../images/Emo58.gifאוה... כפר הגמדאים...
אזהרה - ספויילר לפניך!!! עשיתי איזה ניסוי קטן שם והתוצאות היו מגניבות עד כדי עילפון... זוכר את העכברנש שם?
שיניתי את נטייתי לכאוס באמצעות רצח אנשים חפים מפשע, וניגשתי אל העכרנש. הוא הבטיח לגלות לי סוד אדיר בתמורה לשבעה עתקים. בעוד אנחנו מתדיינים, הבחנתי שהרצח של זקן-הכפר עורר מהומה גדולה מהצפוי והשומרים הגמדאים נעים לעברי באיום למרות הפשע המושלם (טלפורטציה החוצה - מי יוכל להפליל אותי?). שמרתי על קור רוח, הטלתי היעלמות מעין והתחפפתי מהמקום כדי לאסוף את כל העתקים שהצלחתי להניח עליהם יד. המסע היה ארוך אבל שבתי בהצלחה אל הכפר. החיילים הגמדאים עדין רחרחו במקום. נעלמתי מעין וטילפרטתי במהירות אל העכברנש שהתקשה בהתחלה להבין מאיפה מגיע הקול אולם כשהתחלתי לתת לו את העתקים (הגלדיוס הזהובה ביניהם) הוא פשוט החל לבלוע אותם אחד אחד באופן משונה,דוחה ומזוויע. בזווית העין הבחנתי במהומה קטנה באיזור החנות הצפונית. הרגעתי את עצמי במחשבה שעוד שניה הוא מסיים, אולם כשנתתי לו את ה"סי"(Si - עתק אדיר וחסר תועלת שפשוט מתרבה לאיטו) הוא רחרח אותו, טעם אותו, ואז ירק אותו בגועל. ליבי פירפר באימה שכן פירוש הדבר שחסר לי עתק אחד וברקע הבחנתי לפתע בקבוצה נכבדת של רוחות זוועה איומות שעטו ללא אבחנה על כל אזרח ותושב בכפר - חייל, אישה או ילד. מסתבר שמשמר הכפר החשדני תקף את מוכר החנות (אולי הוא נראה להם חשוד בחקירה), והוא, ברוב פאניקה, זימן את רוחות האימה מהבדיד ששמר למקרי חרום. הלום משרשרת המאורעות האיומה אך נחוש בדעתי, טלפרטטי להמשך המחילה - לקומה נמוכה עוד יותר בחיפוש נואש אחר עתק נוסף. החיפוש לא ארך עוד זמן רב ובמהרה מצאתי חרב אגדית אפילה שנפלה מתוך גולם שהבסתי. עליתי בחזרה אל הכפר - הטבח היה בעיצומו: חיילים תוקפים את הרוחות, רוחות תוקפות את שאר הגמדים... במרכז הכפר הילך לו העכברנש המעוות, אדיש לכל המתרחש סביבו. נעלמתי מעיין אולם וטלפרטתי אליו, אולם החיילים והרוחות הסמוכים אלי חשו בנוכחותי בעוד העכברנש הארור אינו מבין מי דובר אליו. תוך שאני מסיט להבי גרזנים, השחלתי לידיו את החרב האפילה. הוא בלע גם אותה ואז קרב לאוזני וסיפר על מקום המצאו של אחד מעתקי השילוש המשחיתים...
הנכם נכנסים לאיזור ספויילר חמור אף יותר
הקריאה מותרת אך ורק למי שבאמת אין לו כוונה לשחק או שממש לא אכפת לו לשחק למרות זאת...
אתם מגעילים אותי! אבל אני אמשיך... ..."מעגל האבנים בחצות בעת ליקוי הירח" אמר ולא ייסף - גרזנים ורוחות מקיפים אותי, סוגרים עלי... טלפרטתי אל היציאה - מאחורי כבר לא נותר דבר מלבד חורבן, חייל גמדאי גוסס, רוחות מייללות ועכברנש גועלי שמצחקק בטירוף. עזבתי את הכפר ורצתי כל עוד רוחי בי אל אור היום ומשם אל מעגל האבנים - רץ, מטלפרט, מתחמק... בפרא שבחוץ נס מכל התקלות, מטלפרט אם אין ברירה, טובח אם ממש אין ברירה רצתי ורצתי - לעזאזל עם הכל - צריך להספיק לפני הליקוי... מזיע, מזיל ריר, דומע - לא הספקתי אבל הגעתי למקום וחיכיתי וחיכיתי וחיכיתי כמו טורף לילי האורב לטרף... וכשהגיעה השעה ביום הליקוי - לא מצאתי דבר... המשכתי לנסות. חופר... מנסה... צורח בטירוף אל הלילה. ואז עוד המתנה - ועוד כישלון ועוד ועוד... שנה תמימה של המתנה - ביום ובליל, בשמש ובגשם... ניזון מטרף בסביבה... אכלתי הכל! בהתחלה עוד צליתי בידיים לוהטות, אח"כ כבר לא היה אכפת לי. המתנה - כשלון. המתנה - כשלון. לעיתים כמעט רעבתי! ואז פשוט נבלעתי. כבר לא הבחנתי בשעה, כבר לא שמתי ליבי ליום, פשוט הופעתי שם - בעולם האחר - מול מבצר חסר סדר בחלל סגור ואפל ובו משרתי השחתה מעטים ויצור דרקוני רב ראשים איום ונורא ומושחת עד העצם. המצב החדש השיב אותי לעשתונותי. לראשונה מזה חודשים חשתי שוב כעצמי - ריינפול הקוסם העלף-האפור החינני אשר עשה דברים נוראיים למען מטרה מעורפלת אך הרת גורל... הערכתי מחדש את מצבי ונכנסתי לפעולה. משרתי ההשחתה אינם קשים להבסה, אך מגעם המשחית הוא כמעט חסר מרפא. במוחי נרקמה תוכנית. בלתי נראה שוב, הטלתי רשת על המפלצת. ההידרה האיומה געשה בזעם והחלה יורקת שורטת ובועטת, אך בזריזות עלפית אופיינית שיגרתי אותה מהמקום (בטלפורט) ואז מיד טלפרטתי בעקבותיה - שנינו רחוקים ממשרתיה ההמומים - היא משתוללת ואני בצרות. ספגתי כמה מכות והחזרתי פחות תוך נידוי ניסויי של אש וקרח ורעל וחומצה. המפלצת הפילה אותי לברכי PC BEEP הדהד משום מקום לציון מצוקתי הרבה, ובקלף נואש ואחרון הטלתי את הלחש שלעולם אינו עובד: קרן מוות. הוא עבד. המפלצת התמוטטה שדודה על הדשא הפסאודו מוחשי ומראשה התגלגל כתר העוצמה הכאוטי האדיר מהשילוש. ואז המשכתי בשרשרת ניסויים מענינים של לאכול את גופת המפלצת או להקריב אותה אבל זה כבר סיפור אחר. הסוף!