עזרה בבקשה
אני לא נוהגת לכתוב בפורום הזה, אבל קוראת כאן די הרבה וקיוויתי שהפעם אוכל לקבל עזרה. דווקא לא מדובר במקרה של כלה-חמות אלא בהערות מצד בן דודו של חבר שלי.
אני וחבר שלי כבר שנה ו-7 חודשים ביחד, אני עדיין חיילת והוא השתחרר לפני חצי שנה ועכשיו עובד. כשעוד היה חייל הוא ואני גרנו באותה העיר והיינו נפגשים בסופי השבוע כשהיה חוזר מהצבא, הייתי ישנה אצלו בבית והוא אצלי אבל היינו נפרדים בבוקר/צהריים ומתראים שוב בערב. כשהשתחרר אני עברתי לעיר אחרת שרחוקה ממנו כמרחק של שעתיים נסיעה בערך אבל נשארתי באותו הבסיס בו שירתתי והוא נמצא במרחק של 10 דקות מחבר שלי. כשהיינו מתגוררים באותה העיר פחות הייתי עוזרת אצלו בעבודות הבית היות ולא הייתי נמצאת שם הרבה, תמיד הייתי מפנה את הכלים אחרי שהיינו אוכלים והייתי מסדרת לו את המיטה בבוקר כשהיינו קמים וכו׳ אבל אף פעם לא יותר מידי מעבר לזה. עכשיו כשעברתי דירה ואני מבלה אצלו כל הסופ״ש אני כבר מנקה לו את החדר, שוטפת ריצפה, מחליפה מצעים, מקפלת לו את הבגדים. תמיד שוטפת את כל הכלים שיש בכיור, מעבירה אחריי סמרטוט אחרי שאני מתקלחת ובכללי משתדלת שההורים שלו ירגישו כמה שפחות בנוכחותי ושאני לא אפריע להם (בכל זאת, בן אדם זר בתוך הבית שלהם במשך שלושה ימים יכול להיות מעיק). אני עושה את כל הדברים האלו בגלל שאני רוצה ובגלל שככה חינכו אותי, אני לא מרגישה מנוצלת כי ההורים שלו נחמדים אליי ומכבדים אותי כשאני אצלו וזה הדדי.
לפני יומיים חבר שלי חגג יום הולדת ואתמול כל המשפחה שלו הגיעו אליהם בערב לארוחה. ההורים שלו ארגנו את השולחן בזמן שהוא היה במקלחת ואני התארגנתי. חלק מהאורחים הגיעו לפני השעה שנקבעה אז כשעברתי מהמקלחת לחדר שלו נתקלתי בבן דוד שלו, אמרתי לו שלום וחייכתי. אח״כ אני וחבר שלי יצאנו מהחדר, המשפחה שלו היו עסוקים כל אחד בעניינים שלו, חבר שלי אמר שלום לסבא ולסבתא שלו והתיישבנו על הספה.
כשכולם קמו לאכול בן דוד שלו ישב בראש השולחן עם אישתו, אני לידו וחבר שלי לידי. ההורים של חבר שלי ישבו בצד השני של השולחן. לפני שכולם התמקמו והתחילו לאכול בן דוד של חבר שלי פנה אליי במבט רציני ואמר ״כמה פעמים אני צריך להגיד לך את זה, את באה לבית זר, לאנשים שלו ראית הרבה זמן, אנשים מבוגרים.. תקומי ותגידי שלום אחד אחד כמו שצריך״ הסתכלתי עליו במבט שלא בדיוק מבין מה הוא רוצה והוא רק המשיך להסתכל עליי ולחכות שאני אעשה את מה שהוא אמר. שתקתי והתעסקתי עם הפלאפון והוא אמר לחבר שלי ״מה קרה היא כועסת, רבתם?״ וחבר שלי צחק. אחרי כמה דקות בן דוד שלו שוב פעם פנה אליי ואמר ״חשבתי שהייתי מובן... קומי ותגידי שלום. אם אישתי הייתה עושה דבר כזה היא הייתה חוטפת ממני על הראש״ אז אמרתי לו ״אני לא אישתך״ כל השיחה חבר שלי לא התערב, אני ישבתי שם בשולחן ורציתי לבכות מהערה שלו... הוא לא חבר שלי, אפילו לא אח של חבר שלי, רק בן דוד שלו שאני רואה פעם בכמה חודשים והוא מרשה לעצמו להעיר לי ככה ולהעליב אותי בשולחן שישי? באמת שהדבר האחרון שאני יכולה להגיד על עצמי זה שאני מפונקת או כפוית טובה, כשאני אצל חבר שלי אני עושה דברים לפעמים שאמא שלו לא עושה בבית והכל מתוך כוונה טובה לעזור. נכון, לא עברתי אחד אחד ואמרתי שלום כי אני רגילה שהאנשים שנכנסים אל תוך הבית עושים את זה ולא אלו שכבר נמצאים שם, מה גם ששאר הנוכחים לא עשו את זה ולא רק אני. זה נעשה לגמרי מחוסר תשומת לב ולא מתוך כוונה לפגוע או להעליב מישהו. אבל באיזו זכות הוא מנסה לחנך אותי ולהעליב אותי ככה? לא חבר שלי ולא ההורים שלו העירו לי על זה או אפילו רמזו.
כל הארוחה ישבתי ליד חבר שלי בלי תיאבון ורק רציתי לבכות. אולי זה ישמע ילדותי, אבל כן אני בת 20 וכשאני חושבת על היחס שחבר שלי מקבל מהמשפחה שלי זה אפילו לא קרוב. כשחבר שלי השתחרר ובא אליי אני קניתי לו מתנת שחרור ואמא שלי הכינה לו עוגה עם הקדשה והביאה לו 200 שקל שיהנה. כשהוא נכנס אליי הבייתה הוא כמעט אף פעם לא אומר לאמא שלי שלום (אמא שלי היא זו שפונה אליו ושואלת מה נשמע) וזה מפריע לי מאוד אבל אמא שלי מתנהגת כאילו זה לא נורא. כשהוא בא לסופ״ש אמא שלי מכינה לו את האוכל שהוא אוהב בגלל שאמא שלו לא מבשלת והוא לא חווה ארוחות שישי כמשפחה. בכללי אנחנו מנסים שיהיה לו כמה שיותר נחמד ונעים..
אולי זה ישמע קטנוני אבל נורא נפגעתי ממה שבן דוד שלו אמר לי. בן אדם שרואה אותי פעם בשלושה חודשים מרשה לעצמו להעיר לי ככה? חבר שלי אפילו לא טרח לענות לו למרות שזאת לא הפעם הראשונה שזה קורה, בפעם שעברה הוא העיר לי למה אני לא קמה לעזור לפנות את השולחן (למרות שגם אישתו וגם אמא שלו לא קמו וכששאלתי את אמא של חבר שלי אם אני יכולה לעזור היא אמרה שלא כי הם עושים מדיח).
מה הייתן עושות במצב כזה? כדאי לי לדבר עם חבר שלי? כי זה משהו שנורא הפריע לי והרס לי את הערב, הניסיון לחנך אותי ולהפוך אותי לאיזו ילדה מפונקת שאני לא.
אני לא נוהגת לכתוב בפורום הזה, אבל קוראת כאן די הרבה וקיוויתי שהפעם אוכל לקבל עזרה. דווקא לא מדובר במקרה של כלה-חמות אלא בהערות מצד בן דודו של חבר שלי.
אני וחבר שלי כבר שנה ו-7 חודשים ביחד, אני עדיין חיילת והוא השתחרר לפני חצי שנה ועכשיו עובד. כשעוד היה חייל הוא ואני גרנו באותה העיר והיינו נפגשים בסופי השבוע כשהיה חוזר מהצבא, הייתי ישנה אצלו בבית והוא אצלי אבל היינו נפרדים בבוקר/צהריים ומתראים שוב בערב. כשהשתחרר אני עברתי לעיר אחרת שרחוקה ממנו כמרחק של שעתיים נסיעה בערך אבל נשארתי באותו הבסיס בו שירתתי והוא נמצא במרחק של 10 דקות מחבר שלי. כשהיינו מתגוררים באותה העיר פחות הייתי עוזרת אצלו בעבודות הבית היות ולא הייתי נמצאת שם הרבה, תמיד הייתי מפנה את הכלים אחרי שהיינו אוכלים והייתי מסדרת לו את המיטה בבוקר כשהיינו קמים וכו׳ אבל אף פעם לא יותר מידי מעבר לזה. עכשיו כשעברתי דירה ואני מבלה אצלו כל הסופ״ש אני כבר מנקה לו את החדר, שוטפת ריצפה, מחליפה מצעים, מקפלת לו את הבגדים. תמיד שוטפת את כל הכלים שיש בכיור, מעבירה אחריי סמרטוט אחרי שאני מתקלחת ובכללי משתדלת שההורים שלו ירגישו כמה שפחות בנוכחותי ושאני לא אפריע להם (בכל זאת, בן אדם זר בתוך הבית שלהם במשך שלושה ימים יכול להיות מעיק). אני עושה את כל הדברים האלו בגלל שאני רוצה ובגלל שככה חינכו אותי, אני לא מרגישה מנוצלת כי ההורים שלו נחמדים אליי ומכבדים אותי כשאני אצלו וזה הדדי.
לפני יומיים חבר שלי חגג יום הולדת ואתמול כל המשפחה שלו הגיעו אליהם בערב לארוחה. ההורים שלו ארגנו את השולחן בזמן שהוא היה במקלחת ואני התארגנתי. חלק מהאורחים הגיעו לפני השעה שנקבעה אז כשעברתי מהמקלחת לחדר שלו נתקלתי בבן דוד שלו, אמרתי לו שלום וחייכתי. אח״כ אני וחבר שלי יצאנו מהחדר, המשפחה שלו היו עסוקים כל אחד בעניינים שלו, חבר שלי אמר שלום לסבא ולסבתא שלו והתיישבנו על הספה.
כשכולם קמו לאכול בן דוד שלו ישב בראש השולחן עם אישתו, אני לידו וחבר שלי לידי. ההורים של חבר שלי ישבו בצד השני של השולחן. לפני שכולם התמקמו והתחילו לאכול בן דוד של חבר שלי פנה אליי במבט רציני ואמר ״כמה פעמים אני צריך להגיד לך את זה, את באה לבית זר, לאנשים שלו ראית הרבה זמן, אנשים מבוגרים.. תקומי ותגידי שלום אחד אחד כמו שצריך״ הסתכלתי עליו במבט שלא בדיוק מבין מה הוא רוצה והוא רק המשיך להסתכל עליי ולחכות שאני אעשה את מה שהוא אמר. שתקתי והתעסקתי עם הפלאפון והוא אמר לחבר שלי ״מה קרה היא כועסת, רבתם?״ וחבר שלי צחק. אחרי כמה דקות בן דוד שלו שוב פעם פנה אליי ואמר ״חשבתי שהייתי מובן... קומי ותגידי שלום. אם אישתי הייתה עושה דבר כזה היא הייתה חוטפת ממני על הראש״ אז אמרתי לו ״אני לא אישתך״ כל השיחה חבר שלי לא התערב, אני ישבתי שם בשולחן ורציתי לבכות מהערה שלו... הוא לא חבר שלי, אפילו לא אח של חבר שלי, רק בן דוד שלו שאני רואה פעם בכמה חודשים והוא מרשה לעצמו להעיר לי ככה ולהעליב אותי בשולחן שישי? באמת שהדבר האחרון שאני יכולה להגיד על עצמי זה שאני מפונקת או כפוית טובה, כשאני אצל חבר שלי אני עושה דברים לפעמים שאמא שלו לא עושה בבית והכל מתוך כוונה טובה לעזור. נכון, לא עברתי אחד אחד ואמרתי שלום כי אני רגילה שהאנשים שנכנסים אל תוך הבית עושים את זה ולא אלו שכבר נמצאים שם, מה גם ששאר הנוכחים לא עשו את זה ולא רק אני. זה נעשה לגמרי מחוסר תשומת לב ולא מתוך כוונה לפגוע או להעליב מישהו. אבל באיזו זכות הוא מנסה לחנך אותי ולהעליב אותי ככה? לא חבר שלי ולא ההורים שלו העירו לי על זה או אפילו רמזו.
כל הארוחה ישבתי ליד חבר שלי בלי תיאבון ורק רציתי לבכות. אולי זה ישמע ילדותי, אבל כן אני בת 20 וכשאני חושבת על היחס שחבר שלי מקבל מהמשפחה שלי זה אפילו לא קרוב. כשחבר שלי השתחרר ובא אליי אני קניתי לו מתנת שחרור ואמא שלי הכינה לו עוגה עם הקדשה והביאה לו 200 שקל שיהנה. כשהוא נכנס אליי הבייתה הוא כמעט אף פעם לא אומר לאמא שלי שלום (אמא שלי היא זו שפונה אליו ושואלת מה נשמע) וזה מפריע לי מאוד אבל אמא שלי מתנהגת כאילו זה לא נורא. כשהוא בא לסופ״ש אמא שלי מכינה לו את האוכל שהוא אוהב בגלל שאמא שלו לא מבשלת והוא לא חווה ארוחות שישי כמשפחה. בכללי אנחנו מנסים שיהיה לו כמה שיותר נחמד ונעים..
אולי זה ישמע קטנוני אבל נורא נפגעתי ממה שבן דוד שלו אמר לי. בן אדם שרואה אותי פעם בשלושה חודשים מרשה לעצמו להעיר לי ככה? חבר שלי אפילו לא טרח לענות לו למרות שזאת לא הפעם הראשונה שזה קורה, בפעם שעברה הוא העיר לי למה אני לא קמה לעזור לפנות את השולחן (למרות שגם אישתו וגם אמא שלו לא קמו וכששאלתי את אמא של חבר שלי אם אני יכולה לעזור היא אמרה שלא כי הם עושים מדיח).
מה הייתן עושות במצב כזה? כדאי לי לדבר עם חבר שלי? כי זה משהו שנורא הפריע לי והרס לי את הערב, הניסיון לחנך אותי ולהפוך אותי לאיזו ילדה מפונקת שאני לא.
