עירית לינור

danieljj

New member
עירית לינור

לפני שהחלטתי לכתוב את הדברים הבאים הכנתי את עצמי נפשית לתגובות הנאצה שישרשרו לי על הסופרת ( וגם אם לא לפחות שאני אהיה מוכנה) . הרבה אומרים שהיא המונית והיא באמת כזאת אבל זה רק בגלל/בזכות אותם אנשים שקונים את ספריה ( כמוני למשל). תמיד מתייחסים אליה בקשר לדעותיה האישיות "שמלאנית מזוייפת" וכל אותן גברות בשינוי אדרת. לא יודעת מה איתכם אני נכנסתי לכאן לשבח אותה למרות שהיא המונית ולמרות שלפעמים היא מסתייגת מהיות שמלאנית. אני חושבת שהיא סופרת מצויינת שנונה בצורה בלתי רגילה ( לא יצא לקרוא שנון יותר ממנה בארץ אבל בטח יהיו כאלה שיגידו שכן ) במאית מצויינת (ע"ע בנות בראון , חתולות הרעם ) התוכנית שלה ברדיו גורמת לי להאזין כל פעם מחדש בלי להפסיד תוכנית אחת אפילו אם לפעמים דעותינו (שלי ושלה) לא תואמות, הדרך שבה היא אומרת את הדברים גורמת לי לאהוב אותם גם אם הם אינם נכונים. האינטיליגנציה הרבה שלה מורגשת בכל פעם שבה היא פותחת את הפה. וכמובן שהיא אולי אחד האנשים היחדים שעליהן לא חל המשפט "סייג לחוכמה- שתיקה" נ.ב מי שלא קרה את ספריה מומלץ ביותר: שירת הסירנה שתי שילגיות הסנדלרית הבלונדינית הסודית בנות בראון מי שלא אוהב את אחד מהספרים שלא יטרח לקרוא את השאר.
 

דוסטו

New member
הבנו אחרי ההודעה הראשונה

עירית לינור היא אשה אינטיליגנטית, חריפה, מצוידת בלשון מושחזת, נהנית לדרוך על אנשים,ללעוג להם, להביך אותם ולהשאיר אותם ללא מענה לשון. עירית לינור כותבת דברים שאין לי מלה להגדיר אותם אבל אם לטעמי יעקב שבתאי (כדוגמא איכותית אחת) כותב ספר, אז מה שהיא כותבת זה משהו אחר. ואם אביגור-רותם (לשם דוגמא מעולה אחת) היא סופרת אז עירית לינור היא משהו אחר.
 

Boojie

New member
אני מעדיפה את הכתיבה העיתונאית שלה

על פני הכתיבה הספרותית, למרות שמ"שתי שלגיות" ומ"שירת הסירנה" נהניתי מאד. מ"הסנדלרית" הרבה פחות, ואת "בנות בראון" כבר לא קראתי. הכתיבה שלה היא לא מה שהייתי מגדירה כתיבה ספרותית איכותית, אבל בכל הנוגע לספרי כיף, בדרך כלל מצליח לה. גם היא, אגב, לא מתיימרת להתעלות מעל ל"כיף", והיא אמרה את זה, יותר מפעם אחת, בפירוש. אני לא אוהבת לשמוע אותה מתבטאת בעל-פה. בפעמים ששמעתי אותה ברדיו, היא היתה גסת רוח, צעקנית, חסרת תרבות דיון, שתלטנית מאד ובאופן כללי לא נעימה. הקיצוניות הלא מוצלחת של "דעתנית". אני אוהבת אנשים דעתניים, אבל נדמה לי שלכל דבר יש גבול, וצריך לדעת גם לתת כבוד לצד השני - במקרה הזה זה היה בתוכנית שהיתה לה עם אורי אורבך, והיא פשוט סתמה לו את הפה בגסות. למרות שהדעות שלה בדרך כלל מדברות אלי הרבה יותר מהדעות שלו, לא יכולתי שלא להדהם מהפער הגדול בנימוס ובתרבות הדיון בין שניהם. הוא דיבר בטונים לא מתלהמים, נתן כבוד לבן שיחו ואיפשר לו לדבר. היא? לא הניחה לאף קול להישמע פרט לקול שלה. לא לטעמי. ולדעתי, מי שלא אהב את "הסנדלרית", יכול עדיין לקרוא את "שירת הסירנה" או את "שתי שלגיות" וליהנות. "הסנדלרית" היה פחות מוצלח, בהרבה. ואחרון חביב, לגבי שנינות: לימור נחמיאס, בכל הנוגע לשנינות נשית, אוכלת אותה לארוחת בוקר. וגם הסרט שעשו לפי הספר שלה ("מרס תורכי", לפי "צבוטותי") מוצלח בהרבה מ"שירת הסירנה". נושך יותר, בועט יותר, חריף יותר. כל זה לא בא כדי לפסול את עירית לינור. בכל הנוגע בכתיבה בשביל הכיף, היו לה הברקות מהנות. בכל הנוגע בכתיבה עיתונאית, יש לה מה להגיד והיא יודעת איך להגיד את זה. בתחומים אחרים? אה.
 

freedom rider

New member
אנקדוטה

לפני כמה שנים היה ב"הארץ" מדור בשם "השאלון", בו ענו כל מיני אנשים שנחשבו בעיני העורך כמעניינים על סדרה קבועה של שאלות. ד"ר ענר שלו ענה על השאלון בשיאו של מסע היחצ"נות לספרה האחרון דאז של מושא השרשור הזה. לאחת השאלות שהייתה "איזה יצירת מופת עדיין לא קראת?", ענה ללא היסוס: "הסנדלרית".
 
למעלה