עזרה חיבור
היי
אני לומד לבד למועד דצמבר, ויש לי כמה שאלות בקשר לחיבור אם מישהו כאן יכול לענות, וחיבור שכתבתי לדוגמה.
1. רווח שורה בין פסקאות: צריך/מותר/אסור? אני מעדיף עם, אבל ראיתי שבהרבה חיבורים לא עושים רווחים. חוץ מזה במידה ואני כן עושה מרווח של שורה, זה נספר כשורה בחיבור או לא?
2. איפה אני משלב את דעתי בחיבור? ראיתי חיבורים שהדעה משולבת כבר בהתחלה ואז פסקה אחת/שתיים היא דעתי ואח"כ פסקה עם הטיעון הנגדי, וראיתי חיבורים שמביאים טיעונים משני הצדדים (פסקה לכל צד) בצורה די נייטרלית והדעה כתובה בסוף, בפסקת סיכום. יש משהו נכון/עדיף?
3. חובה לייחד פסקה לכל טיעון או שאני יכול את הטיעונים של "המתנגדים" לדעתי, לכתוב בפסקה אחת?
4. בלי קשר לחיבור דווקא, איך סימולציה PS1H נחשבת מבחינת קושי? זה בינתיים הסימולציה הראשונה שעשיתי, הרמה משקפת פחות או יותר את הבחינה?
חוץ מזה אני יותר מאשמח אם תוכלו להעריך את החיבור שכתבתי:
(זה לקוח מ- PS1H מאתר המרכז הארצי. אז אם מישהו מתכוון לעשות אותה לא מומלץ להסתכל...)
תודה!
המטלה: בשיעורי ההיסטוריה בבתי הספר לומדים על אירועים ועל תהליכים שהתרחשו בעבר, על הגורמים להם ועל השלכותיהם.
ברוב מדינות העולם מקצוע זה הוא אחד המקצועות המרכזיים הנלמדים בבתי הספר.
מדוע חשוב ללמד היסטוריה: כיצד לדעתכם לימודי ההיסטוריה תורמים לאדם ולחברה?
לימודי ההיסטוריה – היסטוריה?
לצד לימודי שפות, מדעים ואומנויות, תפס לימוד מקצוע
ההיסטוריה מקום של כבוד בבתי ספר רבים בארץ ובעולם. אך
חשיבות לימוד תולדותינו הלאומית והכלל-אנושית נמצאת בסלע
מחלוקת בין אלו התומכים בלימוד ההיסטוריה ובין קולות רבים
בעת האחרונה הקוראים לצמצום לימוד מקצוע זה ואף לביטולו.
לעניות דעתי, מקצוע ההיסטוריה הוא נושא חשוב שיש להמשיך
ולהקנותו לתלמידים כמקצוע בסיס. לימוד תולדות האנושות,
על פרקיה היפים והחשוכים כאחד, מאפשר ללומדים לצבור
השכלה על התנהלות האנושות בעבר. כך מתאפשר לתלמידים
לבחון את ההווה בפרספקטיבה רחבה ותוך רתימת ההשכלה
ונסיון העבר. למידה על המהפכות הדמוקרטיות, השואה וימי
המלחמה הקרה מקנות כלים שיאפשרו לדור העתיד ללמוד
מטעויות העבר כמו-גם מהצלחותיו, וליישמן עם הפנים לעתיד.
יתר על כן, לימודי ההיסטוריה, אשר מתמקדים לרוב בתולדות
המדינה, הלאום או הקבוצה התרבותית הרלוונטיים לתלמידים,
מחזקים את תחושת שייכותם של הלומדים לחברה בה הם
חיים. כמאמר המשפט "עם שאין לו עבר – אין לו עתיד",
למידת התלמידים על היסטוריית עמם תורמת לגיבוש זהותם
הלאומית ושימורה לעתיד לאור קורותיו של העם בעבר.
על כן, לדעתי, קיימת חשיבות רבה בלימוד מקצוע ההיסטוריה.
אף על פי כן, קיימים רבים הטוענים כי לימודי ההיסטוריה
אינם חשובים וכי אבד עליהם הכלח. אלו טוענים כי בעולם
בו אנו חיים, בו טכנולוגיות מתקדמות וגלובליזציה מתפתחת
שולטים בחיינו ומניעים את שוק העבודה, אין חשיבות למקצוע
ההיסטוריה. לשיטתם, על מערכת החינוך להתמקד במקצועות
המקנים כלים פרקטיים לתלמידים, דוגמת לימודי שפות ומדעים,
ולזנוח את לימודי תולדות העבר. זאת ועוד, אחרים טוענים כי
העיסוק הנרחב בהיסטוריה, דוגמת לימודים על השואה או על מלחמות,
עלול להוביל לחוסר יכולת להתגבר על המאורעות הללו ולהניחם,
עקב "פתיחת הפצעים" המתמשכת. אני דוחה את טענות המתנגדים
ללימודי ההיסטוריה. לראייתי, לימודי עברנו חשובים לא פחות
מלימודים "פרקטיים" ומעשירים את ראייתם של התלמידים באופן
שחשוב לא פחות מהם. בנוסף, למידת העבר, גם על פרקיו
האפלים והקשים, הוא הדרך הנכונה להתגבר עליהם וללמוד מהם
להבא, והעיסוק בהם מביא תועלת ולא נזק.
לסיכום, ועל אף טענות המתנגדים, דעתי היא כי לימודי ההיסטוריה
בבתי הספר מהווים נדבך חשוב בהשכלתו של כל אדם ובעיצובו.
לכן, אני סבור כי יש להמשיך וללמדו כמקצוע מרכזי בבתי הספר
ובטוח כי אנו – כאינדיבידואלים וכחברה – נצא נשכרים מכך.
היי
אני לומד לבד למועד דצמבר, ויש לי כמה שאלות בקשר לחיבור אם מישהו כאן יכול לענות, וחיבור שכתבתי לדוגמה.
1. רווח שורה בין פסקאות: צריך/מותר/אסור? אני מעדיף עם, אבל ראיתי שבהרבה חיבורים לא עושים רווחים. חוץ מזה במידה ואני כן עושה מרווח של שורה, זה נספר כשורה בחיבור או לא?
2. איפה אני משלב את דעתי בחיבור? ראיתי חיבורים שהדעה משולבת כבר בהתחלה ואז פסקה אחת/שתיים היא דעתי ואח"כ פסקה עם הטיעון הנגדי, וראיתי חיבורים שמביאים טיעונים משני הצדדים (פסקה לכל צד) בצורה די נייטרלית והדעה כתובה בסוף, בפסקת סיכום. יש משהו נכון/עדיף?
3. חובה לייחד פסקה לכל טיעון או שאני יכול את הטיעונים של "המתנגדים" לדעתי, לכתוב בפסקה אחת?
4. בלי קשר לחיבור דווקא, איך סימולציה PS1H נחשבת מבחינת קושי? זה בינתיים הסימולציה הראשונה שעשיתי, הרמה משקפת פחות או יותר את הבחינה?
חוץ מזה אני יותר מאשמח אם תוכלו להעריך את החיבור שכתבתי:
(זה לקוח מ- PS1H מאתר המרכז הארצי. אז אם מישהו מתכוון לעשות אותה לא מומלץ להסתכל...)
תודה!
המטלה: בשיעורי ההיסטוריה בבתי הספר לומדים על אירועים ועל תהליכים שהתרחשו בעבר, על הגורמים להם ועל השלכותיהם.
ברוב מדינות העולם מקצוע זה הוא אחד המקצועות המרכזיים הנלמדים בבתי הספר.
מדוע חשוב ללמד היסטוריה: כיצד לדעתכם לימודי ההיסטוריה תורמים לאדם ולחברה?
לימודי ההיסטוריה – היסטוריה?
לצד לימודי שפות, מדעים ואומנויות, תפס לימוד מקצוע
ההיסטוריה מקום של כבוד בבתי ספר רבים בארץ ובעולם. אך
חשיבות לימוד תולדותינו הלאומית והכלל-אנושית נמצאת בסלע
מחלוקת בין אלו התומכים בלימוד ההיסטוריה ובין קולות רבים
בעת האחרונה הקוראים לצמצום לימוד מקצוע זה ואף לביטולו.
לעניות דעתי, מקצוע ההיסטוריה הוא נושא חשוב שיש להמשיך
ולהקנותו לתלמידים כמקצוע בסיס. לימוד תולדות האנושות,
על פרקיה היפים והחשוכים כאחד, מאפשר ללומדים לצבור
השכלה על התנהלות האנושות בעבר. כך מתאפשר לתלמידים
לבחון את ההווה בפרספקטיבה רחבה ותוך רתימת ההשכלה
ונסיון העבר. למידה על המהפכות הדמוקרטיות, השואה וימי
המלחמה הקרה מקנות כלים שיאפשרו לדור העתיד ללמוד
מטעויות העבר כמו-גם מהצלחותיו, וליישמן עם הפנים לעתיד.
יתר על כן, לימודי ההיסטוריה, אשר מתמקדים לרוב בתולדות
המדינה, הלאום או הקבוצה התרבותית הרלוונטיים לתלמידים,
מחזקים את תחושת שייכותם של הלומדים לחברה בה הם
חיים. כמאמר המשפט "עם שאין לו עבר – אין לו עתיד",
למידת התלמידים על היסטוריית עמם תורמת לגיבוש זהותם
הלאומית ושימורה לעתיד לאור קורותיו של העם בעבר.
על כן, לדעתי, קיימת חשיבות רבה בלימוד מקצוע ההיסטוריה.
אף על פי כן, קיימים רבים הטוענים כי לימודי ההיסטוריה
אינם חשובים וכי אבד עליהם הכלח. אלו טוענים כי בעולם
בו אנו חיים, בו טכנולוגיות מתקדמות וגלובליזציה מתפתחת
שולטים בחיינו ומניעים את שוק העבודה, אין חשיבות למקצוע
ההיסטוריה. לשיטתם, על מערכת החינוך להתמקד במקצועות
המקנים כלים פרקטיים לתלמידים, דוגמת לימודי שפות ומדעים,
ולזנוח את לימודי תולדות העבר. זאת ועוד, אחרים טוענים כי
העיסוק הנרחב בהיסטוריה, דוגמת לימודים על השואה או על מלחמות,
עלול להוביל לחוסר יכולת להתגבר על המאורעות הללו ולהניחם,
עקב "פתיחת הפצעים" המתמשכת. אני דוחה את טענות המתנגדים
ללימודי ההיסטוריה. לראייתי, לימודי עברנו חשובים לא פחות
מלימודים "פרקטיים" ומעשירים את ראייתם של התלמידים באופן
שחשוב לא פחות מהם. בנוסף, למידת העבר, גם על פרקיו
האפלים והקשים, הוא הדרך הנכונה להתגבר עליהם וללמוד מהם
להבא, והעיסוק בהם מביא תועלת ולא נזק.
לסיכום, ועל אף טענות המתנגדים, דעתי היא כי לימודי ההיסטוריה
בבתי הספר מהווים נדבך חשוב בהשכלתו של כל אדם ובעיצובו.
לכן, אני סבור כי יש להמשיך וללמדו כמקצוע מרכזי בבתי הספר
ובטוח כי אנו – כאינדיבידואלים וכחברה – נצא נשכרים מכך.