עכשיו או זמן פרידה
עבר כמעט חודש מאז אותו הרגע, הרגע הזה שהוריד מסך שחור בתוך ראשי ואל מול עיניי. מסך שעצר את הזמן את שארית חיי.
הרגע הזה הביא איתו ים של דמעות , ים של חרדות ובעיקר ים של חוסר וודאות.
הרגע הזה הביא איתו בעיקר כאב עצום שהשאיר את הלב שלי מדמם.
הרגע הזה מכתיב מציאות שבירה עדינה שמרכזת את כל מה שחשוב לרגע אחד בלבד-עכשיו.
ברגע שאני אשחרר את העכשו יש מצב שלא תיהיי כאן יותר.
ברגע שאני אעיז לחשוב צעד אחד קדימה יש אפשרות שלא אזכה לעוד רגע איתך.
עכשיו עוד צילום סלפי מטופש.
עכשיו עוד יציאות עם הילדים כמה שאפשר.
עכשיו עוד ועוד מפגשים ועוד ועוד חוויות עכשיו כי זה מה שנותר. עכשיו.
אני לא יודעת איך לסכם 47 שנות חברות ,אני לא רוצה לסכם.
אני לא יודעת איך להיפרד אחרי 47 שנות חברות בהן גדלנו יחד ומגדלות את הילדים שלנו יחד, אני לא רוצה להפרד.
אני לא יודעת לדמיין את חיי בלעדייך, בלי הטלפונים היומיומיים בלי הצחוקים שלנו על החיים , הרגעים האלה ביחד עם הילדים , אני לא רוצה לדמיין.
אני לא יכולה לספר לך את שעובר עליי כי אני חייבת להיות חזקה בשבילך, להיות אופטימית ולשדר תקווה שהטיפולים באמת יאריכו את חייך .
אני כותבת כאן.בגלל שאין לי שום מקום לפרוק את שהלב מרגיש .
אני כותבת כאן שאין איש מכיר שמכיר אותי(למרות שפעם הכירו אותי בפורום הזה רבים בשם אחר והמקום היה תמיד בית חם ללב ולנפש).
אני כותבת כאן שאיש לא יכעס שאני כבר בשלב הפרידה.
כותבת ובוכה ובוכה ובוכה. עלייך ,על הבנות ,על בעלך, עליי ,על הבן שלי שאוהב אותך אהבת נפש .
בוכה על הקושי הזה ,על המחלה הארורה הזאת ששוב ושוב חוטפת לי את היקר מכל.
כותבת ומתקשה להאמין שאת באמת כל כך חולה ושענן שחור מרחף מעל ומאיים לקטוף אותך מאיתנו ואת בסך הכל בת 47.
בבקשה אלוהים תן לה ימים של חסד עשה עימה נס חנוכה היא הדבר הקרוב ביותר לאחות למשפחה ...אין לי מושג איך הלב והחיים יראו אם תבחר לקחת אותה בטרם עת...
הלב מרוסק .
עבר כמעט חודש מאז אותו הרגע, הרגע הזה שהוריד מסך שחור בתוך ראשי ואל מול עיניי. מסך שעצר את הזמן את שארית חיי.
הרגע הזה הביא איתו ים של דמעות , ים של חרדות ובעיקר ים של חוסר וודאות.
הרגע הזה הביא איתו בעיקר כאב עצום שהשאיר את הלב שלי מדמם.
הרגע הזה מכתיב מציאות שבירה עדינה שמרכזת את כל מה שחשוב לרגע אחד בלבד-עכשיו.
ברגע שאני אשחרר את העכשו יש מצב שלא תיהיי כאן יותר.
ברגע שאני אעיז לחשוב צעד אחד קדימה יש אפשרות שלא אזכה לעוד רגע איתך.
עכשיו עוד צילום סלפי מטופש.
עכשיו עוד יציאות עם הילדים כמה שאפשר.
עכשיו עוד ועוד מפגשים ועוד ועוד חוויות עכשיו כי זה מה שנותר. עכשיו.
אני לא יודעת איך לסכם 47 שנות חברות ,אני לא רוצה לסכם.
אני לא יודעת איך להיפרד אחרי 47 שנות חברות בהן גדלנו יחד ומגדלות את הילדים שלנו יחד, אני לא רוצה להפרד.
אני לא יודעת לדמיין את חיי בלעדייך, בלי הטלפונים היומיומיים בלי הצחוקים שלנו על החיים , הרגעים האלה ביחד עם הילדים , אני לא רוצה לדמיין.
אני לא יכולה לספר לך את שעובר עליי כי אני חייבת להיות חזקה בשבילך, להיות אופטימית ולשדר תקווה שהטיפולים באמת יאריכו את חייך .
אני כותבת כאן.בגלל שאין לי שום מקום לפרוק את שהלב מרגיש .
אני כותבת כאן שאין איש מכיר שמכיר אותי(למרות שפעם הכירו אותי בפורום הזה רבים בשם אחר והמקום היה תמיד בית חם ללב ולנפש).
אני כותבת כאן שאיש לא יכעס שאני כבר בשלב הפרידה.
כותבת ובוכה ובוכה ובוכה. עלייך ,על הבנות ,על בעלך, עליי ,על הבן שלי שאוהב אותך אהבת נפש .
בוכה על הקושי הזה ,על המחלה הארורה הזאת ששוב ושוב חוטפת לי את היקר מכל.
כותבת ומתקשה להאמין שאת באמת כל כך חולה ושענן שחור מרחף מעל ומאיים לקטוף אותך מאיתנו ואת בסך הכל בת 47.
בבקשה אלוהים תן לה ימים של חסד עשה עימה נס חנוכה היא הדבר הקרוב ביותר לאחות למשפחה ...אין לי מושג איך הלב והחיים יראו אם תבחר לקחת אותה בטרם עת...
הלב מרוסק .
