עירום

עירום ../images/Emo9.gif

הארה
: זה לא שאלון כמו שאתן מכירות אולי מפורומים... השאלות האלה אמורות לעורר אתכן להתבונן על החיים שלכן ולשתף אותנו במה שעולה בעקבות זה
תהנו
איך אתן מרגישות להיות בעירום ליד אנשים אחרים? ליד גברים? ליד נשים? עם עצמכן? האם כשאתן בסיטואציה מינית זה הופך להיות קל ונוח יותר או שדווקא ההפך? איך התייחסו לעירום בבית שגדלתם בו? האם אתן נהנות להתבונן על עצמכן במראה?
 
בהיעדר היענות ארים את ה../images/Emo104.gif

איך אתן מרגישות להיות בעירום ליד אנשים אחרים? אין לי בעיה כל עוד להם אין.... ליד גברים? ליד נשים? אישית מעדיף נשים, אבל הסתובבתי גם ליד לא מעט גברים עירומים ושרדתי.. עם עצמכן? כאילו..דההההההההההה האם כשאתן בסיטואציה מינית זה הופך להיות קל ונוח יותר או שדווקא ההפך? הכי קל שבעולם, עם ירידת הבגדים יורדת הביישנות
איך התייחסו לעירום בבית שגדלתם בו? בית שמרני..עדיין שמרני האם אתן נהנות להתבונן על עצמכן במראה? ממ האמת, לפעמים...
 
אז ככה

איך אתן מרגישות להיות בעירום ליד אנשים אחרים? משתדלת להימנע - אבל נגיד עם חברות אין לי בעיה להחליף לידן בגדים אבל גם זה תלוי עם מי אני בחדר ואיזה מצברוח יש לי. בשביל לנסות להתגבר על הביישנות שלי הלכתי פעם לחוף נודיסטים וזה היה הדבר הכי נוח שיש בעולם אבל ברגע שיצאתי משם הבנתי איזה הבדל יש בין החיים הרגילים לבין החיים בחוף נודיסטים... ליד גברים? ליד נשים? זה נורא תלוי... בנות - תלוי עד כמה אני קרובה אליה ובאיזה מצב רוח אני. בנים - אם זה מישהו שכבר ראה אותי עירומה אז אין לי בעיה בכלל, בנים שלא טיפה יותר קשה אבל אני לא חושבת שתהיה לי יותר מדי בעיה אם אני מרגישה מספיק בנוח עם אותו בנאדם. עם עצמכן? עם עצמי אין לי בעיה בכלל האם כשאתן בסיטואציה מינית זה הופך להיות קל ונוח יותר או שדווקא ההפך? זה הרבה יותר נוח, כי גם זה ביחד וגם לא מסתכלים על זה באותה דרך מאשר שאני סתם הייתי מתפשטת... זה הרבה יותר קל בסיטואציה מינית כי לא מתמקדים בדברים הקטנים ובפרטים שלא אוהבים - זה לא מפריע (או מפריע פחות) כי פשוט זורמים - לא עוצרים ובוחנים... איך התייחסו לעירום בבית שגדלתם בו? עד היום אמא שלי מתלבשת לידי את אבא לא ראיתי עם פחות מבוקסר, אח שלי לפעמים מסתובב ערום בבית ולי אין בעיה לצאת רק עם מגבת מהמקלחת... לא יודעת אפעם לא הראו לי סימן שאני צריכה להתבייש במה שיש לי אבל אמא אמרה לי כבר שהייתי קטנה שזה לא מכובד להיות ערומה ליד אבא... מן הסתם.. האם אתן נהנות להתבונן על עצמכן במראה? נהנת? לפעמים... תמיד כשאני מתלבשת/מתפשטת אני עושה את זה מול מראה רק בשביל לראות איך זה נראה (לא הבגד ולא איך הוא עומד עליי) רק לראות איך זה קורה.. לא יודעת להסביר את זה...
 
היי מצית

אשמח לשמוע על החוויות מחוף הנודיסטים... איך היה, איך העזת, איך הרגשת נוח?
 
לא קל לי עם עירום

אני דווקא אתחיל מהסוף - בבית שלי לא היה עירום! מגיל די צעיר. גם לבוש שקצת חושף נתפס כ"מופקר". תוסיפו לזה אמא שמבקרת אותי מגילאי העשרה על זה שאני לא בדיוק גבעולית כמוה... אז קשה לי עם עירום. לא אוהבת להסתובב בלי בגדים, גם לא בקיץ. להסתכל על עצמי בעירום במראה? רק בהריון ממש נהניתי מזה. ביום יום זה יכול לגרום לי ממש לבכות! דרך אגב, גם לא בעירום אני לא חובבת מראות גדולה. בסיטואציה מינית זה אכן יותר קל. משהו כאילו משתחרר בתוכי. החשק, הכיף, התחושה שהגוף הזה בסה"כ מסב לי המון הנאה - מצליחים לשבור את המחסום. אין לי בעיה עם עירום בסקס, גם באור. נו מילא, כנראה שנודיסטית אני כבר לא אהיה בגלגול הזה.
 
../images/Emo24.gif

מקווה שתמשיכי את העבודה הנפלאה שאת עושה עם עצמך כבר, עוד בכיוון של קבלה ואהבה עצמית ותרפאי את הקושי שאת מתארת, עם הרבה סבלנות והקשבה. יכולה להציע תרגיל קטנטן ששינה לי כל כך הרבה, אם תרצי
 
אני אשמח לתרגיל שאת מציעה

גרמת לי לחשוב הרבה על הנושא. ובאמת תהיתי אם יש משהו שיכול לעזור לי לקבל את הגוף יותר. ועוד מחשבה בעניין (אני מדברת עם האיש שלי הרבה על מה שנכתב פה, גם אם הוא לא בדיוק אישה): בבית שלנו אנחנו מאוד לא לחוצים מעירום. הבן שלנו מאוד נהנה לטייל עירום בבית, אנחנו מתקלחים איתו (הוא בן 3.5), ולא נועלים את הדלת כשמחליפים בגדים. אם הוא שואל אותנו משהו על הגוף שלנו ("למה לאימות יש ציצים גדולים ולאבאים לא"? למשל) אנחנו עונים לו ברצינות ובלי להיבהל מההתייחסות שלו לגוף שלנו. חשבנו שמבלי לשים לב, אנחנו אולי עושים כאן משהו שיעזור לו להרגיש טוב לגבי העירום שלו, גם כשיגדל.
 
בשמחה ../images/Emo13.gif הנה התרגיל ../images/Emo27.gif

הקדמה: התרגיל עשוי להיראות פשוט, אולי מידי
נסו לעשות אותו למרות זאת. הוא קל ופשוט ולי הוא שינה את החיים
ניתן לבצע את התרגיל הקסום הזה בכל הזדמנות, לבד או ליד אנשים. יזום או פשוט כשנזכרים. במקלחת או מעל בגדים. לשניה או ליותר. מול המראה, מתחת לשמיכה. הכל הכל הולך
התרגיל: לגעת בעצמי באהבה. לגעת במגע אוהב בכל מיני חלקים בגוף, בצורת המגע הנעימה לי ביותר באותו רגע. איך שטוב לי. לגעת וללטף כשהחשוב הוא ההתכוונות שלי במגע. אני מתכוונת לאהבה. אני נוגעת באהבה. מנסה לאהוב דרך המגע ולתת אהבה. לאהוב את מה שנוגעת בו, שזה בעצמי
זכרו, אפשר להתחיל מאד בקטן, לגעת לשניה, או אפילו לא להצליח לגעת באהבה, אבל לעשות כאילו. זאת התחלה מעולה. כדאי להתחיל ממה שיש, גם בקטן מאד, ולהתמיד. התוצאות הן מופלאות. הארה קטנה: המגע לא מכוון לתדר מיני בתרגיל הזה
אם הוא יוצר אפקט מיני אז אחלה. אבל זו לא המהות שלו... אשמח להבהרות ולשמוע על ההתנסויות שלכן
בהצלחה
 

ellulli

New member
אז ככה

קשה לי להיות בעירום ליד אנשים, זה מביך אותי וגורם לי לחשוב על כל הפאקים שבי. מצד שני אם זה אנשים שאני מרגישה איתם נוח, כמו חבר וחברות טובות, לא כל כך אכפת לי מהפאקים אבל זה תלוי יותר בהרגשה שהבן אדם השני נותן לי מאשר בי. אם הוא גורם לי להרגיש שאני מושכת ושאני לגמרי בסדר איך שאני, לא תהיה לי בעיה. נשים יותר קל לי מגברים, אבל ברור שעם חבר זה יותר קל מעם חברות. עם עצמי קצת קשה לי, אני מודעת לגוף שלי, אבל אני לא מסוגלת לעמוד ולהסתכל על עצמי במראה לאורך זמן. בסיטואציה מינית זה יותר קל, כי זורמים עם זה ולא שמים לב לכל הפאקים. הבית שלי לא שמרני אבל אפ אחד לא מסתובב פה בעירום. אין התביישות והסתרה וענייני צניעות, מותר ללבוש מה שרוצים, אבל לא בהגזמה. לא יתנו לי לצאת עם חזיה ותחתונים. להסתכל במראה על עצמי - לא ממש נהנית. יש רגעי אושר קטנים, אבל רוב הזמן אני מעדיפה שלא כי ישר בודקים את כל החסרונות.
 
היי ../images/Emo13.gif

יופי של כנות
האם היית רוצה לשנות את זה? להיות יכולה לקבל את עצמך ולאהוב את עצמך וגופך כפי שאת, ללא תלות במי נמצא לידך? ליהנות ממנו גם לבד? להגדיל את רגעי האושר שהזכרת?
 
תשובותיי -

איך אתן מרגישות להיות בעירום ליד אנשים אחרים? תלוי מי. הכי נוח אני מרגישה ליד בעלי, אחרי זה - אחותי ואמא שלי. במקומות ציבוריים אני מעדיפה להיות לבושה, אפילו בחוף ים (תמיד במכנסים קצרים ולא תחתונים...). אני פשוט מרגישה שם שהעירום אינו תמים ולכן גם לא טבעי לי ונוח לי ככה. ליד גברים? ליד נשים? עם עצמכן? יותר קשור במידת הקירבה מאשר במין. עם עצמי אין לי ממש בעיה ובגיל ההתבגרות, תקופה בה ציירתי הרבה, הייתי המודל של עצמי בעירום. אני חושבת שזה מאוד תרם לקבלה שלי את הגוף שלי, כולל את "פגמיו". האם כשאתן בסיטואציה מינית זה הופך להיות קל ונוח יותר או שדווקא ההפך? אני חושבת שזה יותר קל, אולי משום שזה מתבקש. איך התייחסו לעירום בבית שגדלתם בו? היתה קבלה מאוד גדולה לגוף, בכל נפח או מידה. לא ממש התלבשנו בצורה פרובוקטיבית (הגעתי מבית דתי) לכן אין לי מושג אם זה היה גורר ביקורת. אבל כן הקפדנו על גבולות ברורים בין בני משפחה - לא הסתובבתי בלבוש מינימלי מול אחיי וגם הם לא מולי. נכון להיום אני ובן זוגי מסתובבים עירומים בבית (עד אשר יהיו לנו ילדים...) האם אתן נהנות להתבונן על עצמכן במראה? לפעמים כן ולפעמים לא, תלוי במצב רוח.
 
מחית יקרה ../images/Emo24.gif

למה את מתכוונת ב"מרגישה שם שהעירום אינו תמים"? האם תוכלי לשתף עוד על האופן שבו הציור של עצמך עזר לך לקבל את עצמך? אני סקרנית.
 
אהבתי את שאלותייך

למה את מתכוונת ב"מרגישה שם שהעירום אינו תמים"? קשה להסביר זאת. אולי זו תחושה שמדובר בהצגה, או בתחרות של נשים על מבטם של גברים, או במבנה בגדי הים של נשים - חזיות פוש אפ וחלק תחתון שחושף כמעט את הכל, כולל את שערות המפשעה, שאין בכוונתי להוריד. זה מוזר, אבל כאשר אני במלתחות אין לי בעיה כלל להתפשט מול נשים, אז הפעולה נראית לי טבעית ביותר. האם תוכלי לשתף עוד על האופן שבו הציור של עצמך עזר לך לקבל את עצמך? בגיל ההתבגרות, כשציירתי את עצמי, ציירתי הרבה מעבר לגוף. ציירתי תחושות, רצונות, מחשבות ועוד. באותה תקופה ציירתי את עצמי ללא סוף, (לא רק בעירום כמובן), והם היוו עבורי סוג של תרפיה וסייעו לי לאהוב את גופי. עירום הגוף שלי הוא העירום הדומיננטי ביותר שחוויתי ואני מאוד שמחה על כך. אל תרבות הרזון נחשפתי בגיל מאוחר יחסית, כאשר האהבה לגופי היתה יחסית חזקה. למרות זאת סבלתי בגין תרבות זו (תקופה בה הייתי על סף אנורקסיה), אולם מאז עברתי תהליך של קבלה, והיום אני נמצאת כמעט בנקודת המוצא.
 
אהבתי את תשובותייך ../images/Emo23.gif

מאד מזדהה. מאד מתחברת להליכה עם מה שמרגיש נוח וטבעי, כמפתח לקבלה ואהבה של עצמי. זה דורש ממני בעצם לשים לב כל הזמן מה מתאים לי. לא לפעול בצורה אוטומטית, לפי מה שנוהגים הרוב. לבדוק בכל רגע מה מתאים לי, הרי למה לעשות או לנסות להיות משהו שאיני
ונשמע נפלא, הדרך שעשית באמצעות הציור, אני עשיתי דרך דומה אבל באמצעות כתיבה ואחר כך גם תנועה ודברים נוספים
ובעזרת אנשים נפלאים שנקרו
בדרכי... מעניין שלמרות כל העבודה הנפלאה שעשית עם עצמך, עדיין החלק של ההרס העצמי הצליח לקחת פיקוד בשלב מסויים. מעניין אם הוא פשוט קיים בכל אחת מאיתנו, לעיתים גלוי, לעיתים חבוי.
 
אני מאוד מאמינה בריפוי דרך אמנות

ומגדילה והתפתחות דרך אמנות. אני מזדהה מאוד בעניין הכתיבה, כיום אני יותר כותבת מאשר מציירת, וזו אכן דרך נפלאה להעזר בה. בעניין ההרס העצמי - אני בטוחה במאת האחוזים שההרס הזה היה דבר שניתן היה למנוע, וכי אם הייתי נולדת לחברה אחרת, שיותר מקבלת ופחות ביקורתית לגוף (האישה), ה'הרס' לא היה בא לידי ביטוי בצורה זו אם בכלל. אם היתה לי יותר מודעות, אם הייתי יודעת שדיאטות ובעיקר הקיצוניות שבהן מזיקות לגוף (ולנפש), אם חברותיי המבוגרות לעבודה (הייתי אז בת 19) לא היו אומרות לי בטון אמהי ש"רוצה לעזור" שאם אני רוצה אהבה אני חייבת לרזות (ולא הייתי אפילו שמנה!), ואני שהייתי בעיצומה של פרידה קשה ופגיעה מאוד פצחתי ישר בדיאטה חריפה, בלי לחשוב פעמיים. אני זוכרת שהשמנה מקבוצה זו אמרה לי- "אל תקשיבי להן, את יפה כמו שאת" אבל אז הן נטפלו אליה ואל שומניה. "מזל" שבאיזשהו שלב איבדתי את המחזור, זה גרם לי להפסיק להרעיב את עצמי. להרבה נשים לצערי זה לא מזיז והן ממשיכות באכילתן המופרעת... שוב - אני בטוחה שתקופה זו היתה יכולה להמנע. אין לי ספק. כיום אני במשקלי הקודם, עם הרבה מודעות והרבה ביקורתיות. אם קודם קיבלתי את עצמי בצורה תמימה וטבעית, כאילו שכך צריך להיות, כיום אני מקבלת את עצמי מעט "בכוח", אחרי אימון ותהליך ארוך.
 
../images/Emo24.gif../images/Emo20.gif

אמנם, הרבה דברים היו יכולים להתגלגל אחרת בכל תחום, אולי באינסוף וריאציות שונות (ראי "דלתות מסתובבות" כדוגמא קטנטונת), אבל נסי לראות מה עד כמה גדלת ולמדת מהדרך בה יצאת מהתקופה הזאת, מההתגברות שלך על הקושי, מהחזרה לשפיות. נסי לראות עד כמה התפתחת. ייתכן והיית כלל לא מודעת לכל הדברים שאת מודעת היום, אלמלא הקשיים האלה. ובכל מקרה, זכרי, שממש כפי שהבראת את עצמך והגעת למצב הנוכחי (לא הייתי קוראת לו דרך אגב לחזור למצב המקורי, את הרי שונה לחלוטין
), כך תוכלי להתפתח עוד לעבר ריפוי. מקום בו לא רק שתקבלי ותאהבי את גופך, אלא אף תוכלי להגיע לרמות חדשות של... המממ, מה שתרצי בעצם
שמחה שאת כותבת כאן. מאד.
 
למעלה