עישון
נו טוב...אני ממחזר את עצמי [מזמן, פורום אחר], אבל בא לי. נתחיל בזה...שאני מעשן. כל אלה שרוצים לחסל אותי...לקחת מספר ולחכות בסבלנות. בואו נדבר על זה. רגע...אתם, שלא מעשנים, לא ללכת, איתכם יש לי דיבור. שנסכים מראש? ...עישון זה רע! עושה נזק בריאותי, עולה כסף, מסריח... הכל נכון. אז...למה מעשנים? העישון הוא הסחת דעת, הוא פיצוי...[על מה?...על מה לא?] אז...בעצם הוא לא מעיד טובות על המעשן. אחרי כל מה שציינו, להמשיך לעשן מראה במקרה הטוב על חולשת אופי. "לוזר", טיפש... יאללה, הסכמנו. העישון...אומר עלינו. יש הרבה שיטות פיצוי, אפשר לראות המון טלויזיה, אפשר לאכול הרבה, לכוסס ציפורניים, להוציא כעס על הסביבה ומיליון אפשרויות נוספות. אני מסכים שיש מידה של נזק סביבתי בעישון. העישון הפאסיבי...אני לא ממש יודע, המעשן עצמו, לא בהכרח יהיה חולה מזה... והפאסיבי, הרבה הרבה פחות. נסיעה אחת בפקק עושה יותר נזק מעישון פאסיבי של חודשים. אבל...לא נתווכח. זה לא מאמר מחקרי. אבל, העישון הוא גלוי, חיצוני וחד משמעי. הבוטות של העישון בהרבה מובנים הוא הודעה עצמית בחולשה ונותנת זוית מבט מאד מעניינת על הסביבה הלא מעשנת. אז אתם, שלא מעשנים, ככה אתם נראים. [חלוקה גסה] המתנשאים- אלה שמתיחסים למעשן בבוז. שופטים אותו ומנדים אותו. [ראיתי שיש לו סיגריות בכיס, דווקא בחור נחמד... אבל יש גבול לכמה אפשר לרדת] בד"כ יקומו [בהפגנתיות] ויתרחקו ממך תוך הבעה של סלידה. אלה, ברגע של אנושיות, יגשו אליך בדיסקרטיות ויגלו באזנך... אתה יודע, עישון מזיק לבריאות. המרחמים- גירסה מתונה של מתנשאים. קצת כמו הדוסים שמאמינים שחילוניים אלו תינוקות שאיבדו את דרכם. הפסקת?...איזה יופי...מי גיבור של אמא? הניגמלים- "אם אני הצלחתי..." גם צורה של התנשאות אבל זדונית יותר. [שמע, אני עישנתי שלוש קופסאות ביום, יום אחד אמרתי די ומאז אני לא נוגע]. הם כמובן יפרטו את המהפך הדרסטי בחייהם וככל שתתפתל יותר בחוסר נוחות לנוכח ההירואיות, הפירוט יהיה דקדקני יותר. [פעם לא יכולתי לעלות במדרגות, היום אני נכנס הביתה רק בטיפוס על המרזב] החרדים- אלה בטוחים שאם מישהו מדליק לידם סיגריה, בעצם מתכוון לרצוח אותם נפש. הם בדרך כלל הולכים על מניפולציה ריגשית. אתה רוצה להרוג אותי? מה עשיתי לך... שמגיע לי ככה? הסוקלים- יש להלחם במעשנים מלחמת חורמה. [אני יש לי זכויות] להציק להם, להעניש אותם, להוציא נגדם חוקים, ולעמוד על המשמר ללא הפסקה. מבחינתם, עישון ראוי לעונש מוות או לפחות גטו עם גדר חשמלית וטלאי. פעם ננזפתי קשות ע"י מישהי בתור לפלאפל [בחוץ, על מדרכה] שהייתה בטוחה שאני יש לי חוזה עליה. חלק מהניגמלים עוברים ישר לקבוצה הזאת. הסובלים- אלה ברגע שרק תוציא סיגריה, כבר מנפנפים עם היד מול פניהם [לגרש את העשן והריח], כמעט מתעלפים ומקבלים הבעת פנים של כלב מוכה ונותנים לך להרגיש כמו פדופיל שנתפש על חם. המלשינים- זוכרים את התשדיר... נהג, נהג, יש פה חפץ חשוד? אלה שברגע ששלפת סיגריה ישר מחפשים את איש הבטחון הקרוב. [תת קבוצה של הסוקלים] המקבלים- זה לא ענייני, כל אחד והקטע שלו. ואתם?...כמה לקחתם מכל סעיף לעצמכם? ואני...עכשיו סיגריה.
נו טוב...אני ממחזר את עצמי [מזמן, פורום אחר], אבל בא לי. נתחיל בזה...שאני מעשן. כל אלה שרוצים לחסל אותי...לקחת מספר ולחכות בסבלנות. בואו נדבר על זה. רגע...אתם, שלא מעשנים, לא ללכת, איתכם יש לי דיבור. שנסכים מראש? ...עישון זה רע! עושה נזק בריאותי, עולה כסף, מסריח... הכל נכון. אז...למה מעשנים? העישון הוא הסחת דעת, הוא פיצוי...[על מה?...על מה לא?] אז...בעצם הוא לא מעיד טובות על המעשן. אחרי כל מה שציינו, להמשיך לעשן מראה במקרה הטוב על חולשת אופי. "לוזר", טיפש... יאללה, הסכמנו. העישון...אומר עלינו. יש הרבה שיטות פיצוי, אפשר לראות המון טלויזיה, אפשר לאכול הרבה, לכוסס ציפורניים, להוציא כעס על הסביבה ומיליון אפשרויות נוספות. אני מסכים שיש מידה של נזק סביבתי בעישון. העישון הפאסיבי...אני לא ממש יודע, המעשן עצמו, לא בהכרח יהיה חולה מזה... והפאסיבי, הרבה הרבה פחות. נסיעה אחת בפקק עושה יותר נזק מעישון פאסיבי של חודשים. אבל...לא נתווכח. זה לא מאמר מחקרי. אבל, העישון הוא גלוי, חיצוני וחד משמעי. הבוטות של העישון בהרבה מובנים הוא הודעה עצמית בחולשה ונותנת זוית מבט מאד מעניינת על הסביבה הלא מעשנת. אז אתם, שלא מעשנים, ככה אתם נראים. [חלוקה גסה] המתנשאים- אלה שמתיחסים למעשן בבוז. שופטים אותו ומנדים אותו. [ראיתי שיש לו סיגריות בכיס, דווקא בחור נחמד... אבל יש גבול לכמה אפשר לרדת] בד"כ יקומו [בהפגנתיות] ויתרחקו ממך תוך הבעה של סלידה. אלה, ברגע של אנושיות, יגשו אליך בדיסקרטיות ויגלו באזנך... אתה יודע, עישון מזיק לבריאות. המרחמים- גירסה מתונה של מתנשאים. קצת כמו הדוסים שמאמינים שחילוניים אלו תינוקות שאיבדו את דרכם. הפסקת?...איזה יופי...מי גיבור של אמא? הניגמלים- "אם אני הצלחתי..." גם צורה של התנשאות אבל זדונית יותר. [שמע, אני עישנתי שלוש קופסאות ביום, יום אחד אמרתי די ומאז אני לא נוגע]. הם כמובן יפרטו את המהפך הדרסטי בחייהם וככל שתתפתל יותר בחוסר נוחות לנוכח ההירואיות, הפירוט יהיה דקדקני יותר. [פעם לא יכולתי לעלות במדרגות, היום אני נכנס הביתה רק בטיפוס על המרזב] החרדים- אלה בטוחים שאם מישהו מדליק לידם סיגריה, בעצם מתכוון לרצוח אותם נפש. הם בדרך כלל הולכים על מניפולציה ריגשית. אתה רוצה להרוג אותי? מה עשיתי לך... שמגיע לי ככה? הסוקלים- יש להלחם במעשנים מלחמת חורמה. [אני יש לי זכויות] להציק להם, להעניש אותם, להוציא נגדם חוקים, ולעמוד על המשמר ללא הפסקה. מבחינתם, עישון ראוי לעונש מוות או לפחות גטו עם גדר חשמלית וטלאי. פעם ננזפתי קשות ע"י מישהי בתור לפלאפל [בחוץ, על מדרכה] שהייתה בטוחה שאני יש לי חוזה עליה. חלק מהניגמלים עוברים ישר לקבוצה הזאת. הסובלים- אלה ברגע שרק תוציא סיגריה, כבר מנפנפים עם היד מול פניהם [לגרש את העשן והריח], כמעט מתעלפים ומקבלים הבעת פנים של כלב מוכה ונותנים לך להרגיש כמו פדופיל שנתפש על חם. המלשינים- זוכרים את התשדיר... נהג, נהג, יש פה חפץ חשוד? אלה שברגע ששלפת סיגריה ישר מחפשים את איש הבטחון הקרוב. [תת קבוצה של הסוקלים] המקבלים- זה לא ענייני, כל אחד והקטע שלו. ואתם?...כמה לקחתם מכל סעיף לעצמכם? ואני...עכשיו סיגריה.