תודה לכל העונים!
הן המפרגנים, הן המייעצים, הן מהצד השני והן מהמכנים אותי פתטית
אני יודעת שזה פחות אפקטיבי לענות בהודעה אחת מרוכזת, אבל לצערי זה מה שאאלץ לעשות מפאת קוצר זמן. אולי כדאי להבהיר פה שאני לא מצאת שום פסול בעזרה לאנשים בלימודים, גם אם היא אינטנסיבית. חברה שלי עושה קורסים באנגלית בהם היא מאד מתקשה, ואני עוזרת לה בשימחה רבה מספר פעמים בשבוע. דגש על ה"עזרה": לא מכינה לה את השיעורים ולא כותבת לה את העבודות. בנוסף, הרבה פעמים עוזר כאשר העזרה היא
הדדית . אולי זה מה שהפריע לי בבחורה: היא רק "לקחה" ולא "נתנה", וזה הדבר שגרם לי להרגיש מנוצלת. בנוסף, יש לי השערה שחלק מהמגיבים הם ממדעי הטבע, ואולי כדאי בכל זאת לעשות את ההבחנה בין קורסים בטבע וברוח: בניגוד למדעי הטבע, שבהם יש מס' קורסים שפשוט צריך "לעבור" והמטרה הסופית היא לקבל את התואר, הרי שבמדעי הרוח מיותר לחלוטין ללמוד לשם לקבל "עובר". הרי תואר במדעי הרוח, עם כל הכבוד, אתם יודעים מה אפשר לעשות איתו אחר כך (בערך מה שאפשר לעשות עם החוו"ד שלך מהצבא). בנוסף, כפי שנכתב פה על ידי nova stella - בניגוד למקצועות ריאלים, בהם יש תשובה אחת ופיתרון אחד נכון, הרי שבספרות "בוחנים" הרבה מעבר לאם התשובה נכונה או לא: דבר ראשון, יש הרבה יותר מתשובה נכונה אחת, כך שהתשובה מראה על יכולות של הבחנה בין תפל לעיקר, על כיווני המחשבה, כמו כן חשובים הניסוח והיכולת להעביר רעיון. מדובר, מבחינתי, בהרבה יותר מאשר העתקת התרגיל והתשובה הנכונה. זאת על אף שברור לי לחלוטין שלא המצאתי את הגלגל, וגם לא את שייקספיר או את גיתה. בנוגע לעניין הקארמה: אילו הייתי עם נטייה יותר פילוסופית, הייתי מוכנה להיכנס לדיון האם לתת לבחורה להעתיק תורם לקארמה הטובה או הרעה שלי; האם לקארמה הטובה כי אני עוזרת לה, או לקארמה הרעה מכיוון שמדובר בסוג של גניבה, בהפרה של חוקי האוניברסיטה, ובכך שבסופו של דבר, היא תדע פחות מכיוון שהיא לא טורחת לנסות. האם באמת מדובר פה בדבר טוב בשבילה? (אני מתארת לי שהרוב יחשבו שאני מגזימה בחלק הזה. לא נורא). מה שלא יהיה, הנה סיפור משעשע: עוד לפני שקראתי פה את התגובות, ניסיתי את אחד הרעיונות של אחד המגיבים: התקשרתי אליה לפני שהיא הספיקה להתקשר אלי כדי לבקש עזרה באחת המטלות. הפיתרון? להתקשר אל בחורה אחרת מהקורס כדי לשאול את התשובה...
או-אז הפגנתי את החנוניות שלי בהקצנה קלה (לצערי, זוהי הקצנה קלה בלבד), ואמרתי - לא, בואי נשב דקה ונחשוב! ובכן, ישבנו ישבנו, חשבנו חשבנו, זרקתי לה עצם פה ושם, והפלא ופלא! כעבור מספר דקות עלה לבחורה רעיון לראש, היא הודתה לי, ופנינו כל אחת לדרכה
אני עוד לא יודעת מה יקרה בפעמים הבאות, אבל למזלי ניתנו לי פה מספיק עצות ליישום.. תודות רבות לכם, המשך שבוע נעים!