ואין לי את היכולת לנבא. אז מכינה את עצמי ואת הילדים. רק למקרה. לגבי נושאים אחרים? לא. אין לסמוך על אפ אחד. לא בזמנים שלנו. מה שהיה פעם. היה.ניתקתי. קברתי. התנתקתי. ויש לי את הפינה שלי. זהו.

 

[אופק דגנית]

על אמת.

זה שלא אצליח... לתת לי..לילדים...את המינימום שצריך לתת כדי להרגיש שהחיים מכבדים..אותנו וזה קורת גג פת לחם.. משהו ללבוש.. וכרית להניח עליה ראש.. זה בעצם מלחמת הקיום היומיומית שלי.. אבל זה רק ששואלים אותי על אמת....

 

[אקסייטרית]

ועל הפחד הזה

אנחנו מתגברות הכי מהר..כי הם סומכים עליינו .. ושם זה הכי קל...{בעצם זה קשה...אבל יש על מה} אבל שם זה הכי מספק... אז על מנת שלא להלחם במלחמת הקיום, אני משנעת את עצמי קדימה.. שולפת מרפקים.. ועולה מהר במדרגות... הוא טען שאני דורסת אחרים...שאני מסרסת את האחרות.. אמרתי שאני לא סומכת על העבודה של אף אחד... {גם בחיים} ומצאתי את עצמי לבד.... כמו עכשיו... ואני מוצאת שזה סיסטמתי אצלי.. אני מביטה לאחור... הכל מעיד על אסרטיביות, נחישות, דעתניות...נוקשות בלי הנחות ובלי סנטימנטים.. והיום שנאתי את זה... הייתי אמורה להתנצל... וזה לא יצא ממני... זה פשוט לא יצא. וזה הפחיד אותי..והוא פגע בי... כי אני לא כזו.

 

[מצוטטת]

לקרוא

לך ת'קטע הזה ולהתעצב יחד איתך, מותר נכון? יחד עם זאתצריך הרבה כוח נחישות ובעיקר תעוזה שלך מול עצמך בלבד!, לעצור לראות ולהצליח לנסח זאת כפי שעשית כאן זה לבד כבר חצי של וואחד צעד לפתרון....... ח"ח על האומץ קרִידה מצו' הופכת לחמאה מותכת מול אומץ שכזה!

 

[אקסייטרית]

תראי..

"כַּמַּיִם, הַפָּנִים לַפָּנִים - כֵּן לֵב-הָאָדָם, לָאָדָם"... בדיוק..........

 

[מצוטטת]

♫♪,,,,

 

[אקסייטרית]

♫♪,,,,

תראי...תקראי בין המילים...שיר של אמיר בנעיון...{תמוהה} "מה שלומך ספר לי קצת, על איך אתה מרגיש, רוקן קצת רגש ספר לי מה קורה בבית החלומות ומה עם כל המשאלות הישנות מי חס על נשמתך בכל הנסיונות מי מנחם את הנפש, מי מעביר חרש חרש, את השגיאות שלך ספר לי קצת קנה לך חבר, רוקן קצת רגש ספר לי מה קורה בבית הדמיונות ומה עם כל הפעימות הראשונות ומי אוחז בך בכל הנפילות ספר לי קצת על שמים ספר על אור בעיניים כל הזמן הזה רציתי להגיד לך שזה ממש קרוב אליך כל הזמן הזה רציתי להגיד לך שזה ממש קרוב קרוב אלי ואליך הרם ראשך ופרוש ידיך אל המרום אז מה שלומך ספר לי קצת ספר שאתה אוהב, רוקן קצת רגש ספר לי מה קורה בבית האהבות ומה עם כל האכזבות הישנות ספר לי שאין לך יותר סיבות לדאוג ושיותר אתה לא בורח ושמעכשיו אתה שמח כל הזמן הזה רציתי להגיד לך שזה ממש קרוב אליך כל הזמן הזה רציתי להגיד לך שזה ממש קרוב אלי ואליך הרם ראשך ופרוש ידיך אל המרום.......