כל אחד יכול להיות מרפא
קראתי את המאמר ואני רוצה לשאול, אם מה שקרה לי היום, נחשב לטיפול, כי אז אם גם אני מסוגל להיות מטפל, אז נראה לי שאכן כל אחד יכול. חבר\שותף שלי לעבודה אבד פנקס צקים שהיה חצי גמור בשקית ניילון פלוס ניירות חשובים. הוא היה מיואש לגמרי וסגר את עצמו. בלי לחשוב הרבה, החלטתי לא לתת סתם עיצה, אלא לשאול שאלות הבהרה, ובמקביל לתת לו להתחבר לבעיה עד תום, כשאני איתו. ואז אמרתי לו שאני מפסיק את הפעילות שלי ואנחנו עולים על אוטו, וחוזרים על כל תנועה שהוא עשה, מהרגע האחרון שהוא זוכר את האבידה. בתחילה הוא העדיף לא לזז ולהשאר מחובר לייאוש, אך לאחר שהתחננתי שלא יתן לי להרגיש, שלא עשיתי מה שאני יכול, הוא אמץ את הגישה הפוזיטיבית שלי. בעוד אנו מתקרבים לאוטו, הוא נזכר שהיה אתמול בחנות סמוכה למקום העבודה שלנו, אבל הוא טען שאם היה שוכח את השקית שם, הם היו מתקשרים לתיאטרון. אך תוך כדי דיבור הוא נכנס לשם ומצא את האבידה עדיין על הדלפק. מזמן לא ראיתי מישהו שנעשה צעיר בעשר שנים תוך שתי שניות. וההרגשה שאם זה היה טיפול, אני אשמח להתקדם בקורס (וגם אם לא) רמי