בבקשה אל תתיאש
מה שאתה עובר אינו חסר תקווה, ואתה לא לבד. להכיר במיניות שלנו זה תהליך מלא תהפוכות ובלבולים וצעדים קדימה ואחורה... הכי חשוב הוא להירגע ולזכור שכרגע, אתה לא מתחייב לשום דבר ולא חייב שום דבר לאף אחד. שמות ותוויות זה חלק חשוב מהחיים שלנו ועוזר לנו להתמודד עם דברים, אבל זה הכול: דברים שעוזרים לנו. זה יפגע בך אם תרגיש שאתה "חייב" לעשות משהו רק בגלל שהחלטת שאתה סטרייט או הומו או ביסקסואל. בגיל 16 היה לי חלום אירוטי על גבר בפעם הראשונה; גם אני תהיתי אם אני הומו או לא, ומה אני "צריך" לעשות. עזר לי מאוד שהייתה לי חברה מאוד טובה שיכולתי לדבר איתה על הדברים הללו. אם יש חברים שאתה מרגיש בנוח לדבר איתם, מה טוב. אם לא, אל תכריח את עצמך. המיניות שלך היא עניין אינטימי ופרטי, ואתה לא חייב לשתף בה אנשים. אם אתה מרגיש שאתה רוצה להתייעץ או לשתף, אתה מוזמן גם לשלוח הודעות בפרטי, ואני אשמח להקשיב ולסייע. עבורי, אישית, שיתוף חברים מאוד מאוד עזר - בין השאר בגלל הפרכת החשש המובן של "מה תגיד הסביבה". הדרך שעזרה לי לבחון את הנושא הייתה לצאת עם בחורים; היום, כשיש אינטרנט ופורומים וצ'אטים ואתרים כמו אטרףדייטינג ודומיו, זה מאוד פשוט. לא נכנסתי למיטה עם הבחור הראשון שפגשתי; להיפך. עם הבחורים הראשונים שפגשתי לא עשיתי הרבה יותר מלהתנשק. אבל זה היה לי נעים, אז המשכתי לעשות את זה. אם תפגוש בחורים, ויהיה לך לא נעים, אתה לא חייב. גם אל תרגיש שבגלל שבטלפון או בצ'אט אמרת דברים מסוימים, אתה חייב לפעול לפיהם. כמו שכתבתי בהתחלה, הכי חשוב הוא לא לעשות דברים כי אתה מרגיש "חייב" לעשותם. כמו שאמרתי, היה לי נעים להיות עם בחורים, ובאמת הטרידה אותי המחשבה, "מה אני"? הרי מכל עבר נאמר לי שיש שמות ויש תגיות, ואתה אמור להיות כזה או אחר: הומו גר בשינקין ולובש חולצות צמודות ועושה הרבה סקס וסטרייט גר ברמת-גן ולובש ג'ינס ויש לו חברה צמודה. אז או שאני כזה או שאני כזה, לא? אבל לא משנה כמה ניסיתי, לא הצלחתי להישאר במקום אחד לאורך זמן. הייתה לי חברה והיה לי חבר. היו לי סטוצים כאלו והיו לי סטוצים כאלו; בסופו של דבר, הפסקתי לנסות. זה לקח כמה שנים, אבל כשהפסקתי לנסות להגדיר את עצמי, נשמתי נשימת רווחה. הבנתי, בסוף, שאני לא חייב שום דבר לאף אחד. אם יצאתי עם בחור, יצאתי איתו, ואם יצאתי עם בחורה, יצאתי איתה. ועל זה סיפרתי לחבריי ועל זו סיפרתי לחבריי. ואם מישהו עשה פרצוף מבולבל ושאל "אז מה אתה?" משכתי בכתפיים והמשכתי הלאה. זה היה לפני שנים - והיום אני מרגיש בנוח לקרוא לעצמי גבר ביסקסואל. אבל אם מחרתיים אפגוש את גבר חלומותיי ואבלה את שארית חיי איתו, ולעולם לא אסתכל על בחורה אחרת - אז מה? אז מישהו ישלח לי עותק של ההודעה הזו ויגיד "אבל, אוהד! אמרת שאתה ביסקסואל! מה עם נשים?" כנראה שלא. אל תישאר לבד עם המחשבות הסיבוביות האינסופיות בראש שלך; תצא ותפגוש אנשים, תדבר איתם, תגלה מה אתה אוהב דרך זה ותזכור שאף כי המשפט הזה לא שכנע אף בן 17 בהיסטוריה של האנושות, הזמן באמת יעזור.
