עייפות
שלום לכל החברים והחברות הנחמדים המאיישים את הפורום הזה. לאחר מעבר ראשוני על ההודעות שנכתבו כאן יש לי הרגשה שהגעתי למקום הנכון. אני לא אאריך ואתאר את כל הדרך שעשיתי עד לנקודת הזמן בה אני נמצא כיום. מה שכן אומר הוא שבשלוש וחצי השנים האחרונות אני עובד באותה משרה, ובאותה חברה. אמנם השינויים הארגוניים התכופים , מה שמאפיין חברות הייטק גדולות, גרמו לתזוזות כאלו ואחרות במיוחד בשרשרת המנהלים שמעליי, אבל בשורה התחתונה אני מבצע את אותו התפקיד. התפקיד הוא טוב , הוא מעניין , הוא מאתגר, הוא מאפשר לי למצות את המיטב ממני. המיטב - אולי , אבל לא בדיוק. לאחרונה, התחלתי להרגיש לאות שהולכת ומתגברת עם הזמן. זה מגיע לכך שבימים מסוימים השיא של אותו היום הוא הנסיעה הביתה, בה אני פיזית לא מסוגל לדבר עם אף אחד בטלפון (בניגוד לעבר בו הייתי מדבר ממש עד פתח הבית), אלא רק מאזין למוסיקה ומרוקן את המוח מכל מחשבה אפשרית. העייפות הזו מתבטאת בדרכים נוספות כמו ימים בהם אין לי חשק לעשות כלום. אבל זהו רק סימפטום. זה לא שאם אני אקח שבועיים חופש זה יעבור, זה יותר והרבה יותר מזה. לאחר מספר שיחות שקיימתי עם חברים, אני מגיע יותר ויותר למסקנה שאני רוצה שינוי. שאני מחפש משהו אחר. שדרך החיים הזו אליה נקלעתי היא לא מה שאני באמת רוצה (על שאלת מיליון הדולר - אם מודיעים לך מחר שאתה זוכה במיליון דולר כמה זמן לוקח לך לקום מהכיסא במשרד אני עונה - לא יותר מכמה שניות...). השאלה הגדולה היא "איך". שאלת היציבות הכלכלית (רשת בטחון שאני מחפש בעקבות התחייבויות קיימות, משפחה, רמת חיים שאני לא רוצה לאבד) גורמת לתשובות להתרחק ממני, ומצד שני מתחשק לי לקום וללכת, תוך ידיעה שאמצא את הדרך , כמו שמצאתי אותה עד כה לאורך כל חיי. איך עושים את הצעד הראשון ? איך יודעים לאיזה כיוון ללכת ? מה עונים על שאלת חוסר היציבות ? ואיך לעזאזל מתמודדים עם הסביבה ? אודה לך אם תתנו כיוון מחשבה או אפילו עצות פרקטיות.
שלום לכל החברים והחברות הנחמדים המאיישים את הפורום הזה. לאחר מעבר ראשוני על ההודעות שנכתבו כאן יש לי הרגשה שהגעתי למקום הנכון. אני לא אאריך ואתאר את כל הדרך שעשיתי עד לנקודת הזמן בה אני נמצא כיום. מה שכן אומר הוא שבשלוש וחצי השנים האחרונות אני עובד באותה משרה, ובאותה חברה. אמנם השינויים הארגוניים התכופים , מה שמאפיין חברות הייטק גדולות, גרמו לתזוזות כאלו ואחרות במיוחד בשרשרת המנהלים שמעליי, אבל בשורה התחתונה אני מבצע את אותו התפקיד. התפקיד הוא טוב , הוא מעניין , הוא מאתגר, הוא מאפשר לי למצות את המיטב ממני. המיטב - אולי , אבל לא בדיוק. לאחרונה, התחלתי להרגיש לאות שהולכת ומתגברת עם הזמן. זה מגיע לכך שבימים מסוימים השיא של אותו היום הוא הנסיעה הביתה, בה אני פיזית לא מסוגל לדבר עם אף אחד בטלפון (בניגוד לעבר בו הייתי מדבר ממש עד פתח הבית), אלא רק מאזין למוסיקה ומרוקן את המוח מכל מחשבה אפשרית. העייפות הזו מתבטאת בדרכים נוספות כמו ימים בהם אין לי חשק לעשות כלום. אבל זהו רק סימפטום. זה לא שאם אני אקח שבועיים חופש זה יעבור, זה יותר והרבה יותר מזה. לאחר מספר שיחות שקיימתי עם חברים, אני מגיע יותר ויותר למסקנה שאני רוצה שינוי. שאני מחפש משהו אחר. שדרך החיים הזו אליה נקלעתי היא לא מה שאני באמת רוצה (על שאלת מיליון הדולר - אם מודיעים לך מחר שאתה זוכה במיליון דולר כמה זמן לוקח לך לקום מהכיסא במשרד אני עונה - לא יותר מכמה שניות...). השאלה הגדולה היא "איך". שאלת היציבות הכלכלית (רשת בטחון שאני מחפש בעקבות התחייבויות קיימות, משפחה, רמת חיים שאני לא רוצה לאבד) גורמת לתשובות להתרחק ממני, ומצד שני מתחשק לי לקום וללכת, תוך ידיעה שאמצא את הדרך , כמו שמצאתי אותה עד כה לאורך כל חיי. איך עושים את הצעד הראשון ? איך יודעים לאיזה כיוון ללכת ? מה עונים על שאלת חוסר היציבות ? ואיך לעזאזל מתמודדים עם הסביבה ? אודה לך אם תתנו כיוון מחשבה או אפילו עצות פרקטיות.