יש לי דעה
תלוי איזה דגם, האמריקאיות נחשבות טובות יותר, וכרגיל היקרות יותר טובות יותר. יש לי Steinberger Spirit, שזו לא אורגינל Made in USA אלא ייצור קוריאני (ברשיון) עם כמה חלקים מקוריים- בייחוד הגשר, זה דגם ה - Travel. זולה. גיטרה קטנה קטנה, עם פוטנציאל להיות מגניבה (רק שעוד לא עלה לי רעיון איך בדיוק...) הצוואר אצלה הוא עץ בעוד האמריקאיות מגרפיט. פיקאפים EMG מזעזעים, המיץ של הזבל, אבל תמיד אפשר להחליף. אהבתי את החוסר ראש- זה עובד טוב, ונראה אייטיזי משהו. החלפת מיתר לוקחת 4 שניות על השעון. מיועד באורגינל למיתרים עם ראש משני הצדדים אבל יש מתאם למיתרים רגילים. הגשר גם מדליק, אפשר להגיע אתו לכיוון מאד מדוייק, ושומר עליו באופן קנאי. הוצאתי את הגיטרה מהקייס הרך שלה, אחרי שלא נגעתי בה שנתיים, עברה טילטולים, מעברי דירות, איכסון בלתי ראוי וחבטות מכל הכיוונים, והטיונינג היה מושלם. מדהים. הגשרים של הדגמים המתקדמים יותר מאפשרים טרנספוזיציה בכמה דרגות, וזה עובד. יש להם עוד כמה המצאות מגניבות. הוואמי - יציב לחלוטין ושימושי. צוואר כמו מחבט בייסבול. גיטרות שאפשר בכיף להתעלל בהן. מבחינת הסאונד - לא משהו - אין מספיק עץ. יותר השקיעו בהמצאות וגימיקים מאשר בתכנון אקוסטי. לענ"ד מתאים למטאל, אינדסטריאל, פופ עם הרבה אפקטים, אקספרימנטלי. רוק קלאסי - שכח מזה (למרות שללו ריד יש אחד, אבל זה כנראה יותר לכיוון האוונגארד שלו). תמיד אפשר למצוא איזה ג'אזיסט מופרע שיעשה אתן משהו מגניב, וגם לאלכס לייפסון היתה אחת בשנות הזוהר. ליין הבאסים שלהם אני חושב יותר מוצלח. לסיכום- מדוייקות ביותר, וקצת חסרות נשמה. סינטטיות אפשר לומר, מרגיש לפעמים כמו סינטי. גיטרות מיוחדות לאנשים מיוחדים, אם לא אכפת לך להראות כמו פליט אייטיז.