עזרה, ייעוץ
שלום לכם. אני אורחת כאן. לא נעים לי להיחשף (שבלולית, אם את זוכרת אני התכתבתי איתך בהודעות בעבר) רציתי לשאול את דעתכם כי כנראה קשה לי בהחלטות גורליות...ואין חכמים כבעלי ניסיון. אני נשואה +3 ילדים מקסימים. אני ובעלי התחתנו למרות הפערים ביננו. אני תמיד הייתי בהרגשה של חוסר השלמה וחוסר שביעות רצון מהחתונה. (למה התחתנו ? שאלה טובה- לחץ מהסביבה ועצת רבנים גדולים) (ה' מסובב את כל התירוצים בעולם למרות שלא הגיוניים). מבחינת אישיות הוא בחור טוב: מפנק, עוזר, מבשל, מגדל את הילדים, אנ חופשיה ללכת לאן שאני רוצה, ללמוד להתפתח, לקנות מה שאני חפיצה. הוא מסייע בכל....מבחינת עשייה הוא עושה הכל. אך מבחינה תקשורתית אנו לא מתקשרים. אני יוזמת את השיחות, סוחטת תשובות, מרגישה שאני צריכה להכריח אתו לשוחח איתי. אפלו אם נשב ביחד במסעדה (בלי תירוצים של הילדים, הפלאפונים וכו') אני מרגישה ריקנות וחוסר שביעות רצון. גם מבחינה איטלקטואלית ותחומי עניין יש פערים. אין מריבות כלל יש שתיקות שלעניות דעתי זה יותר גרוע... (שתיקות לא בגלל מריבה, אלא כי אין עם מי לדבר) מצד אחד אני מרגשה מתוסכלת המון זמן ותמיד יש לי את המחשבות על לפרק את החבילה וזהו. אך מצד שני המחשבות על חינוך הילדים, למרות הכל אין כמו אבא לילדים. ואולי לא עבדתי מספיק בעניין זוגיות (כל ההרצאות והספרים שקראתי שהכל לא מובן מאליו אלא עבודה מתמשכת.) אשמח לשמוע את דעתכם הכנה. עוד שאלה לסיום: האם אתם מסכימים עם המשפט "אהבה בונים.."? אם כן כיצד? נ.ב: נהנהתי "לבלות" בפורום ברמה עם "הקשבה" (יותר נכון קריאה) חמימות ופתיחות לכל אחד.
שלום לכם. אני אורחת כאן. לא נעים לי להיחשף (שבלולית, אם את זוכרת אני התכתבתי איתך בהודעות בעבר) רציתי לשאול את דעתכם כי כנראה קשה לי בהחלטות גורליות...ואין חכמים כבעלי ניסיון. אני נשואה +3 ילדים מקסימים. אני ובעלי התחתנו למרות הפערים ביננו. אני תמיד הייתי בהרגשה של חוסר השלמה וחוסר שביעות רצון מהחתונה. (למה התחתנו ? שאלה טובה- לחץ מהסביבה ועצת רבנים גדולים) (ה' מסובב את כל התירוצים בעולם למרות שלא הגיוניים). מבחינת אישיות הוא בחור טוב: מפנק, עוזר, מבשל, מגדל את הילדים, אנ חופשיה ללכת לאן שאני רוצה, ללמוד להתפתח, לקנות מה שאני חפיצה. הוא מסייע בכל....מבחינת עשייה הוא עושה הכל. אך מבחינה תקשורתית אנו לא מתקשרים. אני יוזמת את השיחות, סוחטת תשובות, מרגישה שאני צריכה להכריח אתו לשוחח איתי. אפלו אם נשב ביחד במסעדה (בלי תירוצים של הילדים, הפלאפונים וכו') אני מרגישה ריקנות וחוסר שביעות רצון. גם מבחינה איטלקטואלית ותחומי עניין יש פערים. אין מריבות כלל יש שתיקות שלעניות דעתי זה יותר גרוע... (שתיקות לא בגלל מריבה, אלא כי אין עם מי לדבר) מצד אחד אני מרגשה מתוסכלת המון זמן ותמיד יש לי את המחשבות על לפרק את החבילה וזהו. אך מצד שני המחשבות על חינוך הילדים, למרות הכל אין כמו אבא לילדים. ואולי לא עבדתי מספיק בעניין זוגיות (כל ההרצאות והספרים שקראתי שהכל לא מובן מאליו אלא עבודה מתמשכת.) אשמח לשמוע את דעתכם הכנה. עוד שאלה לסיום: האם אתם מסכימים עם המשפט "אהבה בונים.."? אם כן כיצד? נ.ב: נהנהתי "לבלות" בפורום ברמה עם "הקשבה" (יותר נכון קריאה) חמימות ופתיחות לכל אחד.
