הדוגמה כוונה למקרה ספציפי אבל...
עדיין נראה לי שברוב המקרים שני הצדדים נושאים בנטל מי יותר ומי פחות ואי אפשר לתלות את כל האשמה בצד אחד שהוא הרע המחלט. כמובן שאני לא מכירה את כל המקרים ( במקרה אני מכירה את זה של ילדה אתאיסטית) אבל לפי דעתי בהרבה מקרים יש גם אשמה של רצון למרד כלפי הדרך שעוזבים (בפרט בגיל צעיר) או רק חוסר כבוד מינמלי כלפי דרך החיים של ההורים. כמה הורים ינתקו קשר אם בן בוגר העומד ברשות עצמו שהחליט לשנות את דרך חייו ומאידך לנהוג בהם כבוד ולהתחשב ברגשותיהם כשהוא בא לבקר מאידך כמה הורים יאבדו את אשתונותיהם ברגע שילדם המתגורר בביתם ועדיין לא הגיע לבגרות מסתובב ברחובות כל היום במקום להיות בכל סוג של מסגרת מחלל שבת מול עינהם או בת שמסתובבת בביתם בלבוש חשוף ומראה גילויי חיבה לגברים בפומבי- חלק מהדברים או כולם לנו אולי לא נראים כ"כ גרועים (לי בכל אופן הסתובבות חסרת המעש נראית די מזיקה) אבל להורים שבעינהם דברים אלו הם דברים שלא יעשו ודואגים לשלום ילדהם וכן... גם להשפעה על שאר הילדים הם יכולים לראות את עצמם אובדי עצות ולהעמיד תנאים נוקשים לילדהם שעליהם לעמוד בהם כל עוד הם מתגוררים בביתם (ובעיני זה לגיטמי סך הכל זה הבית שלהם וצריך להיות סביל בשבילהם לגור בו). לדעתי (וצריך לשאול את בני) רק במקרים נדירים הורים ינדו את ילדיהם אם הם מוכנים להתפשר ולכבד את דרך חייהם בביתם (לי זה לא נראה דרישה גדולה מידי סך הכל זה הבית שלהם) ויעלימו עין מדברים שנעשים בצנעה גם אם מודעים להם כל עוד הם לא חושבים שזה מהווה סכנה מיידית לילדיהם בכל קנה מידה. אם צד אחד מסכים לגשר ולבוא לקראת השני ברוב המקרים גם השני יעשה זה אני בטוחה שכמו ההסכמים הלא כתובים ביני לבין הורים שלי לכל שאר אנשי הפורום שבקשר אם הוריהם יש גם דברים שיעשו עבור הוריהם והתפשרויות שהוריהם יעשו בשביל לבוא לקראתם, רק כששני הצדדים מתעקשים על או הכל או כלום נוצרת בעיה. בכל אופן לבוא ולהגיד שההורים (או הדת) תמיד אשמים בהכל בגלל שהם צרי מוחין והילדים הינם קורבנות מסכנים שסובלים חרף הקרבותיהם בשביל דרך חייהם נראה לי מוגזם.
עדיין נראה לי שברוב המקרים שני הצדדים נושאים בנטל מי יותר ומי פחות ואי אפשר לתלות את כל האשמה בצד אחד שהוא הרע המחלט. כמובן שאני לא מכירה את כל המקרים ( במקרה אני מכירה את זה של ילדה אתאיסטית) אבל לפי דעתי בהרבה מקרים יש גם אשמה של רצון למרד כלפי הדרך שעוזבים (בפרט בגיל צעיר) או רק חוסר כבוד מינמלי כלפי דרך החיים של ההורים. כמה הורים ינתקו קשר אם בן בוגר העומד ברשות עצמו שהחליט לשנות את דרך חייו ומאידך לנהוג בהם כבוד ולהתחשב ברגשותיהם כשהוא בא לבקר מאידך כמה הורים יאבדו את אשתונותיהם ברגע שילדם המתגורר בביתם ועדיין לא הגיע לבגרות מסתובב ברחובות כל היום במקום להיות בכל סוג של מסגרת מחלל שבת מול עינהם או בת שמסתובבת בביתם בלבוש חשוף ומראה גילויי חיבה לגברים בפומבי- חלק מהדברים או כולם לנו אולי לא נראים כ"כ גרועים (לי בכל אופן הסתובבות חסרת המעש נראית די מזיקה) אבל להורים שבעינהם דברים אלו הם דברים שלא יעשו ודואגים לשלום ילדהם וכן... גם להשפעה על שאר הילדים הם יכולים לראות את עצמם אובדי עצות ולהעמיד תנאים נוקשים לילדהם שעליהם לעמוד בהם כל עוד הם מתגוררים בביתם (ובעיני זה לגיטמי סך הכל זה הבית שלהם וצריך להיות סביל בשבילהם לגור בו). לדעתי (וצריך לשאול את בני) רק במקרים נדירים הורים ינדו את ילדיהם אם הם מוכנים להתפשר ולכבד את דרך חייהם בביתם (לי זה לא נראה דרישה גדולה מידי סך הכל זה הבית שלהם) ויעלימו עין מדברים שנעשים בצנעה גם אם מודעים להם כל עוד הם לא חושבים שזה מהווה סכנה מיידית לילדיהם בכל קנה מידה. אם צד אחד מסכים לגשר ולבוא לקראת השני ברוב המקרים גם השני יעשה זה אני בטוחה שכמו ההסכמים הלא כתובים ביני לבין הורים שלי לכל שאר אנשי הפורום שבקשר אם הוריהם יש גם דברים שיעשו עבור הוריהם והתפשרויות שהוריהם יעשו בשביל לבוא לקראתם, רק כששני הצדדים מתעקשים על או הכל או כלום נוצרת בעיה. בכל אופן לבוא ולהגיד שההורים (או הדת) תמיד אשמים בהכל בגלל שהם צרי מוחין והילדים הינם קורבנות מסכנים שסובלים חרף הקרבותיהם בשביל דרך חייהם נראה לי מוגזם.