יש נשים שמתביישות בזה שהן מאוננות, ויש כאלו שעצם זה ששואלים אותן על זה כמו על עניינים אחרים מכניס אותן למבוכה אדירה.
אבל אל תרפי ממנה, בסוף היא תודה לך על שהתעקשת.
המורחבת, ובין המסבים לשולחן גם איזו אחיינית או בת דודה מדרגה שניה או משהו בסגנון בגיל ההתבגרות שבבית דופקים לה בראש את מה שלך דפקו לגבי אוננות. את יכולה להציל אותן !!
של החיים המוגבלים שלהם.
מילא שאתן מסתירות את הזוועה.
אבל לשווק אותה כאידיאל קיומי?
כשהייתי קטנה כל הדודות האלה היו חברות טובות שלי.
אנחנו משפחה גדולה וזה כיף.
בסביבות גיל 20 התחלתי להשתעמם איתן.
אחר בא הבוז
והיום נותרו רק הרחמים.
כשתודעה של בן אדם היא כזו מצומצמת ומתמקדת רק בריהוט החדש של השכן ממול.
לא נותר דבר מלמד לרחם.