סתם מישהיא1
New member
עזרה נפשית
שלום. אני זקוקה אולי לעצה או הכוונה. אני בת 21 סטודנטית. אמא שלי חולה בסרטן השד. וגילו זאת לפני חודשיים. יש לי 5 אחיות שתיים קטנות ממני ואחת מהגדולות נשואה אז היא לא גרה בבית. כך שיוצא שרוב הנטל נופל עלי ועל אחותי בת ה22 ואחותי הגדולה שבבית ובת 24 היא בעלת אספרגר, שזה על רצף האוטיזם, אז היא בעולם משלה כך שהיא לא עוזרת בבית וצריך גם לעזור לה. האחיות שלי הקטנות הם בנות 14 ו 9 ואני רואה שאחותי המתבגרת קשה לה. ואחותי הקטנה לא מבינה מה קורה ותמיד חושבת שיש לה סרטן עם כל כאב שהיא מרגישה. ואני כבר לא יכולה לשאת בזה יותר. בנוסף, אני עובדת בגן ילדים ובביביסיטר כי אני צריכה לממן את האוניברסיטה שלי אז יוצא שעכשיו שאני כביכול בחופש אך אין לי ממש חופש. והגעתי למצב שכבר יומיים אני בוכה בלי שום סיבה מדוייקת. ברור שזה בגלל הכל יחד, כל הלחץ של החיים שאני מרגישה שהגיע מיים עד נפש. ועכשיו מחר אני כביכול צריכה או לעבוד בגן ילדים שזה מש מתי או לעבוד כמטפלת לתינוקת כי כבר התחייבתי לעשות את זה. אבל אני לא יכולה ולא רוצה לעשות את זה. אני עייפה נפשית ופיזית כי אני גם לא ישנה טוב בלילה ואני מרגישה שאני כבר על סף ייאוש בחיים. אני רק רוצה לברוח מחר ואחותי מעוצבנת עלי כי אני לא רוצה לעשות לא את הגן ולא את המטפלת והיא מעוצבנת כי אני טוקעת אותה בהכל. ואני בטוחה שגם לה זה קשה אבל גם לי זה קשה ואני לא רוצה יותר לעשות את הכל. נמאס לי להיות הבןאדם המסדר הכל והמארגן הכל והדואג להכל ולכולם. ואני לא יודעת מה להרגיש ומה לעשות. אולי אני צריכה ללכת לפסיכולוג, אני לא יודעתת אני רק יודעת שאם אני לא אמצא פתרון מסויים אני לא יודעת מה אני אעשה. החיים שלי חשובים לי ולמשפחה שלי אבל כרגע החיים שלי הם קצת דפוקים ומתוסבכים. אז אני צריכה עצה.
שלום. אני זקוקה אולי לעצה או הכוונה. אני בת 21 סטודנטית. אמא שלי חולה בסרטן השד. וגילו זאת לפני חודשיים. יש לי 5 אחיות שתיים קטנות ממני ואחת מהגדולות נשואה אז היא לא גרה בבית. כך שיוצא שרוב הנטל נופל עלי ועל אחותי בת ה22 ואחותי הגדולה שבבית ובת 24 היא בעלת אספרגר, שזה על רצף האוטיזם, אז היא בעולם משלה כך שהיא לא עוזרת בבית וצריך גם לעזור לה. האחיות שלי הקטנות הם בנות 14 ו 9 ואני רואה שאחותי המתבגרת קשה לה. ואחותי הקטנה לא מבינה מה קורה ותמיד חושבת שיש לה סרטן עם כל כאב שהיא מרגישה. ואני כבר לא יכולה לשאת בזה יותר. בנוסף, אני עובדת בגן ילדים ובביביסיטר כי אני צריכה לממן את האוניברסיטה שלי אז יוצא שעכשיו שאני כביכול בחופש אך אין לי ממש חופש. והגעתי למצב שכבר יומיים אני בוכה בלי שום סיבה מדוייקת. ברור שזה בגלל הכל יחד, כל הלחץ של החיים שאני מרגישה שהגיע מיים עד נפש. ועכשיו מחר אני כביכול צריכה או לעבוד בגן ילדים שזה מש מתי או לעבוד כמטפלת לתינוקת כי כבר התחייבתי לעשות את זה. אבל אני לא יכולה ולא רוצה לעשות את זה. אני עייפה נפשית ופיזית כי אני גם לא ישנה טוב בלילה ואני מרגישה שאני כבר על סף ייאוש בחיים. אני רק רוצה לברוח מחר ואחותי מעוצבנת עלי כי אני לא רוצה לעשות לא את הגן ולא את המטפלת והיא מעוצבנת כי אני טוקעת אותה בהכל. ואני בטוחה שגם לה זה קשה אבל גם לי זה קשה ואני לא רוצה יותר לעשות את הכל. נמאס לי להיות הבןאדם המסדר הכל והמארגן הכל והדואג להכל ולכולם. ואני לא יודעת מה להרגיש ומה לעשות. אולי אני צריכה ללכת לפסיכולוג, אני לא יודעתת אני רק יודעת שאם אני לא אמצא פתרון מסויים אני לא יודעת מה אני אעשה. החיים שלי חשובים לי ולמשפחה שלי אבל כרגע החיים שלי הם קצת דפוקים ומתוסבכים. אז אני צריכה עצה.
