נולדתי עייף ואני חי כדי לנוח...
כן. חד משמעית. אנשים וילדים הסובלים מ-ADD היפו אקטיבי- הם עייפים. וככל שישנים יותר - כך יותר עייפים.
המנוחה הופכת להתמכרות, וככל שנחים יותר כך פעילים פחות.
למעשה מה שקורה לנו זה שבניגוד להיפרים- אנחנו לא מכורים לאדרנלין, וקשה לשכנע אותנו לעשות ספורט. ככל שנחים יותר- כך יורדת כמות האדרנלין בדם.
אז, בהנחה שאין חוסר אמיתי בשעות שינה.
הפתרון הוא לישון פחות, להתאמץ יותר, ובעיקר , למצוא את מקור האדרנלין שלך- מה ממריץ אותך? לפעמים זה ספורט, לפעמים מתיחות, לפעמים קפה חזק, לפעמים זה דיבור או העברת שיעור, לפעמים זה משחק תופסת עם הילדים, לפעמים זה צעקות, לפעמים זו שירה בקול רם... וכן הלאה וכן הלאה.
כל אחד צריך למצוא בעצמו מה ממריץ אותו.
לגבי ריטלין- ריטלין הוא תרופה ממריצה. ההיפרים מתמקדים ונרגעים תחת השפעתה, ואנחנו מקבלים מרץ- עד כדי היפר אקטיביות. למשל כשאני לוקחת ריטלין- אני לא מפסיקה לדבר....{איזה פדיחות..}, ואני מכירה הרבה יותר מדי אנשים, שלוקחים ריטלין כדי לא לישון בלילה...
ואחרון חביב- תתארי לעצמך את ישיבות הממשלה ב1942 בלונדון. יושב לו ראש הממשלה ווינסטון צ'רצ'יל, [שמתיאוריו על ילדותו ברור שהיה ADD,} , ו....נרדם מול עיניהם המשתאות של השרים. ולא סתם ישיבות ממשלה שבהן מדברים על תקציבים למוזיאון מדאם טוסו...
1942!!! המילחמה באירופה בשיאה, וראש הממשלה- עייף... טוב , הוא באמת היה עייף, כי הוא לא יכול היה לישון הרבה במצב שהיה.
ובכל זאת, בצר לו, הוא פונה לחברו הפסיכיאטר.
וזה, בפעם הראשונה המתועדת, מביא לראש הממשלה תרופה לא חדשה , שעד עתה היתה בשימוש רק בבתי חולים פסיכיאטרים- ריטלין.
זה עזר...
