עכשו

[טרנסנדנטלית]

שלא נגיע לרגע שנזדקק לתרופה כזו....

 

[למואל א]

למה את אומרת כך? זו שוב התנשאות

כמה אנשים שמעשנים קנביס רפואי או לא, את מכירה?
אני מכיר ויודע שזה לא נורא בכלל, זה כמו שתאמרי שלא נגיע ליום שנזדקק לאקמול, מי ישמע איזה מצב נוראי...

 

[טרנסנדנטלית]

שלא נגיע ליום שנזדקק לאקמול.

הנה, אמרתי גם את זה .

 

[למואל א]

לא כולם מושלמים כמוך

 

[טרנסנדנטלית]

האם אמרתי משהו על עצמי?

 

[למואל א]

אז מה את יודעת שהם לא יודעים

ולכן הם מסכנים?

 

[טרנסנדנטלית]

לפני שלמדתי מדיטציה

גם אני נזקקתי לתרופות מרשם להרגעות.

היתה לי בעיה אמיתית.

זה היה לפני שנים רבות, וכבר שכחתי ממנה.

ואיני מקרה בודד .

 

[למואל א]

בסדר, ויש הרבה אנשים שונים ממך

שהפסיקו תרופות בגלל אותן סטיגמות שמפיצים כאן וסבלו עקב כך, תרופות מרשם זה לא רק להרגעה יש מגוון של מקרים.
לכן אם זה היה תלוי בי אז כולם היו לומדים ומתרגלים מדיטציה, אבל זה לא סותר שיש לפעמים צורך בתרופות, כמו שמישהו אלרגי וצריך לקבל זריקות או כדורים

 

[למואל א]

אגב, מסכנים זה אנשים שמונעים מעצמם טיפול

עקב דעות קדומות וסטיגמות מפגרות, כמו שבעבר חשבו שאישה שמגדלת חתולים היא מכשפה.
אין שום מסכנות בלשלם כמה עשרות שקלים בחודש על תרופה שפותרת בעיה, זה עדיף מאשר להצטרף לכל מיני כתות ולשלם 8,000 ש"ח לשלרלטנים שמבטיחים הרים וגבעות בלי שום ביסוס

 

[neophile]

זה בדיוק מה שתהיתי לגביו

אני לא בטוח שנכון להתייחס למדיטציה כאל טיפול ובטח שאני לא מתייחס אליה ככה אבל במסגרת האקדמיה זה בהחלט נתפס כטיפול פסיכולוגי או טיפול מונע בעיות נפשיות .

העניין הוא שמי שמתרגל מדיטציה מתוך איזה שהיא מסגרת של התפתחות רוחנית לא בהכרח רואה את ה"בעיות" באותה עין , מה שיתפס כבעיות פסיכולוגיות כאלה ואחרות גם אם זמניות ( כלומר לא משהו קבוע) יכול להיות איזה שהוא שלב בתירגול הרוחני שצריך לעבור ולהתגבר עליו , כמובן שיש הרבה סוגים של התגברות אבל בשורה התחתונה מדובר בפיתוח המודעות .

מבחינת האקדמיה אין כלל תועלת בפיתוח המודעות , זה פשוט לא פקטור ..

לכן אני לא חושב שזה נכון בקונטקסט הזה להציע את המדיטציה כמזור ל"בעיות" מוגדרות .
מדיטציה מתאימה רק למי שיש בו רצון , גם אם מאוד קטן וחלש כמו שלכולנו היה - להתפתחות המודעות .

 

[ינוקא1]

תרופות צריכות להיות מוצא אחרון

לפני תרופות צריכות לבוא : פעילות גופנית , נשימה , טבע , שמש ,מדיטציה ועוד ועוד.

לאור שמש למשל , יש השפעה מוכחת וידועה על דיכאון. כנ"ל לפעילות גופנית.

אבל אור שמש לא יכול להיות "תעשיה".

ולרופא שיש לו עשר דקות למטופל , הכי פשוט ונוח לספק כדורים ש"פותרים" את הבעיה.
וזה גם תעשיה כלכלית , ולכן יש מי שרוצה שנחשוב ש"זה הפתרון".

זה כמובן לא פותר הרבה הרבה מהבעיה , הבעיה רק מחליפה צורה.
לפעמים תרופות זה טוב , זה מאפשר "להוציא את הראש מעל המיים" לכמה זמן , אבל זה לא תחליף לשינוי רציני אמיתי ועמוק.

לגבי הדיון "מדיטציה כדי לפתור בעיות" פיזיולוגיות \ נפשיות" :

אני חושב שדווקא פתרון הבעיות הוא ההתקדמות הרוחנית האמיתית !
הבעיות לא נוצרו להן סתם !
הם נוצרו דווקא בזמן הזה ובמיקום הזה ובאופן הזה , כי שם האדם תקוע.
זאת אומרת שעיקר ההתקדמות הרוחנית של האדם קשורה לבעיות שלו בקשר הדוק.

התפתחות רוחנית איננה רק לשקוע בכל מיני "נירוונות" היא גם כיצד לתפקד בחיי היום יום בהווה.
כיצד להיות בזרימה ולא בתקיעות.

 

[למואל א]

על סמך מה בדיוק אתה קובע את הדברים האלו?

אני מבין שכמו פסיכיאטר, היית בבתי חולים רבים ולמדת על מחלות נפשיות, פגשת הרבה אנשים שמרוב דיכאון לא יכולים לצאת מהמיטה, וסכיזופרנים ועוד, ראית איך תרופות משפיעות על אנשים ואחרי זה קבעת שתרופות זה רק פיתרון אחרון?

אני יכול לומר לך ממקור ראשון וגם ממספיק מקרים אחרים שאני מכיר, שתופעות הלוואי של התרופות מזעריות, ולידיעתך אנחנו לא חיים בעולם אידיאלי, שבו גם תאכל רק אוכל אורגני ולא תנשום זיהום אויר אינסופי, בינתיים אנשים צריכים להתפרנס ולשרוד, ולתקשר עם החברה, לא לכולם יש מי שידאג במצב קשה שהם יעשו פעילות גופנית, נשימה, מדיטציה וכו'
אתה אומר את הדברים האלו, שגם לאנשים בלי בעיות קשה למצוא זמן לעשות אותם, על אחת כמה וכמה אנשים עם בעיות נפשיות.
אצלי למשל עבדתי בטבע המון בשנים האחרונות, שזה כמובן באור השמש, כולל תרגול יוגה (לא רציף אבל בכל זאת יותר מהאדם הממוצע) ויש בעיות שרק הכדורים פתרו.
לא הכל שחור ולבן, למשל מה שתרגול רוחני נותן זה לא אותו דבר כמו תרופה שרק מסלקת בעיות נקודתיות, בכל מקרה זה לא סותר אחד את השני

 

[ינוקא1]

יצא לי לבקר בבתי חולים

פסיכיאטרים , ואני לא נגד תרופות באופן גורף.

בהודעתי כתבתי - "כמוצא אחרון" וכן שתרופות זה טוב "כדי להרים את הראש מעל המיים".

אבל הקלות הבלתי נסבלת של נתינת תרופות פסיכיאטריות היא שערוריה - רק עכשיו ראינו ב"האח הגדול" דוגמה מצויינת לכך.

אני מסכים איתך גם שבמצב דכאון קשה אדם לא יכול לקום מהמיטה , ואין מה לדבר איתו על "תרגולים".
אני מסכים איתך גם שהחברה מסביב אטומה בעייתית ותעשייתית , ובחברה כמו שלנו לפעמים תרופות זה הפתרון הכי טוב.

ועם כל זה - תרופות זה פתרון "ככה ככה".
הפתרון האמיתי הוא התפתחות רוחנית ופיזית. ולאחר התרופות , אדם צריך למצוא מה עוזר לו להתפתח ולא להסתפק רק בהן.

הדכאון הוא סימפטום ל"תקיעות" : לכך שהאדם נמצא לא במקום שלו , לא עושה את מה שהוא צריך לעשות , רחוק מעצמו.
הנפש הממורמרת במצב כזה נכנסת לדכאון.
ממילא בסופו של דבר צריך האדם למצוא את מקומו ואת יעודו , ולהיות מי שהוא ולא מה שהאחרים מצפים ממנו להיות.

וזה הפתרון האמיתי.

 

[ינוקא1]

נ.ב.

לגבי שמש , נשימה תנועה וכו' :

על מנת שדברים אלו יהיו יעילים כטיפול , חשוב מאוד להכניס אליהם "מודעות".

אנחנו נושמים כל הזמן , אך האפקט הבריאותי של נשימה מודעת הינו שונה לחלוטין מנשימה לא מודעת.
כנ"ל לגבי אור שמש , כנ"ל לגבי תנועה , כנ"ל לגבי אכילה ולגבי כל דבר.

 

[למואל א]

נכון, אבל אצלי בקיץ אני הרבה יותר סובל

בישראל, כשנורא חם, לעומת החורף, זה ממש מתבטא גם מבחינה נפשית, הסבל הוא לא רק פיזי.
יש אנשים שסובלים מדיכאון חורף, ועד לא מזמן חשבתי שזה רק אצלי ואז קראתי שיש גם מקרים של דיכאון קיץ, כשיש חום מתמשך והמח "נמס".
ואם אני עובד בחורף גם בעבודה פיזית אז הרבה יותר קל לי להכניס מודעות, ובכלל להיזכר בדברים רוחניים, גם אם קר וגשום

 

[ינוקא1]

אם היית הולך

לרופא סיני , אז מה שאמרת עכשיו זה נתון מאוד משמעותי.

כי לפעמים דיכאון זה "כיבוי" של האש הפנימית שבגוף. האדם מרגיש כבוי , כאילו אין בשביל מה לחיות , אין לו ברק בעיניים.

ולפעמים , זה פשוט תקיעות מאוד גדולה בגוף (ובחיים) , שעצם התקיעות מייצרת חום. במצב כזה האדם מרגיש "כלוא".
כמו סיר לחץ שאין לו לאן לצאת. וכאשר זה מצב מתמשך אז גם יש יאוש מאוד גדול.
אז ממילא האדם סובל בקייץ ובחום הרבה יותר מאשר בחורף - כי יש הרבה חום כלוא.

ויש עוד אפשרויות.

ממילא ברפואה סינית אלו שני מצבים שונים לחלוטין מבחינת הטיפול , למרות שמבחוץ הם נראים דומים ולשניהם יקראו "דכאון".
אבל כמובן שקשה לפרט באינטרנט מעבר לכך.

 

[neophile]

מה אתה עושה כשאתה נזכר ?

 

[למואל א]

באמצע העבודה? אני ממשיך לעבוד

או אם אני בדרך לאנשהו אז אני ממשיך ללכת

 

[neophile]

אוקיי אבל מה אתה עושה ?

כלומר מה ההזכרות הזאת גורמת לך לעשות ? מה רוחני כשאתה נזכר ?
אתה אומר שלפעמים אתה נזכר ברוחניות במהלך היום , אני שואל מה ההשלכות של זה והאם יש משהו מוחשי שאתה עושה שאתה קורא לו רוחני

 

[למואל א]

זה פחות משנה פיזית מה אני עושה

כמו שאתה אוהב, אפשר לבטא אהבה בכל מיני צורות אבל ברור שזה מה שפחות חשוב.
לא יודע, אם הייתי בדת כלשהי אז הייתי קורא לזה תרגול אהבת האינסוף/דבקות, או מדיטציה ומודעות תוך כדי פעולה.
יש הרי תרגולים כאלו.
ההארה עצמה אומרים שהיא מתרחשת כהרף עין, וזה גם משהו שלא ניתן תמיד לראות מה הבנאדם "עושה" אלא מדובר על תובנות.
יש גם את המשפט: "לפני ההארה - חוטב עצים ושואב מים, אחרי ההארה - חוטב עצים ושואב מים"
אז אני לא אומר שאני מואר, אלא פשוט מביא את זה כדוגמא