עזרה בבקשה

אני לגמרי מבינה אותך.

אני חושבת שאת צריכה לספר לבן הזוג שלך על העניין הזה אם כך זה משפיע עלייך. אני לא מבינה למה החבר שלך לא אמר לבן דודו שום דבר בעצמו.
בלי קשר לזה שתדברי עם חבר שלך על זה, אני חושבת שאם קורה שבן הדוד הזה אומר לך שוב משהו כזה- תגידי לו באופן חד משמעי משהו כמו "אל תגיד לי מה לעשות, אני עושה מה שאני מוצאת לנכון", וזהו. לא להרחיב מעבר לזה.
אם הוא ממשיך להעיר הערות כאלו ולהציק לך שוב ושוב, אז יש מקום גם לומר לבן זוגך שידבר איתו בעצמו, אם הוא לא עשה זאת עד אז..
 

ויקה1222

New member
יש פה בעיה מאוד קשה

של יחסים לא שיוויוניים וגישה לחיים. הבעיה היא לא אצל הבן דוד ואפילו לא אצל החבר שלך, אלא הבעיה היא אצלך בלבד.

משום מה את כל הזמן מצטדקת ומנסה להראות כמה את בסדר ומסכימה לשגרה שבה את מסדרת לו את המיטה וגם "מנקה לו את החדר, שוטפת ריצפה, מחליפה מצעים, מקפלת לו את הבגדים. תמיד שוטפת את כל הכלים שיש בכיור", בעוד שכשהוא נמצא אצלך, הוא לא עושה שום עבודות בית, לא אומר שלום לאימא שלך ונהנה מהאוכל והמתנות, כשברור שהוא לא מחזיר באותו היחס.
למה הוא לא יכול לסדר את המיטה שלו? האם הרעיון עלה במוחך או במוחו?
כאן ועכשיו מתקבעת שגרה שתמשיכו בה גם אם תהיו נשואים, ומה שמוזר זה שאת לא רואה את זה או שזה לא מפריע לך.

לא מבינה למה בגיל 20 את מחזיקה מעצמך כל כך מעט. שמעת הערות שהיו צריכות להקים אותך מהכיסא ולהטיס אותך החוצה כי זה מרמז משהו על הערכים של המשפחה ובחרת לענות לבן דוד שהוא לא בעלך. כלומר, אם הוא היה בעלך, זה בסדר שהיית "חוטפת על הראש"? והתלונה הנוספת שלך היא שהבן דוד מחנך אותך למרות ש"הוא לא חבר שלי, אפילו לא אח של חבר שלי, רק בן דוד שלו שאני רואה פעם בכמה חודשים והוא מרשה לעצמו להעיר לי ככה ולהעליב אותי בשולחן שישי?" ואם הוא היה חבר שלך או בעלך, אז מותר לחנך אותך?

באמת מוזר לי מאוד שהדבר שהכי מטריד אותך בסיפור הזה היא העובדה שהיה פה ניסיון להפוך אותך לילדה מפונקת בעוד את אינך כזו.
 
למעלה