ההפלות
ניסיתי לנסח את הקטע בטיעונים פילוסופים כלליים ואני מקווה לתגובות מענינות. "הזכות של נשים על-פני גופן" כפי שאני מבין את הדברים, ההפלות לעיתים נדירות נעשות בכדי לשנות את הגוף של האישה, או בכדי למנוע שינוי שכזה. העניין המרכזי פה הוא הדאגה והאחריות שהאם לא תרצה לקבל, לדוגמא, יחסים בין צורת חיים בוגרת וצורת חיים נתמכת. הקיום של העובר בתוך גוף האישה נראה כמיקרי, נוכל בקלות לחיות במרחב שבו לא קימים מושגים כמו "פנים" או "חוץ". אם הרעיון של מבנים סוציאלים חלופיים תחת טופולוגיות מרחב שונות קשה מדי, חשבו על מה היינו דנים כאן אם בני האדם פשוט היו מטילים ביצים? איפה הייתם עומדים אז? נניח שכל אישה מטילה 1000 ביצים קטנות לאחר יחסי המין, דגים משריצים הרבה יותר, ואז כל אחד יכול לדאוג להם, או תרחיש אחר. "צורת חיים פוטנציאלית" מאוד מטושטש, בעזרת טכנולוגיה מתקדמת תמיד אפשר יהיה ליצור צורות חיים חדשות מכלום. אומנם אני אתוודה, אם הטכנולוגיה היא עוד לא צורת חיים, היא עוד לא זכאית ליחס כזה, נשמע הוגן? בנוסף, הטיעון הזה מציע רעיון משעשע: אם לאשה היתה ההזדמנות לקיים איתי יחסי מין עם האפשרות להביא תינוק ברגע זה והיא מעיזה לסרב, אז החלטה שלה מונעת מצורת חיים פוטנציאלית לבוא לקיום. טוב, זה לא טיעון רע כל כך אחרי הכל

בנוסף, עובר אנושי הרבה פחות אינטיליגנטי, רגיש, בעל מודעות עצמית או כל דבר אחר שניתן לשייך, מאשר כלב בוגר. אז אם אנחנו מכבדים את זכויותיהם של העוברים מה בקשר לחיות? למרות שהטיעון הזה תקף גם כן לתינוקות, או כל דבר אחר שמערכת התאוריות שלי אומרת לי, אני ללא ספק אציל תינוק אנושי לפני חיה. בעיני, אין שום גבול בין ישויות חיות, ישויות אינטיליגנטיות או כאלו פוטנציאליות וכל ניסיון להגדיר גבול שכזה גם נוצר בתוך וגם מכוון כלפי תרבות מסוימת. מה שלא אומר שהתרבות צריכה להיות סתומה כשהיא מגדירה את אותו גבול. משאבים: אם נשווה את כמות המשאבים שאנחנו צריכים להשקיע בכדי להביא צורת חיים פוטנציאלית לא רצויה אחת לעולם לעומת כמה מעט צריך בכדי לעזור לבוגרים אמיתיים שסובלים וגוועים עכשיו מסביב לעולם, אנחנו נסיק שכל אחד עם דאגה אמיתית לחיי-אדם צריך מיד לכוון מחדש את המאמצים שלו.