זה לא מדויק - כלומר, זה כן, אבל לא
בדיוק
. אאוף. הסתבכתי עם עצמי. אני חושבת שהתשובות של כולנו מתיחסות לגישה כללית, בעוד, שאת מתייחסת למקרה ספציפי. הכוונה היא, שההקפדה על חפצים אישיים נמצאת אצלנו בבית מאז ומעולם: כשאורן נולדה היו לה את החפצים שלה, ולנו היו שלנו. כשאיתמר נולד, עם הזמן, הוא אסף את החפצים שלו. באותה נשימה הוא גם הבין שלכל אחד מאיתנו יש את החפצים האישיים שלו (אגב, החפץ ה"אישי" שלי הוא קלמר הלימודים שלי). העובדה שיש חפצים אישיים לא מונעת כמובן, חיכוחים על אותו רקע כמו שאת ציינת, אבל, מכיוון שיש אצלנו כלל מאוד ברור, ידוע ומתורגל, לגבי חפצים אישיים, מספר הפעמים שאני נאלצת להפעיל כוח ועוצמת הכוח היא פחותה לאין שעור, מהמצב שאת מתארת. כיום, אנחנו נמצאים במצב שברוב הפעמים אם אני אומר "זה הקלמר שלי ואני מבקשת להחזיר אותו למקום" איתמר ואורן מחזירים אותו למקום. וכך גם בינהם.
בדיוק
