בימי הביניים
לא היו ארגוני פשע לאומיים או בינלאומיים או גילדות גנבים חוצות גבולות (ואני לא מתכוון "זזות מפה לשם", אלא משתרעות על השטח הזה). למעשה, אחת הסיבות לכך היא שלא היה כוח משטרה מאורגן. מה שנחשב לפשע ומה שנחשב לעונש השתנה מאוד ממקום למקום. מה שנחשב לפשע שעונשו מוות באנגליה, למשל, היה מסתכם בנשיקה על הצלב בקונסטנטינופוליס. מה שנחשב לעבירה נגד הסמכות בארץ אחת, היה עניין פרטי לחלוטין בארץ אחרת (כן, אני אפילו מדבר על דברים כמו רצח, אונס וגניבה). בקשר לשודדי ים, הם לא היו ארגון וגם לא תמיד יכולת להגדיר אותם באופן פשוט כל כך. לדוגמא - אבירי רודוס, לשעבר האבירים ההוספיטלרים, משהוגלו לקפריסין מטריפולי (לבנון של היום אם אני לא טועה, לא מטריפולי שבצפון אפריקה) הם פנו בעיקר לפעולה דרך הים. זה הדבר הכי קרוב ל"ארגון" שהיה לשודדי ים וגם אז, זה לא בדיוק שודדי ים - זה צי צבאי שממשיך להתנהג כמו צלבנים גם בים (כלומר לבזוז ולשחוט). אבל גם זה קרה בשלב מאוחר יחסית של ימי הביניים. פיראטים בימי הביניים לא היו פשע מאורגן במובן המודרני, מדובר בספינות ספציפיות והצוות שמשיט אותן - כמו בחבורות שודדים ספציפיות. אני גם לא מתייחס לפיראטים יותר מדי - אנחנו מדברים על ערים. בימי הביניים, החוק היה משהו מאוד מקומי והיו שינויים ניכרים בין החוק ביישובים סלביים לבין החוק בסקנדינביה לבין החוק באנגליה לבין החוק בקורדובה - ואנחנו מדברים רק על החוק החילוני בינתיים, ההבדלים ניכרים גם בין חוק חילוני לחוק כנסייתי (חוק הקאנון). אני לא מומחה, אני מסתמך בעיקר על מה שקראתי בעבר בנושא (וייתכן ואני לא מודע למחקרים חדשים בתחום).