אמא אדמה
היא תחבוק את גופו ברכות ותטמנהו עמוק כניצן רך עוד חלב ילדות מתמוסס על שפתותיו. והיא תבכה. את דמעות השנים שחלפו עת פקדה מיטתו בשעת חולי וכאב היא תזכור את ליבו שנשבר לרסיסים את הנשיקה הראשונה את התום שנשקף מעיניו. והיא תבכה. היא תבכה את הנעורים את אותו החיוך שטמון כעת עמוק ברגבי אדמתה. ולא יראה עוד אור יום לעולם.
