עיניים מתות

comer789

New member
ראשית

תודה על התגובה.

אני יכול להחליף עבודה, אבל מי אמר שיש איזה ייעוד שקורא לי? אין למה להחליף מקצוע. אם היה לי בטחון שאני רוצה משהו, הייתי הולך על זה בכל הכוח, אפילו לימודי רפואה של עשר שנים. הבעיה היא, שאני מרגיש שאני לא מתאים לכלום, ולא אהנה מכלום.


המשותף לשני המשרדים שבהם פוטרתי, הוא שעבדתי שם בדיוק חצי שנה, ושפשוט לא נהניתי מהעבודה. אני יכול לחשוב שלא התאמתי, אבל ככל שאני חושב מה מתאים לי כך אני מרגיש יותר אבוד. חיפשתי בכוונה משרדים ברמה לא גבוהה, היות ואני לא מעריך את עצמי, ואולי בגלל זה השתעממתי. בכל מקום, אני מרגיש שלא השגתי כלום בחיים, ולכן אין לי סיבה להניח שאשיג. "הצלחה אקדמית" זה לא ממש הצלחה, כי לימודים זה לא באמת קשה וזה לא החיים. זה כאין וכאפס לעומת העולם התעסוקתי.

בנוגע לטיפול CBT, ניסיתי, וניסיתי פסיכודינמי כמה פעמים. כשהלכתי לטיפול, היה לי חוסר אמון אמיתי ביני לבין המטפל. לא האמנתי שאף מטפל יכול לעזור לי, או שזה בכלל מעניין אותו. בכנות, אף פעם לא יכולתי לדעת אם האינטרס שלהם בי הוא כלכלי או לא, ולא יכולתי להתנתק מהמחשבה הזאת. בכלל, אני סקפטי מאד לגבי טיפול פסיכולוגי. אם הייתי מרגיש שיש משהו שיכול לעזור לי, הייתי משקיע את כל הכסף שאין לי כדי לשלם על זה. עם זאת, אני פשוט לא מרגיש שיש משהו שיכול לעזור לי.
 

Shamy

New member
נשמע שהיית דג גדול בבריכה קטנה

עצתי היא שתשרדג את עצמך למשרדים גדולים יותר - דווקא כי אתה מעריך את עצמך ואתה תבין שאתה יכול יותר. תזכור גם - משרדים גדולים אומרים תיקים גדולים יותר ויותר כסף ומשאבים ותוכל לעשות יותר. אולי תעשה הסבת תחום? נדלן וip הם יחסית עם הרבה פחות לחץ ...
 

comer789

New member
עיניים מתות

לאחרונה אני מסתובב עם מבט נפול, עיניים מתות, חוסר רצון לתקשר עם הסביבה. מעירים לי על זה כל הזמן, אבל אני לא יכול לעשות משהו בנדון.

למה אני ככה? שתי סיבות. הראשונה, תמיד הייתי מדוכא. לפעמים יותר, לפעמים פחות. זה האופי שלי. אני לא זורם עם החיים, אלא אני תמיד חושב ומייסר את עצמי במחשבות, תקוע בחוסר הבטחון שלי ובחוסר היכולת שלי לשנות משהו. עד לא מזמן הייתי לוקח ויאפקס, אבל הפסקתי כי לא הייתי בטוח כמה זה עובד, ובינתיים כבר הייתי מכור לזה ורציתי להיגמל.

הסיבה השנייה, היא שלאחרונה פוטרתי מעבודתי כעורך דין. זו הפעם השנייה שפיטרו אותי כעורך דין, ואני סה"כ עורך דין צעיר. הפיטורים ריסקו לי את יתרת הבטחון העצמי שהיה לי. הבנתי, שלמרות שאני בן 30, לא נותר לי בשביל מה לחיות. הכל אבוד מבחינתי. אני לא טוב בשביל שום דבר, ואני לא אהיה טוב בשום דבר. חוסר הבטחון שלי, הקושי שלי להירגע ולהתרכז, לא יאפשרו לי לעולם להצליח במשהו, או לפחות לא לסבול. אני מרגיש כאילו נגמרו לי החיים, לא תהיה לי עבודה ולא יהיה לי טעם בכלל להמשיך.

הרבה פעמים הרגשתי חסר ערך, שאני אשפה מהלכת, שאני שונא את עצמי, אבל בו זמנית גם הייתי מעז לקוות לפעמים. נע ונד בין זיק של תקווה לבין הייסורים שהם חיי. כעת, אני מרגיש שהניצוץ הקטן בי כבה. תמיד אהיה לוזר.
 

DOCTOR W H O

Member
מנהל
היי חבר יקר

ברוך בואך לפורום.
הייתי במצבך ועדיין נמשכת לשם לפעמים. הבעיה הגדולה זה לא הפיטורים, אלא השנאה העצמית כלפי עצמך. אני יודעת מה זה להרגיש לוזר, אבל היי זה לא נכון!
אני מציעה לעשות רשימה של תכונות טובות שאתה אוהב בעצמך, ורשימה של דברים בחיים שההית רוצה לשנות ואז לכתוב איך לשנות את זה.
אני מבינה את ההרגשה שהדיכאון הוא השולט והוא הקובע את מהלך העינינים וההשקפה על החיים. אני מציעה כן ללכת לטיפול אפילו אם אתה חושב שמבחינתם הם רואים בך כסף. עצם זה שיש מישהו שיכול לתת עצה טובה או יותר חשוב זוית ראיה שונה זה כבר משהו.
 
למעלה