בהיסטוריה של התרבות
יש מידה של הצדקה לתפיסת הרנסנס כהתחדשות, כתקופה שבה החלה קרנו של ההומניזם לעלות. זה בא לידי ביטוי באמנות הפיגורטיבית, בארכיטקטורה, בספרות, ובהגות. בד ההגות, לא רק תוכן הדברים השתנה אלא גם התעוזה לחדש. מלומדי ימי הביניים תפסו את עצמם כנחותים מקודמיהם, את הדור שלהם כולו כנחות מדורות קודמים. תפיסתם של ימי הביניים כתקופה אפלה של שקיעה אופיינית לא רק לאנשי הרנסנס אלא גם לאנשי ימי הביניים עצמם. לאור תפיסה זו של מקומם, הם העדיפו לחפש את הפרשנות הנכונה מאשר להעז לקרוא תיגר. היכן תמצא לפני הרנסנס דמויות כמו גלילאו או ג'ורדנו ברונו? על קביעתך-שאלתך, האם האנושות ראתה את אור ההומניזם והדמוקרטיה רק אחרי מלחמת העולם השנייה, אשיב כי בתקופה זו אולי נעשו ערכים אלה למיינסטרים בחלקים נכבדים של העולם. אבל אין זה אומר שהם נוצרו בה.
יש מידה של הצדקה לתפיסת הרנסנס כהתחדשות, כתקופה שבה החלה קרנו של ההומניזם לעלות. זה בא לידי ביטוי באמנות הפיגורטיבית, בארכיטקטורה, בספרות, ובהגות. בד ההגות, לא רק תוכן הדברים השתנה אלא גם התעוזה לחדש. מלומדי ימי הביניים תפסו את עצמם כנחותים מקודמיהם, את הדור שלהם כולו כנחות מדורות קודמים. תפיסתם של ימי הביניים כתקופה אפלה של שקיעה אופיינית לא רק לאנשי הרנסנס אלא גם לאנשי ימי הביניים עצמם. לאור תפיסה זו של מקומם, הם העדיפו לחפש את הפרשנות הנכונה מאשר להעז לקרוא תיגר. היכן תמצא לפני הרנסנס דמויות כמו גלילאו או ג'ורדנו ברונו? על קביעתך-שאלתך, האם האנושות ראתה את אור ההומניזם והדמוקרטיה רק אחרי מלחמת העולם השנייה, אשיב כי בתקופה זו אולי נעשו ערכים אלה למיינסטרים בחלקים נכבדים של העולם. אבל אין זה אומר שהם נוצרו בה.