עכשיו אני מאמינה...

[s h a n i l]

עכשיו אני מאמינה...

תמיד האמנתי בגלגול נשמות. אך תמיד הרגשתי שהאמונה הזו באה לנחם אותי. היום זה יותר מוחשי. לפני שנה וחצי, חלמתי חלום שעד היום אני זוכרת אותו בבהירות. אני זוכרת שהתעוררתי מהחלום כשתחושת עוררות בכל גופי. עירנית במיוחד ומאושרת. עצם התחושה היוצאת דופן לא הניחה את דעתי כל שכן תוכן החלום. בחלומי, סבי וסבתי באו לבקר אותי. שניהם נפטרו כמה שנים קודם לכן. הופתעתי מעצם הביקור, ורציתי לדעת מה עובר עליהם, איך זה שם למעלה. אמרתי שאני מתגעגעת.. סבי אמר שבאו לבקש ממני משהו. הוא ביקש שאחזק את הקשר עם בנות דודותי, הצעירות ממני בכ 10 שנים - מאחר והן יאבדו בקרוב את אימן והם יזדקקו לי שאהיה קרובה אליהן. בשבת סיפרתי לאבי את החלום, שהוריו ביקרו אותי. אני זוכרת שמאוד התלבטתי אם לשתף בחלום, כי יש בו נבואה שהיא אסון עבורינו. החלטתי לספר כי חשבתי שכמו כל חלום רע על מישהו זה בטח אומר את ההפיך, למור שזה לא היה חלום רגיל. מאז הם לא באו לבקר אותי בחלומותי. אתמול לפנות בוקר דודתי נפטרה אחרי שנפגעה בתאונת דרכים על מעבר חציה. בשעות שהייתה מאושפזת בטיפול נמרץ, הרגשתי שאני חייבת לקיים עם סביי עוד שיחה, הרגשתי שאני חייבת להתמקח על חייה. הם כנראה לא שמעו את קריאותי, והיא נפטרה. עכשיו אני קצת אמביוולנטית: מצד אחד אני מרגישה אשמה כאילו ידעתי משהו שאולי הייתי צריכה להעביר לה ולמשפחתה שימצו יותר את השנה וחצי האחרונות. מצד שני אני רגועה, כי אני יודעת שהיא נמצאת במקום שכולו טוב, וכל שעלי לעשות זה לקיים את הבטחתי לסביי בחלום ההוא. מה אתם חושבים?

 

[Rinor]

שלום לך

דבר ראשון...תנחומי אודות דודתך, אני מקווה שתרגישי טוב בקרוב. דבר שני, מה שאגיד עלול להשמע לך חסר טקט, אולי מרושע ואכזרי להגיד בזמן עדין שכזה, אך אני מאמין שיש צורך להגיד זאת, כמו כן קחי בבקשה בחשבון כי מה שאגיד הם השקפות עולמי ואינן מחייבות ואם תשובתי אליך תרגיז, תעצבן, תעציב אותך, אני מבין ומכבד בהחלט...כיוון שייתכן ודברי יהיו קשים ואני מתנצל מראש. אמונתי היא כי כל דבר שקורה אמור לקרות ואכן קורה בזמן שלו. ישנה סיבה לכל דבר שמתרחש, והסיבה יכולה להיות קשורה אלינו או לאחרים באופן כללי. אני אישית חושב שזה מאוד מרשים ומאוד מעניין שקיבלת מסר קוסמי מסבך וסבתיך אודות דודתך. לחיות עם ידיעה שכזו היא בהחלט משהו שלא רבים היו מסוגלים לקב והיו דוחים על הסף באומרם כי זה רק חלום, אך את העזת ושיתפת את הוריך באשר נאמר לך ואכן האמנת לזה, כי היה זה מסר אמיתי ולא רק חלום והצלחת לחיות עם זאת בלב שלם ובגבורה ולא לפחד או להתפרק, דבר שיכול היה לקרות לאחרים....אך, אל תצטערי על שלא בישרת זאת לדודתך. הנה החלק הקשה אולי: אמרתי שכל דבר קורה מסיבה, ודעתי כי דודתך סיימה את תפקידה בעולם הזה, נשמתה השיגה את אשר היתה אמורה להשיג בהגיעה לכאן, היא השלימה את שיעורה, השאירה את חותמה, עשתה את אשר היתה אמורה לעשות פה או לחוות פה ועתה המשיכה הלאה לתיקון או שיעור חדש. לכן, מותה היה מגיע בסופו של דבר בין אם היית אומרת לה אודות חלומך או לא.... באשר ללחיות את זמנה עד הסוף בדרך הטובה ביותר, אני בטוח שכך עשתה, שכן נשמתה עשתה את כל אשר היתה אמורה לעשות כאן ולכן היא גם היתה מאושרת והרגישה כך...אני גם בטוח שהיא הרגישה כי היא עומדת בפני התקדמות הלאה....רק שהתקדמות זו כרוכה במוות כאן והמשך ביקום אחר. שוב, תרגישי טוב יקירה, אני מתנצל אם אמרתי דברים שלא היו במקום או פגעו בך, אין זו היתה כוונתי, אך אני מקווה כי הבנת את אשר אני מאמין בו...כמה זה סותר מבחינה רציונאלית, אני מעדיף את הרוח.... יום טוב לך ותודה על ששיתפת איתנו. ניר...

 

[s h a n i l]

ניר,

אני באמת מודה לך על תשובתך הרגישה, שכלל לא פגעה בי או הרגיזה אותי, אלא להיפך... הרבה יותר קל לי להאמין שנשמתה, שנשמות כולנו עוברות כאן שיעורים, וכשהן ממצות את הלמידה שלהן הן ממשיכות הלאה... זה הרבה יותר אנושי , לדעתי, להאמין בכך מאשר שיחד עם גופה אין לה עוד קיום. גם בשבוע שעבר האמנתי בגילגולי נשמות, וכשהחלום קיבל תוקף, כך גם האמונה שלי. תודה לך, שני

 

[צופית היחידה1]

היי

אני מתקשרת עם נשמות של אנשים שנפטרו. עשית נכון. לא היה אפשר לשנות את הגורל הזה. והם לא היו מאמינים לך.זה היה מפחיד אותם. המסר היה בשבילך. הילדות האלה קטנות? בכל מקרה אפשר לספר להם על נשמות. על זה שאמא שלהם נמצאת לידם. רואה ושומעת אותם. בדרך כלל במקרים כאלה הנשמה של אמא נשארת הרבה זמן ליד הילדים.

 

[s h a n i l]

חשבתי על זה

שבטח יהיה להן יותר קל להתמודד עם האובדן כשהן ידעו שאמא שלהן לא עזבה אותן. ושהן עתידות להפגש... בשבעה דיברו על כך שהיא לא תזכה לראות אותן בגיוסן לצה"ל ובחתונה שלהן... אני חושבת שאם הן יאמינו שהיא לא מפספסת את השלבים האלו בחיים שלהן, ותמיד נמצאת איתן אולי אפילו יוכלו להרגיש אותה איתן. חשבתי לתת להן איזשהו ספר בנושא (הן בנות עשרה)- הספר הראשון שקראתי בנושא היה מסע הנשמות. נראה לך שהוא יתאים?

 

[צופית היחידה1]

כן ../images/Emo140.gif

אני מאוד ממליצה על הספר הזה. אולי הם חולמות עליה ואולי מרגישות את הנוכחות שלה. תעודדי אותם בכיוון הזה.

 

[דר אסתיה חוטרגזע]

מה שנקבע אינך יכולה לשנות

אולי באמת כל שאת אמורה לעשות זה להיות בסביבה עבורן. אי אפשר לדעת איךילך אדם זה אואחר. גם כשיודעים את הזמן העובדות לא תשתננה. לדעתי, עדיף שלא סיפרת במקום לתת לה או לאחרים לחיות עם הרגשה שכלרגע היא יכולה למות - זה מגיע לבד, עדיף לא להצהיר. אם תרצי לקרוא כמה סיפורים על תקופות חיים קודמותשאני זוכרת אז להלן הקישור.

 

[s h a n i l]

תודה לך...

אני יודעת, ואני מניחה שמאחר והדברים כבר קרו, באמת כל מה שנותר זה להיות איתן, בשבילן... אקרא את הסיפורים ברצון..