אבל זה בדיוק מה שאני טוענת
כשאדם חילוני לא מזדהה עם ה"מסר" של היום, ואין לו שום דרך לבדר את עצמו, סביר שהוא יעביר את הזמן בפגישות עם חברים, סרטים בבית, אוכל, ספרים ועיתונים. כי זה מה שיש. אם אדם דתי לא מזדהה עם המסר של יום מסוים, ומאיזו סיבה מנהגי היום שוללים ממנו את שגרת יומו, לא הייתי מצפה שישב יום שלם על הספה ויבהה בקירות אלא שימצא דרך אחרת להעסיק את עצמו. אני מזדהה עם המסר של יום כיפור ויום הזיכרון, עד רמה מסוימת. מבחינתי זה די משעמם שאין מה לראות בטלוויזיה, את רוב הזמן אני מעבירה באינטרנט וברשתות טלוויזיה זרות, ופעמים רבות כן נפגשת עם חברים כי משעמם, ואז רואים סרט ו/או מכינים משהו לאכול. אני אכן מזדהה עם ימים אלה יותר מאשר יום כיפור, ולו הייתי מזדהה ממש אני מניחה שהייתי נצמדת גם למנהגי הימים האלה. אבל אם יש מישהו שלא מזדהה עם המסר של הימים הללו, כמו למשל חלק מהחרדים בארץ, אין לי שום טענה אם הוא ישב בבית ויעשה מה שבא לו לעשות כדי למלא את החלל (אמנם עבורם סביר שזה לא כזה חלל, שאין טלוויזיה ואין לאן לצאת, אבל בכ"ז הכוונה מובנת). אני מתנגדת למי שמראה את הזלזול שלו ברשות הרבים. כך, למרות היותי חילונית ואתאיסטית גמורה, לא אדבר בסלולרי ברחוב או אוכל פיצה באמצע גינה ציבורית ביום כיפור. ומאותה סיבה לדעתי זו חוצפה כאשר חרדי ממשיך ללכת כשהוא ברחוב ונשמעת צפירה (ובביתו הפרטי, אין לי שום בעיה שימשיך ויעשה מה שעשה באותו רגע). כל עוד אנשים עושים את מה שהם עושים בפרטיות של ביתם, אני לא רואה בזה משהו שנעשה "להכעיס". בעיקר אם נכפית עליהם יציאה מהשגרה והם נאלצים למצוא דרכים למלא אותה. להכעיס, זה רק כאשר זה נעשה למען הפגנת זלזול באחרים. ועליי לומר, שוב - כחילונית בין חילונים, שלא ראיתי זלזול שכזה ביום כיפור (כלומר, עבירה ברורה על מנהגי יום כיפור בפרהסיה במטרה להפגין את חילוניותם). העובדה שאני פוגשת חברים בביתי, ומכינים משהו לאכול, ורואים סרט ביום כיפור - אין בה שום דבר "להכעיס". ממש לא מעניין אותי אם הציבור הדתי ידע שזה מה שעשיתי, או יחשוב שצמתי וכיפרתי על עוונותיי. זה נעשה כי יש לי חלל בידורי למלא, וכי אני לא מרגישה צורך לשעמם את עצמי יום שלם. ואני גם לא מצפה שאף אחד אחר ישעמם את עצמו יום שלם בגלל האמונות שלי. זה עדיין רחוק בעיניי מלהגדיר שזה נעשה להכעיס.
