אם יורשה לי, עצה קטנה
עצה דומה מאוד נתתי לידידה צעירה שלי, בת 21 במצב דומה לשלך. אני יודעת שמפתה מאוד להרים ידיים מהכול, לנסוע למדינה "מערבית", לעבוד בעבודה לא חוקית תקופה מסוימת, ובכך לדחות את הקץ. אבל זה בדיוק מה שזה, דחיית הקץ, לא בניית עתיד. אתה בחור צעיר בתחילת חייך, וכן, אתה סובל מיאוש קל. מה שאמרתי לבחורה ותקף לדעתי גם לגביך הוא: אתה צעיר, עדיין כנראה עוד אין לך מקצוע. למה שלא תלך ללמוד משהו - באוניברסיטה או במוסד יותר טכנולוגי. אתה יכול לערוך תחקיר משלך על אפשרויות קריירה שיכולות להבטיח את עתידך בארץ או גם במדינות "מערביות" כמו קנדה. האינטרנט הוא כלי נהדר לתחקיר כזה. או שאולי אתה כבר יודע מה אתה רוצה לעשות כשתהיה גדול... בכל מקרה, אחרי הלימודים תוכל להגר לקנדה בצורה חוקית, ולפתוח בחיים "אמיתיים", כאלה עם פוטנציאל לעתיד. או שאולי יקרו לך דברים ותשנה את דעתך ולא תרצה להגר, או אולי לא לקנדה. בכל אופן, אם תגיע לקנדה ותעבוד באופן לא חוקי ותיתפס (ורשויות ההגירה מחמירות בימים אלו, דווקא משום שחוקי ההגירה מקילים על מהגרים חוקיים). אם תיתפס, סביר שלא תוכל להגר לקנדה לעולם, וגם לא לארה"ב, אוסטרליה או כל מדינה מערבית אחרת, כי זה מסוג הדברים שנבדקים. לא חבל על העתיד? עדיף בעיניי קצת תכנון מוקדם, אפילו לא לטווח הרחוק מאוד, אבל תכנון כזה שיוכל להניב פירות ולהבטיח את עתידך במינימום סיכונים. רק תחשוב על זה, בסדר? בכל מקרה, מה שתחליט, שיהיה בהצלחה!
