זה בדיוק העניין
מצד אחד, פועל באדם הכוח המדמה.
שהוא שקרי ונמוך.
כי הדימיון, איננו מתחשב באמת, ואפילו מתעלם מהאמת ביודעין.
מצד שני לופת אותך יצר המין.
שגם הוא נמוך יותר בהוויה של האדם.
והוא גם עוצמתי.
בגלל זה בשעת מעשה, עוזבים את האדם הרבה מהמאפיינים שלו.
ולאחר מעשה, כשהם חוזרים, טבעי שיהיה אלמנט של בושה.
של בוא רגע נעכל מה היה.
מה האני הגבוה יותר חושב על זה.
והא ראיה, שבדרך כלל אנשים לא להוטים לשתף על הרגלי האוננות שלהם.
שזה לא בא מצניעות.
יש שם אלמנט של בושה.