פרק 1
עדיין הייתי מכוסה במיטה, הרגשתי כחסר הכרה לא ידעתי מה לעשות, איך להרגיש כלום לא ידעתי! אך החלטתי שעליי להראות כמה שפחות כל קשר לקטע עם יעל לכן התנהגתי כמו בכל יום רגיל, הלכתי לשירותים, ציחצחתי שיניים וחיכיתי לאופיר שיבוא וינשק אותי. התנשקתי עם אופיר והפעם זה כאילו איבד משמעות כאילו זה כבר לא מיוחד הנשיקה כאילו זהו זה הנגמר הניצוץ שהיה בנינו. הלכתי משם, הוא קורא לי "אליאור, מה נסגר, לאן אתה הולך?" לא עניתי, לא יכולתי כי באמת הלכתי ליעל הייתי חייב לדבר איתה. הלכתי לחדרה של יעל צעקתי יעל, יעל והיא כמו אתמול הופיעה ערומה לגמרי מחוץ לדלת שלה. היא שאלה אותי "מה אתה רוצה?" ואני עניתי בגימגום קל "אמ... לדבר איתך" היא אינה רצתה לדבר וקפצה עליי בנשיקה, לא רציתי להפסיק אבל כן רציתי להפסיק כאילו היה לי טוב הנשיקה אבל ידעתי שאני לא יכול שאסור לי! צעקתי עלייה ושאלתי "מה את עושה??" שאלתי את זה ממש כמו ביום השני שצעקתי עליה היא אמרה לי "אני עושה מה שעשית לי אתמול, נתת לי נשיקה" ואני במשמע מילים אלה לא יכולתי יותר, זה הרג אותי!! ידעתי שאני אפגע במישהו! רק מהמילים האלו הבנתי! כי הרי אם אבחר באופיר (מה שיותר רציתי לעשות) אפגע ביעל וכיוון שאינה תבין מה הסיבה כי אני ואופיר שומרים על הקשר בסוד היא תחשוב שכל מה שרציתי זה חפוז מהיר! אבל זה לא מה שרציתי! ובמקרה (מה שממש לא נראה לי) שאני אבחר ביעל אופיר ידע ויפגע כל כך הוא ירגיש מנוצל! הוא לא ירצה יותר להתאהב! הרגשתי ממש רע עם עצמי, אך עדיין עמדתי מולה והיא עדיין קוראת לי "אליאור, אליאור מה נסגר איתך שאתה לא עונה לי?" רצתי לא רציתי לשמוע אותה! ברחתי, ממש נסתי על נפשי לכיוון החדר אוכל, היום אופיר היה נורא מגניב, הוא ממש רצה שנתנשק בחדר אוכל לפני כולם בארוחה, הוא גם רצה לעשות את זה היום! ואני עדיין לא יודע מה לעשות עם עצמי, אומר לו "אופיר, הקשר הזה אסור שאיש יגלה!" ישבנו שם בחדר אוכל, ממש הייתי מבולבל לחוץ, לא ידעתי מי אני, לא ראיתי דבר רק שמעתי. לפתע נכנס המפקד הוא אמר "לא הודיעו לכם? ארוחת הבוקר כבר הוגשה ב6 בבוקר היום הוקדם!" עניתי שלא עם ראשי והלכנו לכיוון החרבות, המפקד אמר היום נלמד להילחם בחרבות אני ניסיתי וניסיתי אפילו קצת ציחקקתי ובסוף התרגיל המפקד אמר "היום ראיתי דבר חמור שהעלמתי עין בכוונה אבל עכשיו עליי להעלות את הנושא" כולם הסתכלו בתמהון ושאלו "מה זה?" ואז המפקד הרים את קולו ואמר "ראיתי פה את יעל וגולדי ערומות לחלוטין, כך הן אכלו, כך הן עשו הכל ולכן התנהגות כזאת שאינה אסורה בכלל בבסיס תיזרק לבית כלא! מה שאומר שיעל וגולדי יכנסו לבית כלא ליממה שלמה ללא מזון, מיטה, מקלחת או שירותים הן יחיו ביממה זאת על 2 ספות שהונכו במקום" יעל וגולדי נבהלו שואלו "מה?" המפקד אמר כנסו מיד! הן נכנסו ושהו שם. כעבור שעה היה כבר 5 אחר הצהריים המפקד אמר כל אחד יכול לעשות מה שבא לו העיקר שלא ישן או ינוח! אני רצתי להכנת ספרי החדש "רומן שלא היה כמוהו" עבדתי על ספר של רומן בין הומואים שלומדים איך להתאהב בצבא לומדים איך להסתתר והכל רק בשביל לממש את אהבתם, ממש כמוני וכמו אופיר, אך רק דבר אחד היה שונה בספרי ממה שהיה במציאות. כי בסיפור שלי ליאור (אני אליאור בתור ליאור) לא בגד בעופר (אופיר) הכל היה ממש כמו הזמן הורוד! הכנתי את ספרי הוא יצא ממש יפה, נשארו עוד המון עמודים לסיים כי בעצם כל דבר שאני רושם נכנס לכאן לספר שלי. סיימי להתעסק עם הספר ובשה 7 בערב בערך הלכתי לראות מה כל השאר עושים, ראיתי כי אופיר חולה הניקיון החמוד שלי מנקה הכל! את המטבח, חדרי השינה, השירותים פשוט הכל, מלבד לניקיון הוא גם תיקן דברים! הסתכלתי עליו במבט של תדהמה הוא היה שווה כל כך, זיעתו נטפה עליו וממש כמו ביום הראשון שוב הרגשתי התמסרות אליו, אך גם כאן כמו ביום הראשון לא ידעתי מה לעשות עם יעל. עזרתי לאופירוש לי ניקינו וזה היה כל כך כיף כי לא דיברנו מילה פשוט דיברנו במבטים. סיימנו לנקות הוא הלך להתקלח ואני הלכתי לראות מה השאר עושים, ראיתי שהמפקד עושה עמידות ידיים, יניב עושה קונג פו ואופק עושה קפיצות על הטרמפולינה הלכתי לי למקלחת גם התקלחתי ממש הרבה זמן ושיצאתי מהמקלחת כבר היה 9 וחצי, הייתי ממש עייף, יצאתי לחצר האימונים ראיתי שאין איש שם ורצתי לכלא שבו נמצאות הבנות, דרך החלון היחידי צעקתי "יעל, המ קורה שם? את רעבה?" היא ענתה לי שהיא מורעבת אז מהר לחדר האוכל רצתי והבאתי לה שאריות מסריחות וגם לא כל כך טעימות מחדר האוכל. היא הודתה לי וגם גולדי ביקשה "תביא גם לי אכול בבקשה אני מתחננת" אבל אני התעלמתי רק מיעל היה איכפת לי! הלכתי לחדרי ראיתי שם את אופיר ישן בשלווה ואת יניב ואופק נוחרים אז גם אני נכנסתי למיטה אך לפני שנכנסתי כיסיתי את אופירוש ורק אז הלכתי למיטתי.