מקלף פיסות קטנות של כאב מנגב לך דמעות אחרונות מלטף ברוך את גופך למחר מכשף בך רגשות תוהים מכשול לעלה אהבה שנשר מדביק לך נשיקת תקווה לאביב שקרב ובא באהבה
ועתה אני בשיא קיצי קיץ נעורי רבות ראו עיני אך לא די לי תלאות חש גופי אך כלום לא הספיקותי ואנער פרחי אביב משערי צוף ודבש אסוך גופי ואשיר אליך מבטי שזועק בדממה "קח אותי" רגשותי לא עוד תוהים ודברי אליך ברורים...
דיברת אלי באהבה מילים שאני מכיר שלחת פרחי אביב שריחם תמיד אהבתי רותם את סוסי הלבן ויוצא אלייך בדהרה הדליקי נר לכבודי התבשמי בריח אביב מיד מגיע אני בתל אביב
עירוני אתה ואני בת הכפר ורחוק לי מדי לשוט בניכר וכשתקרב למפתני איך אותי תכיר? הנרות פה רבים כמעט כמו בעיר. את נרות הפריחה תריח מכל נערה ואיך תדע שזו אני שאליך דיברה?
הלב בטח לי יאמר שאת היחידה בכל הכפר לא תמיד הייתי נסיך עירוני לפני שנים הייתי איכר ציוני עיבדתי אדמות איבדתי אהבות עכשיו נסיך בעיר האורות שאין לו אהבות
תלם חרוש בליבי רגבי אדמתי אחפון בידי והגיע זמן קציר אך אהבתי בוששת לבוא כי עזב האיכר אל העיר והותיר אותי פה. חזור אהובי אל מכורתך השדה צמא אליך וגם אני, יבשו ציצי האדמה קרב והרווני כי הותירוני חמה.
שולח אני את קונדסון לבדוק אם אמת את או דמיון אם אהבה יש בך או חלום חוצה נהרות למענך לוחם בתנינים שסביבך מסתתר מעיני גרגמל הרשע שנמצא תמיד בינינו בים וביבשה עכשיו שעה קשה והעצבות שוב מכה תני לי קול באפילה מאסתי בשתיקה
בשעת בין ערביים הבדידות קשה שבעתיים אתה מגיע הביתה הדירה ריקה הוילונות מוגפים בפנים יש שתיקה פותח את המקרר ומרגיש קר ממנו אחר כך סוגר אין לו מה להציע לך ואתה שוקע במלאנכוליה דביקה מביט במסך המחשב אל נפשי כותבת לך וחושב אולי זו תביא ישועתך...
הן זו אני, דמעה ורודה, דמעה של שחוק ואהבה דמעת אושר ותקווה שתביא לך שלווה. ואתה מאיר האש מדורות ליבי מה תבקש? זרדי נפשי מה תקושש? הדלק בעיני לפיד בוער אל תתבייש! אל תאחר!
את מביכה אותי בכל פעם מחדש מעלה סומק על פניי עכשיו רועדות ידיי ליבי הולם בקצב נעלם ממני העצב לו אבוא בשערייך לבטח אפול שדוד אהבה לרגלייך אז דמעה ורודה אני בהמתנה בנתיים שולח לך שיר במתנה
מה לך מאיר? ומדוע תובך? הן שירי אהבה מוכרים לך כל כך, מאיר, מה לך? והאם לא תדע שבכל לב של גבר נער בישן מסתתר? ואין דבר שמעורר אותי יותר מסומקו של תרנגול שנבוך מפרגית.
שולח חיוך שולח נוצות כמה פרגיות אחרי רצות מנסה לתפוס מחסה לגשם האהבה שניתך עליי זועק בקולי קולות מעיר את כל השכנות שיבואו לעזרתי אך גם הן אחרי רצות בסוף אגמור בלי נוצות
איזה פלא איזה נס שימחתי אותך אני היחידה וחשבתי שבלבך אשאר בודדה חפצתי שלרגע לי תשמור אמונים אך אתה מתדפק על דלתות השכנים ועכשיו כל הלול רץ בעקבותיך ודבר אהבתי תסיר מפניך.
תודה אשתה קפה שחור אחר כך נכבה את האור כי את היחידה שבלב אך לא אוכל לשמור לך אמונים כי דולקים אחריי ההמונים אולי ביום מן הימים אעזוב את הלול ונצא למסע ריגושים ללא נוצות ושכנים לאור ירח וכוכבים