גם זו תפיסת עולם...
אילו היית רואה איך המטפלות עובדות, וכיצד המקום מאורגן, היית מבינה שלא מדובר בסכנת נפשות.... שוב, המדינה לא הייתה נכנסת לסוג כזה של פרויקט לאומי/כלל ארצי, או לא הייתה ממשיכה אותו- אילו היה מדובר "בסכנת נפשות...". המדינה לא הייתה עומדת בתבעיות חוזרות ונשנות על מעשי כשל בטיחותיים, משום המבנה של המשפחתון, מטפלת אחת לבדה על 5 ילדים. בכל הפירסומים ששמענו על תקלות עם ילדים- שמענו על מעונות. אותה אם שפגשתי היום אמרה לי, ואת בוודאי היית חושבת אחרת, שהילד שלה הרוויח מזה שהוא היה קטן ביותר. השנה החלה להיות איתי ילדה לזוג הורים עדינים וחמודים. האם הייתה בקונמפליקט: מחד ראתה כמה יפה אני מטפלת בילדים, כמה הילדים מאושרים, כמה המקום מאורגן לשביעות רצונה, ומאידך, הייתה בחששות מכך שאני עובדת לבד. היא אשה מאד רצינית וחושבת הרבה, ולא פסלה את המשפחתון על הסף, אלא ביקשה שיחה איתי על הלבטים שלה. שוחחנו על נושא, הבאתי לה דוגמאות בהתאם לשאולות שהביאה ולא הביאה. אמרתי לה: החשש הוא לגיטימי, אין לי הסבר למה היו הורים שהבינו שניתן לסמוך עלי, והשאירו את ילדיהם במשפחתון, במתכונת עבודה זו, משנת 1996. דיברנו על כך שיש הגיון בשאלה שלה, אבל היא באה ממקום רגשי. הצעתי לה לשוחח עם כמה אמהות, כולל האם שפגשתי היום, כדי לשמוע מהן מדוע לא חששו.. האם שוחחה רק עם אחת מהן, ארוכות, ורצה להרשם. הבת המקסימה נמצאת איתי מספטמבר. באחד הימים פגשתי אותה ואת בתה ברוחב, והאם אומרת לי: "דסי, בעוד כמה שנים אני באה ללמוד ממך איך מפעילים משפחתון"(היא מתכנתת מחשבים, עובדת בהייטק). זו הייתה מחמאה מאד גדולה. שוב, לתפיסתי גם נקודת המבט על בטיחות, כפי שאת מציירת אותה, לעומתי, היא ענין של תפיסת עולם. דסי