על אמת ועל שקר
מעסיק אותי מאוד לאחרונה הנושא של אמת ושקר בחיינו. מאוד הייתי רוצה להציג את הנושא בצורה מסודרת וקולעת, אבל זה עוד לא בשל. אז אציג את המחשבות כפי שהן. אנחנו מוקפים בשקרים. אנשים משקרים הרבה פעמים ביום בחיי היומיום, לעצמם ולאחרים. יש את השקרים הבוטים, אמירת לבן על שחור. אבל רוב השקרים אינם כאלה. רוב השקרים הם עדינים יותר, עטופים במילים חלקות. הם אוסף של משפטים מפותלים, שכל אחד מהם בפני עצמו הוא כמעט לגמרי אמת, ויחד עם זאת, כולם ביחד מצטרפים לשקר גדול. השקר חמקמק, ואי אפשר להצביע בדיוק היכן הוא נמצא, אבל הוא שם, אם רק לא נבחר להעלים ממנו עין. השקר הוא אחד האויבים הכי גדולים שלנו, בני האדם. אני קורא עכשיו ספר על הביוגרפיה של לנין (מצטער), ומדהים אותי כמה שהאיש הזה לא פחד מהשקר. כל המשטר הקומוניסטי ברוסיה, שרצח עשרות מיליוני בני אדם בגלל דעותיהם, היה מושתת על שקרים, ובעיתון הממשלתי, שנקרא פראוודה (שפרושו "אמת") נכתבו השקרים הגדולים ביותר וחסרי הבושה ביותר. עברתי הרבה תנודות בחיים לגבי יחסי לאמת ושקר. מתשוקה בוערת לאמת בגיל צעיר, עברתי לעמדה "בוגרת" יותר: לא תמיד דברים הם פשוטים, לא תמיד ברור מהי האמת, האמת היא סובייקטיבית, ובוודאי שאינה ערך עליון יותר מאשר, למשל, אושר וכבוד האדם. אבל בחודשים האחרונים הנושא מטריד אותי שוב. חוזרת לבעור בי התשוקה לאמת, והסלידה מהשקר. ייתכן שאני יוצא לאט לאט מדעתי
ואסיים בדוגמה, ואני מקווה שהיא לא תרגיז את הקוראים הדתיים (זו לא הכוונה). לפני שבוע אמר שלמה בניזרי שהומוסקסואליות גורמת לרעידות אדמה. הרבה אנשים מאוד כעסו על זה, כי זה פוגע בהומואים. הרבה אנשים צחקו. הרבה אנשים בוודאי הסכימו איתו. ובזמן שהתבטאות זו גרמה לסערה ציבורית ונדונה בכל מקום, לא זכור לי שנדונה השאלה הפשוטה: האם מדובר באמת או בשקר? הרי אפשר לנסות לבדוק את הנושא בצורה מדעית. האם במקומות ובזמנים שיש יותר משכבי זכר יש יותר רעידות אדמה? למה אל לשאול את השאלה ברצינות? ואז, אם יתברר שלא, צריך להוקיע את האמירה הזו לא (רק) כי היא פוגעת, אלא בראש ובראשונה כי זהו שקר. אבל לא, הקו הזה כלל לא עולה לדיון. מקדשים את זכותו של אדם להאמין בכל דבר, שלכל אחד האמת שלו, שלכל האמונות והדעות יש מקום, וזה כמובן נכון, אבל מה אם השאלה האם מדובר באמת או שקר? מה איתה? איבדנו את האינסטינקט לשאול את השאלה הפשוטה הזו, וזוהי רק דוגמה אחת מני רבות. מה אתם חושבים על זה? האם גם אתם רואים את הדברים ככה, או כלל לא?
מעסיק אותי מאוד לאחרונה הנושא של אמת ושקר בחיינו. מאוד הייתי רוצה להציג את הנושא בצורה מסודרת וקולעת, אבל זה עוד לא בשל. אז אציג את המחשבות כפי שהן. אנחנו מוקפים בשקרים. אנשים משקרים הרבה פעמים ביום בחיי היומיום, לעצמם ולאחרים. יש את השקרים הבוטים, אמירת לבן על שחור. אבל רוב השקרים אינם כאלה. רוב השקרים הם עדינים יותר, עטופים במילים חלקות. הם אוסף של משפטים מפותלים, שכל אחד מהם בפני עצמו הוא כמעט לגמרי אמת, ויחד עם זאת, כולם ביחד מצטרפים לשקר גדול. השקר חמקמק, ואי אפשר להצביע בדיוק היכן הוא נמצא, אבל הוא שם, אם רק לא נבחר להעלים ממנו עין. השקר הוא אחד האויבים הכי גדולים שלנו, בני האדם. אני קורא עכשיו ספר על הביוגרפיה של לנין (מצטער), ומדהים אותי כמה שהאיש הזה לא פחד מהשקר. כל המשטר הקומוניסטי ברוסיה, שרצח עשרות מיליוני בני אדם בגלל דעותיהם, היה מושתת על שקרים, ובעיתון הממשלתי, שנקרא פראוודה (שפרושו "אמת") נכתבו השקרים הגדולים ביותר וחסרי הבושה ביותר. עברתי הרבה תנודות בחיים לגבי יחסי לאמת ושקר. מתשוקה בוערת לאמת בגיל צעיר, עברתי לעמדה "בוגרת" יותר: לא תמיד דברים הם פשוטים, לא תמיד ברור מהי האמת, האמת היא סובייקטיבית, ובוודאי שאינה ערך עליון יותר מאשר, למשל, אושר וכבוד האדם. אבל בחודשים האחרונים הנושא מטריד אותי שוב. חוזרת לבעור בי התשוקה לאמת, והסלידה מהשקר. ייתכן שאני יוצא לאט לאט מדעתי