עזרה דחופה

[savta112]

נשמע מאוד קיצוני

תכלס,
לפי מה שאת מתארת הוא בנאדם שקל להשפיע עליו, לעשות עליו מניפולציות רגשיות ולכופף אותו לכאן או לכאן.

כמובן לא יודעת מה עבר בינך לבין ההורים שלו...
אבל הייתי מנסה לפחות להכניס לו קצת שכל לראש בכל מה שקשור לילדה. גם אם לא תשארו ביחד, יש לו עוד הזדמנות לתקן את מה שהוא עושה ולשנות את הבחירות שלו בלי שזה יהיה כל כך טראומטי בשבילה.

הייתי כותבת לו מכתב, או יושבת לשיחה מאוד אסרטיבית ומנסה לשקף לו מה הוא עושה, ומה הבחירות שלו.
סבבה, רוצה לעשות מה שההורים אומרים? קשה לו לא לרצות אותם? מעדיף להיות חרא בעל מאשר חרא בן? אבל מה הקשר לתפקיד שלו בתור הורה?? אם ההורים שלו לא חושבים שהוא צריך לגדל את הילדה שלו, זה מעיד עליהם. הוא צריך להבין שהילדה שלו צריכה להיות לפני כולם בעדיפיוית. לפניך, ולפני ההורים שלו.

 

[הנסיכה2011]

הלוואי ומה שכתבת יקרה..זה בדיוק מה שניסיתי

להגיד לו בפגישה האחרונה שלנו. ניחא שהוא לא רוצה אותי (למרות שהייתה לנו זוגיות טובה ואהבה) אבל מה הקשר לילדה? אז הוא אמר לי ככה: אמא ואבא זה לנצח ואישה וילדים באים והולכים. כשאמרתי לו שגם הוא אבא עכשיו הוא שתק. אני חושבת שהוא לא קלט עדיין שהווא אבא והורין תפסו אותי ואותו ברגעי חולשה שלאחר הלידה. מה המניע שלהם??? אני לא יודעת. וזו השאלה הכי גדולה בסיפור הזה.

 

[savta112]

לא הבנתי את ההגיון

אם אמא ואבא זה לנצח, אז הוא גם אבא לנצח...

אולי עדיף לילדה שלך בכל זאת לא לגדול עם מישהו כל כך לא מאוזן נפשית. עם הורים כאלו.. קשה לי להאמין שהואהוא יהיה אבא מוצלח אם לא יתאפס על עצמו (לתת לילדה לבכות זה טוב?? מפחיד..!)

 

[הנסיכה2011]

אין הגיון!! אם היה לא הייתי כותבת פה..

ואת כל כך צודקת. וכולם אומרים לי את זה אבל קשה לי לקבל את העובדה שאחרי פחות משנת נישואין מאושרת ואחרי לידה אנחנו נתגרש. הוא לקח ממני את כל חווית הלידה וההתרגשות של אחרי. ועדיין....הייתי מעוניינת להיות משפחה כמו שחלמנו ודיברנו על זה. זה פשוט כואב!! ובמיוחד כשאין לי תשובות לסיפור הזה שאין לי כל ספק שניראה תמוה ומוזר ולא שלם בעיני כל הקוראים.

 

[גברת מנוסה]

יכול מאד להיות שבינך לבין הורי בעלך יש סיפור לא קטן שהתפרץ עכשו ואת רואה רק את פני השטח ולא את העומק.
ויכול מאד להיות שהורי בעלך הם זוג שתלטנים חסרי גבולות שקפצו על ההזדמנות לחמם את בעלך ולהרחיקו ממך.
אבל כמו שמישהי חכמה פעם אמרה לי: "לכל דבר יש סיבה!".
והשאלה הגדולה היא מהי הסיבה. מהי הסיבה שפתאום בעלך התהפך עליך ולא אכפת לו ממך כאשר לפני כן הייתם כמו זוג יונים?
מהי הסיבה שפתאום ההורים שלו מתרגזים עליך בגלל שאת רוצה לקבל עזרה מאימך לאחר לידה?
ההיגיון הבריא אומר שהדבר לא צריך להפריע להם (סליחה, מה זה עניינם?) אלא אולי להפריע לבעלך ש"קורעים" אותו מביתו. ואולי הוא שפך את ליבו עליהם והם פירשו את המציאות בעיניהם ויעצו לו מה שיעצו, תוך הפעלת לחץ כלשהו.
המצב שאת נמצאת בו לא הוגן כלל! את לא צריכה להישאר לבד לאחר לידה. אבל אם הבית המשותף שמוזכר בסיפורך לא פעם מהווה סיבה לאירועים, אולי זה הזמן לחזור לבית שלך.
אימך יכולה לקפוץ אליך לכמה שעות לעזרה אם זה אפשרי.
לקבוע עימו פגישה, להודיע לו שאת כבר מספר ימים בבית, לא מתכוונת לצאת ורוצה לדבר איתו כמו שני אנשים בוגרים, ברצינות, מה קורה ליחסים ביניכם. יש לך את הזכות לדעת מהי הסיבה שהוא נוהג בצורה שהוא נוהג.
אני מצטרפת לעצת הזהב שניתנה לך כבר כאן לגבי התייעצות לבדך עם איש מקצוע. ואולי בעלך יסכים להתלוות אליך.
בהצלחה

 

[הנסיכה2011]

אם אכן יש סיפור ביני לבינם...הרי איני יודעת

אותו. למה בעלי התהפך אני גם לא יודעת. וגם אם הפריע לבעלי ש"קורעים" אותו מהבית שלו הוא יכול היה לבוא ולהגיד. הוא לא אמר מילה..ההפך...הוא המשיך לחיות כמלך אצלנו. הבעייה התחילה מיום אחד בו הוא יצא מהבית בטענה שאם לא יילך עכשיו לאביו הוא יקבל התקף לב. וזהו...לא חזר יותר. אני ניסיתי לחזור מספר פעמים. ללא הצלחה. גם כשהיה לילה אחד של הצלחה, יום למחרת בשבע בבוקר הוא התקשר לאימו ויצא מהבית לצמיתות. הוא לא חי יותר בבבית. הוא חי אצל אימו, ישן במיטת יחיד כמו ברווקותו. הוא ניתק כל קשר איתי. לפני שעשה זאת אני ביקשתי ממנו הזדמנות לתשקן את מערכת היחסים בינינו כי להתגרש תמיד אפשר ובסך הכל היה לנו טוב ביחד ועכשיו יהיה עוד יותר טוב עם הילדה. הוא כל הזמן דבק במשפט: הרכבת עזבה את התחנה.
הלוואי והיה לי עם מי לדבר, הלוואי והוא היה משתף פעולה.

 

[מפלצת או ילדה]

דרמה דרמה דרמה

אני חושבת שמפתח לסוגייה שאת מתמודדת איתה הוא בכינוי שבחרת לעצמך <מאז שנת 2011

>.
כיאה לנסיכות <להבדיל מנשים בשר ודם

>, עם הולדת הבת, במקום להפוך לאישה עצמאית ומתפקדת בעלת משפחה, חזרת אחורה לבית אמא שתגדל אותך עוד קצת, יחד עם התינוקת שבקעה ממך והבעל המגודל.
מנגד ניצבת חמות נצית ומרשעת שמושכת אותך החוצה לחיי עבדות עצמוניים בחיק משפחתך החדשה.
ובאמצע הבעלול המהבול שחוץ מלזיין לא באמת תורם למערכת, לא בצד שלך של הבונקר, ולא בצד של מפקדת הטרור ההורית.
לא דיווחת מה ענית לה על הביקורת שהיא השמיעה לך בבית אמא, שגרם לה לסגור את כל הרצועה ולמשוך את הבועל הפוחז וחסר עמוד השדרה חזרה לבסיס האם.
אבל יש להניח שאמרת לה דבר או שניים. או שלוש. או אולי אמא שלך

. אתת יודעת... מתוך המצב הנפשי הזה של אחרי לידה ראשונה

.
בכל אופן, כל עוד את לא בין בני התמותה הרגילים, אלא בין בעלי הדם הכחול, שרויה בחלומות על איך החיים אמורים להיות על-פי הסרט שבו את חיה ומסרבת להתבגר, לא צפוי שינוי בחיי המשפחה שלך.

 

[הנסיכה2011]

ומפלצת או ילדה נותן לך

לחשוב שאת יודעת הכל?!?!
קודם כל תרשי לי להודות לך שכן בארבע בבוקר, בזמן שקראתי את הודעתך, צחקתי ללא הפסקה. התיאורים שנתת לבעלי- "בעלול מהבול" , "בעל מגודל" ולאמא שלו- "מפקדת טרור" אכן מתאימים להם בול ואפילו אני לא יכולתי לתאר אותם טוב יותר

לגבי הכינוי שלי, כמו שרשמת זהו כינוי ישן ומשום מה לא הצלחתי לשנותו. נסיכה- אם הייתי אז לא הייתי כותבת פה. אז בואי ולא נשלה עצמנו.
את כן צדקת שאני עניתי לה באותה שיחה (אגב אמא שלי לא ענתה לה) אבל זה קרה אחרי שעה וחצי של פיצוצים שלהם כלפיי ולאחר שבעלי, המגודל, כמובן לא ענה להם. ושלא תתבלבלי, לא עניתי לה מתוך הורמונים, כל אישה אחרת הייתה עונה מתחילת השיחה מבלי להיות לאחר לידה ואילו אני חיכיתי עד שיוציאו את כל הרפש שלהם. ובעלי באותו הערב גיבה אותי ולא אותם. עד אותו יום שברח לאביו ולא חזר.
את טוענת שאני מסרבת להתבגר, בואי תאמרי לי מה זה אומר מבחינתך להתבגר? להיות שטיח לרגלי חמתי ולומר אמן לכל מילה שהיא מוציאה?? ובואי נצא מנקודת הנחה שאני לא בעלת דם כחול אלא בת תמותה, בדיוק כמוך, ויש מצב קיים. מה אפשר לעשות? איך זה קשור לזה שבעלי היקר כבר לא מתקשר יוותר משבועיים (ולא בשבילי אלא לשאול על הבת שלו)?

 

[מפלצת או ילדה]

תראי מאמי

יש לך מספיק חזיתות לבדר אותך ולהסיח את דעתך מהחיתולים בימים אלה. אז בואי לא נשלה את עצמנו שאני אהיה עוד חזית משעשעת

.
כל הריטוריקה שלך נשמעת כמו פרק בטלנובלה. אבל הינה לאט לאט אנחנו מקלפים שכבה שכבה, ומקבלים קצת פירורים מן המציאות. והמציאות היא:
א. שאת לא מסוגלת לשמוע בשוויון נפש דעות מנוגדות לשלך או ביקורת על ההתנהלות שלך.
ב. כשאת שומעת את אלה את נכנסת למגננה ותוקפת את הדמויות שמבקרות אותך או מלחיצות אותך, תחילה בתוך תוכך, ואחר כך מתפוצצת עליהם במקום לשמוע ולנהל שיח.
ג. והכי חשוב - את לא רואה את עצמך, ואת תפקידך בסאגה. כולם רעים ואת זכה וטהורה והכי חשוב - מסכנה. ולא הורמונאלית בכלל

.

אם את שואלת אותי ברצינות מה זה אומר להתבגר - זה אומר בתור התחלה לקחת אחריות על החלק שלך. ובשלב השני - אחריות על החיים שלך וגם על החיים של הבת הטרייה באופן כללי.
ועכשיו את בטח תגידי - אבל מה עשיתי????? אני כולי מסכנה מדממת ותפורה. מה, לא לגיטימי לרצות עזרה אחרי לידה?! ואני אומרת לך - אכן. לרצות וגם לקבל עזרה אחרי לידה זה לגיטימי ורצוי <בביתך, בשעות קצובות, אולי קצת יותר אינטנסיבי בהתחלה>.
אבל מסתבר שהדרך להיעזר, ויותר מזה מה משדרים כשנעזרים ואיך מתקשרים את זה החוצה חשובים לא פחות.
ומה שאת שידרת זה 'אני ו/או אנחנו חסרי עונים תינוקיים ומבוהלים שלא יודעים להתמודד עם המציאות החדשה, ואפילו לא מנסים, אז אני הולכת לאמא שלי, שהיא תטפל. ואוי ווא-אווי למי שיערער על כך'.

את לא אומרת מה ענית, ואיך ענית, אבל מאותו רגע משהו נצבט שם באיברי הכבוד והאגו של החמים שלך ועשה דלקת גדולה עד כדי חפפה רבתי. וגם אצלך התחילו גינונים של 'אני ורק אני קובעת על התינוקת שלי' עם 'הסדרי ראיה לסבים'.
וכל המצב הלכאורה פסיכוטי הזה שאת מדווחת מצד הבעל והמשפחה שלו נראה לגמרי סימטרי ומתאזן עם החרדות וחוסר התפקוד שלך.

בקיצור, תפסיקי לרדוף אחרי האבא, להשתמש בתינוקת כנשק, ותפרקי את עצמך מגינוני מלחמה. תתרכזי בילדה שלך. ובהחלמה שלך מהלידה. ובחזרה לשגרה בבית עם תינוקת.
או במילים אחרות במה שחשוב.
וכשתהיי מוכנה לרדת מהעץ, ואולי, כדי לנרמל את המצב, להתנצל אם פגעת שם במישהו - אפשר יהיה לדבר על משהו.

 

[הנסיכה2011]

ובתור יועצת זוגית ומשפחתית

שאני רוצה להאמין ששווה יותר מגרוש וחצי, בואי תגידי לי, ונצא מנקודת הנחה שאת היא הצודקת, מה הקשר בין מה שכתבת לזה שאבא לא רוצה לראות את הבת שלו, לזה שסבא וסבתא לא רוצים לראות את נכדתם ועוד מדרבנים את הילד להתגרש ולנטוש את הנכדה שלהם??? לזה שאבא כותב לבן שלו שאם ישן עם אשתו הוא לא גבר. לזה שאמא אומרת לבן שלה שאם הוא ישן עם אשתו היא לא תישן בלילות???? ושוב, בואי נצא מנקודת הנחה שפגעתי בהם ברמות הכי קשות שיש. ולזה שאת החג הראשון של הילדה אסור לה לחגוג עם אבא כי אמא שלו לא יכולה בלעדיו. ולזה שכשאני מתקשרת אליו שאני לוקחת את הילדה למיון כי היא לא מרגישה טוב והוא אפילו לא שולח הודעה לשלומה, אני כבר לא מדברת על לקחת אותה לשם, ולזה שכשהילדה בכתה אז התקשרתי אליו וביקשתי שיבוא לחמשש דקות שינסה הוא להרגיע אותה כי היא מרגישה את המצב אז הוא אומר לי שהוא יבוא כשהוא רוצה ולא כשהילדה בוכה? מה הקשר?? בואי תגידי לי מה הקשר לילדה???? מה הקשר לנישואים שלי עם הבן שלהם שהיו מוצלחים עד הלידה. ואגב, אני ביקשתי מהם עזרה הם לא הסכימו לתת אותה!!!
את שאלת אותי אם אני דיברתי אליהם לא יפה ולרגע לא שאלת אם בעלי מדבר אלי יפה? אל אימי? אל משפחתי?
אני לא טלית שכולה תכלת ואבוי לאדם שחושב כך אך אם לא הייתי מסוגלת לקבל ביקורות הרי שלא הייתי כותבת פה. אני פה כדי לנסות ולהבין ולשמוע דעות של אחרים.
את חושבת שאת יודעת כל ואת רק מנסה להוציא ממני מה אני עשיתי לא בסדר ואת אפילו לא שואלת לשלום התינוקת ואולי גם היא קשורה לעובדה שאני זקוקה לעזרה 24 שעות ולא שעתיים ביום.
אז אם באמת יועצת זוגית ומשפחתית כמו שאת טוענת שאת הייתי ממליצה לך לעבור עוד קורס או שניים.
אני פה לא כדי לקבל ייעוץ זוגי או משפחתי אני פה לשמוע דעות של אנשים שהם לא אני. אנשים אובייקטיבים.
ובואי תנסי, אבל באמת תנסי, לענות לי על השאלות ששאלתי אותך למעלה.

 

[מפלצת או ילדה]

I rest my case

ותנחומי לתינוקת. עוד מקרה סעד נולד.

נ.ב אני לא יועצת משפחתית או זוגית. אני בדיוק האנשים האובייקטיביים שאת דעתם בקשת לשמוע

.

 

[אינדוקציה לאחור]

חשבתי גם אני

על הניק ועל משמעותו...
ועדיין, אם רק עשרה אחוז מהסיפור נכון
ולא משנה מי התחיל
ולא משנה מה סיפור הרקע...

גם אני בחרתי אחרי הלידה הראושנה לנפוש אצל אמא, זה לא הפך אותי לחיה באגדות, זה איפשר לי לעבור את החודש הראשון עם עזרה
וזה טבעי לחלוטין למי שחי בעידן שבו המשפחה הגרעינית חיה במרחק מהמשפחה המורחבת

 

[סטנגה Joe]

איזו סאגה

יש כאן שילוב מדהים של קיבעונות מכל הכוונים.
קבעונות שתקעו את כולם על העצים שלכם ואתם לא מוכנים לרדת מהם.
בעל אידיוט שנמצא תחת השפעה מוחלטת של הוריו.
את שהחלטת שאת חייבת לעבור לגור אצל אימך ולא מוציאה ילדה לפני גיל 40 יום.
הורים פרימיטיביים שעסוקים במניפולציות על בנם האידיוט.

מה אם היית שבה הביתה עם הילדה ואימך למשל הייתה באה מידי פעם לעזור לך וגם אימו אולי?
אולי זה היה פותר את הפלונטר?
כי כמו שזה נראה היום כולם שומרים על עקרונותיהם הקדושים והזוגיות שלכם עסוקה בלהתנפץ לרסיסים.

 

[הנסיכה2011]

תיראה, יש משהו בקבעונות כמו שאמרת אבל

גם לי יש עקרונות ואמונות משלי. אגב, בעלי הסכים עם ה-40 יום עד שהוריו נכנסו בו. אנחנו החלטנו לעבור ביחד כדי להתרפא ולהתחזק אצל אימי. אני יכולה להגיד לך שלולא עזרה זו היה לי הרבה יותר קשה. אצלנו בדירה אין מקום למיטה נוספת ועם כל הכבוד לעזרה של כמה שעות בבוקר אני הייתי זקוקה גם לעזרה בלילה ובמיוחד בימים הראשונים. לאחר שהתחזקתי קצת אני כן ביקשתי ממנו שיבוא לקחת אותי והוא כל פעם סירב. אני כן חזרתי מספר פעמים באופן עצמאי והוא פשוט ברח משם. מספר פעמים שהתקשרתי להוריו והם לא רצו לענות לי. אני רציתי לדבר איתם ולפתור איתם את העניינים. והיום??? אין קול ואין עונה מבעלי. אין אפילו התעניינות הכי קטנה בבת שלו (גם אם אני האישה הכי רעה ומגעילה בעולם- מה שאני לא

).

 

[סטנגה Joe]

אמרו פה

שלכל סיפור יש שני צדדים.
מהסיפור שלך נראה שבעלך הוא סמרטוט ואפס.

אם אחד כזה את רוצה להקים משפחה ולהזדקן?
את הסיפור כולו את מכיר והתשובות אצלך ....

 

[מבקר גבולות]

עזרה דחופה - פיתרון פשוט

1. את נשואה + ילדה.
2. בעלך מעוניין להתגרש.
3. לכי לעורך דין שיכין הסכם גירושים.
4. אם בעלך לא יחתום מהר, פני לבית משפט.
5. תשתדלו לעשות את זה יפה.
6. תתחילי לחיות

7. להבא תשתדלי לשפר את בחירת בן הזוג שלך.

אני חושב שצריך להקשיב למה שאנשים בוגרים אומרים. אם בעלך אומר שהוא רוצה להתגרש, תאמיני לו. זו בעיה שלו עם מי הוא מתייעץ. השורה התחתונה היא זו שקובעת.
אה כן... ואם בעלך יתחרט באמצע התהליך, לא הייתי ממליץ לך לעצור.

 

[אקספקטור]

נשמע שאת לא מכירה את בעלך

כמה זמן יצאתם לפני שהתחתנתם?
מה שאת מספרת ממש הזוי...איך יכול להיות שבן אדם מתנהג ככה?
אומר זאת בהכי ישירות אבל נשמע שאת התחתנת עם נמושה ולא עם גבר...
אחד שדופק חשבון להורים שלו (וזה בהנחה שמה שאת מספרת אמיתי) ומתנהג ככה עדיף שישאר אצל אמא שלו.
בקשר אלייך...מאחל לך בהצלחה בגידול הילד.

 

[הנסיכה2011]

יצאנו שנה וארבעה חודשים

עד שהתחתנו מאז החתונה ועד ללידה עברו 6 חודשי נישואים מאושרים. היו ריבים כמו לכל זוג אבל בכללי היה טוב לנו. הייתה גם אהבה גדולה. כך היה ניראה בכל אופן. לגבי הוריו הוא לא היה בקשר הדוק וחם איתם עד הלידה כך שלא יכולתי לצפות לזה מראש. ההפך היה, אני זו ששאלה מתי נלך לראותם ומתי יתקשר אליהם או הם אליו. מאז הלידה הם התחילו לשלוח לו הודעות אהבה עם פרחים ולבבות. משהו הזוי!! והוא נשבה בקסמם בזמן שאני נחלשתי מולו.

 

[אינדוקציה לאחור]

סיפור הזוי

אבל על פניו, גבר ששומע להוריו ולא לאישתו ולילדתו
לא ראוי שתחפשי פתרונות בעבורו
תסגרי את זה לפני שזה יכאב יותר
ויעשה הרבה יותר גלים

 

[הנסיכה2011]

הזוי זו מילה רכה...אני עוד לא מצאתי מילה נכונ

לכל הסיטואציה הזו. אני מחפשת פתרונות עבורי. אני זו שרוצה משפחה נורמלית לי ולילדה שלי. הוא עזב אותה בגיל שבועיים. זה לא ייתכן. לא חשבתי בחיים שדבר כזה יכול לקרות. אבל שוב, הוא מושפע מהוריו.