ילדים קטנים אצלי לעולם לא יזחלו
כשאני לא במצב להשגיח עליהם (ואם אני בשירותים אז בין אם הם באים אחרי ובין אם לא - אני לא בשליטה והם כל רגע יכולים להחליט לצאת משדה הראייה שלי). לכן כשאני הולכת לשירותים התינוק נמצא בלול, בעגלה, במיטה, בכסא האוכל, בטרמפולינה וכו', ואף פעם לא מסתובב חופשי בבית. לא יקרה שום אסון אם תינוק יהיה לבד כמה דקות כשיכולת הפעילות שלו מוגבלת, אך אם במשך הדקות האלה אין מי שישגיח עליו כשהוא מסתובב לבדו איפה שבא לו - יכול לקרות אסון וזה סיכון שאני לא מוכנה לקחת. ואם להוסיף לזה את העובדה שמבחינתי שירותים מהרגע שהאדם הופך לעצמאי ולא זקוק שינגבו לו (סליחה על הביטוי) הם עניין פרטי ואישי כמו כל ענייני הגוף האחרים - אין כל סיבה שהתינוק ייסחב איתי לשירותים - לא מבחינה בטיחותית ובטח לא מבחינת התענוג המפוקפק לכל המעורבים. ולגבי גננת/מטפלת על אחת כמה וכמה - מסכימה לחלוטין עם ליליה - פשוט לא יעלה על הדעת. ברור לי שאני כאן בדעת מיעוט בעניין הזה (כמו גם בהרבה עניינים אחרים הקשורים לדרכי חינוך ילדים), אך זה מה יש. וליליה - מטפלת ילדיי היא כמו הסבתא שלהם. היא בת משפחה לכל דבר והיא חולקת איתנו את חייה. הילדים אוהבים אותה אהבת נפש. היא איתנו מאז שדליה הגיעה לארץ ורוב הזמן גם אני נמצאת איתם בבית עם יד על הדופק, כך שאצלנו המצב הוא ממש לא סטנדרטי.
