עושה לי דווקא

[lili1484]

עושה לי דווקא

אני נשואה 13 שנה עם שלושה ילדים,לכאורה הכל בסדר...,מריבות קטנות מידי פעם,אבל הכל עובר... לפני כשנה בעלי עבר תאונת עבודה שמנעה ממנו לעבוד עד היום.כבר שנה הוא בבית ועכשיו רק הוא מחפש עבודה, בזמן האחרון השעמום והתסכול גורמים לו לחפש דרכים כדי לעצבן אותי ו"להעסיק אותו" הוא רב איתי על שטויות,עושה כל מיני שינויים קטנים בבית שמוציאים אותי מדעתי,צועק על הילדים,מונע מהם כל מיני דברים(כמו לרדת למטה)והכל סתם,ממש סתם. אני מנסה להבין אותו ולבוא לקראתו,בסך הכל הוא אבא טוב ודואג,אבל זה כבר עובר כל גבול. בחודשיים האחרונים זה הגיע כבר לשיא כשהוא התחיל במופגן להזניח את המראה החיצוני שלו,הוא לא מתגלח ויש לו כבר זקן-לא קוצים,הוא משמין בפראות(למרות שהוזהר ע"י הרופאה שיש לו חריגה ברמת השמנים בדם ועלי לעשות ספורט ודיאטה) הוא לא גוזר ציפורניים ו...קחו הרבה אוויר:שם לק שקוף מ-ח-ז-ק ציפורניים!!!!ולא משנה כמה אני אתחנן אפילו בדמעות,שזה מאוד מאוד מפריע לי,שאני לא נמשכת אליו ככה,שהוא נראה מבוגר מגילו,שלא יתקרב אליי ככה,אני אפילו לא מדברת איתו כבר שבועיים,וכלום.ממש כלום לא מזיז לו. יש לציין שמדובר בגבר מאוד נאה,גבוה וחתיך ,אבל עכשיו הוא נראה פשוט זוועה. קבלתי הרבה עצות,בעיקר לא להתייחס,אבל מה אני יכולה לעשות שזה פשוט מוציא אותי מדעתי ואם להוסיף לזה את כל ההתנהגות שלו שהוא ממילא מעצבן אבל הייתי מוצאת דרך להתגבר על זה עכשיו זה פשוט מטריף אותי,הוא אומר"זה מה יש" וזהו."אני לא אומר לך מה ללבוש ומה לעשות עם השיער אז גם את אל תגידי לי"מה לעשות?

 

[לנושנוש]

בקשר זוגי לא מגיעים רחוק עם "זה מה יש"

אבל איך היה קשר לפני זה? מה קורה בשאר התחומים? מה לדעתך גורם לבעלך להעמיד אותך במיבחן כזה קיצוני?? מה יש ביניכם בכללי? את אוהבת אותו כבן אדם? תמיד הערכת אותו והוא אותך? אשמח לקצת תשובות. כשבן או בת זוג מתחילים להתנהג ככה זה אומר בדרך כלל שיש קרע עמוק ביניהם או אולי דיכאון רציני. זה לא קורה כך סתם ביום אחד. מה טיב הפגיעה של בעלך מהתאונה? יש לו חברים ביכלל? הוא יוצא מהבית? זה מספיק לבנתיים (השאלות).

 

[lili1484]

תשובה

מבחינה גופנית אפשר לומר שהוא חזר לעצמו פחות או יותר,הוא נפגע ברגלו ונשארה לו בעיה תפקודית קלה שהוא לא מתמודד עמה מספיק טוב לדעתי ואפשר לומר שאנחנו מתווכחים על זה הרבה,שהוא לדעתי יכול לעשות בשביל עצמו ובשביל השיקום שלו הרבה יותר ממה שהוא עושה כעת. אנחנו מתווכחים הרבה ליד הילדים,לעיתים ובצדק הוא טוען שאני מתעצבנת יותר מידי ומשתמשת במילים שאני לא צריכה,אבל גם הוא כמו שכבר ספרתי מאוד מגזים לפעמים. מצד שני הוא עוזר מאוד בבית,נהדר עם הילדים,בעיקר עם הבת הקטנה שלי,מכין להם אוכל,מנקה,לפעמים אני מגיעה מהעבודה ועוד לפני שאני שמה את התיק על השולחן הוא קורא לי לשבת לאכול ומניח לפניי צלחת חמה,ועוד מנקה אחריי ושולח אותי להתקלח, נותן לי עצמאות כלכלית מוחלטת(גם כשהוא היה עוד-עצמאי לפני הפגיעה ומרוויח מאוד יפה)אני קונה מה שאני רוצה והוא אף פעם לא שואל אפילו כמה זה עלה, אני מנסה לשכנע את עצמי שמה שקורה עכשיו נובע מהתסכול שלו שאינו יכול לחזור לעבודתו הקודמת,וכרגע אינו מוצא עבודה וזה מטריף אותו כבר לשבת בבית,אבל מה כבר ביקשתי?שיתגלח?זה משגע אותי שהוא לא עושה את זה בשבילי-האמא של הילדים שלו-האשה שצריכה להכנס איתו למיטה בסוף היום(בסה"כ גם הסקס בד"כ בסדר,והוא מאוד עדין ומתחשב)הוא מעדיף לגדל את הזקן והציפורניים האלה וגם במחיר הזוגיות שלנו?וגם לחבוש לפעמים כובע טמבל מכוער על הראש. הכי חשוב שאני רוצה לשאול(מלבד לנתח למה הוא עושה את זה)זה בעיקר מה אני צריכה לעשות?איך לגרום לו שיתחיל להראות שוב כמו בן אדם?שיתחשב שוב במה שחשוב לי. השעה כבר כמעט שלוש אחה"צ והוא אפילו לא מתקשר,לא אכפת לו שלא נדבר,תמיד אני צריכה ליזום.

 

[מריוס זכריה]

בעלך במשבר, והוא זקוק לתמיכה ולא ביקורת

שלום לך, את מתארת אדם חיובי, בריא, נראה טוב ומתפקד טוב - לפני שקרתה לו תאונה. כלומר, לא אדם שלילי, פתולוגי וכולי. קרתה לו תאונה, שמעבר לבעיה הגופנית והסבל הנפשי, יצרה לו משבר רציני בנושא של תחושת ערך. תחושת הערך שלו נפגעה, בעיקר כי הוא לא עובד. אני חושב שתפקידך כבת זוג הוא לתמוך בו במשבר הזה. הוא יצא ממנו בכוחות עצמו, אבל הוא צריך תמיכה ועידוד. אנימבין שקשה לך לראות אותו במצב הזה, אבל המאבק בו, בסגנון שאת מתארת, משדר כמה מסרים לא מעודדים ולא מועילים: - אם אתה לא מקסים ואסטתי, אני לא צריכה אותך - אתה לא מסוגל בכוחות עצמך לצאת מהמשבר, אתה צריך גננת - אתה מגעיל... האם כל אלו יגרמו לו למצאת מהמשבר, או יותר לשקוע? תחשבי על זה בעצמך, ומכאן תגזרי איזו התנהגות יותר כדאי לך לאמץ. הביני שאינני מזלזל לרגע ברגשותיך - אבל לא את במשבר, אלא הוא! בעיני זאת בדיוק משמעות הנישואין, כמו שהאמריקאים אומרים: in sickness and in health - בטוב וברע. תחשבי מה היית רוצה שהוא יעשה אם את חס וחלילה תהיי במשבר דומה (ואל תגידי לי "אני במצב כזה לא אתנהג כמוהו", כי את לא שם ואת לא יודעת איך זה שהדבר הכי חשוב לך נלקח ממך). מריוס

 

[lili1484]

מוריס-אני מבינה שאתה צודק

או לפחות שיש מן האמת בדבריך,הבנתי את זה לבד, אבל איך אני מתמודדת עם התחושות שמעלה בי המראה שלו,הכעס שיש בי עם ההרגשה שהוא עושה לי את זה דווקא ולא משנה כמה אני יבקש שיעשה שינוי במראה החיצוני?האם להתעלס איתו בעיניים עצומות?לדמיין שהוא מישהו אחר כשאני מסתכלת עליו?האסתטיקה שלו מאוד חשובה לי, האם פשוט להתעלם ולקוות שהוא ישתנה?

 

[I C E M A N 7]

הוא ענה לך - כן!

 

[מריוס זכריה]

כן בחלקו

הכל כן חוץ מלהתעלס אתו. אם הוא דוחה אותך, את לא אמורה לסבול איתו. אבל חוץ מזה, כן. הוא בודאי ישתנה ויחזור לעצמו. בעיקר כי הוא בטח רוצה את חייו בחזרה, לא? זה שהוא עושה לך דווקא, זה כנראה נכון, אבל כמו שהיינו אומרים ביסודי: "המורה, היא התחילה!" ברור שאם הוא מרגיש שבמשבר את לא מקבלת אותו ולא תומכת ובאה בדרישות שלא מתחשבות במצבו (סליחה על הבוטות, אבל ככה הוא כנראה מרגיש), אז הוא יביא לך בדווקא ובהפוכה, מתוך כעס. זה המעט שהוא יכול לעשות כרגע כדי להשיב את כבודו העצמי! עצם זה שתרפי ממנו, כבר יעשה שיפור. אם המצב ימשך כך באופן לא סביר, והוא ישאר תקוע שם, זה ענין אחר. אז תחזרי לכאן וודאי שייעצו לך להחליף בעל... אבל את אפילו לא קרובה לשם. ובבקשה אל תעמדי לו עם סטופר. משבר יכול להמשך גם עוד שנה שלמה - השאלה היא האם תוך כמה חודשים תראי סימנים ראשונים של התאוששות, של תנועה לכיוון הבריא, או לא. הוא לא יחזור לעצמו תוך 3 חודשים! תני לו קצת זמן. מריוס

 

[I C E M A N 7]

אם 'כבר יודעת משהו' מסתובבת כאן...

שאלת למה אני מתכוון בהקרבה... אז הנה דוגמה

 

[כבר יודעת משהו]

מי כאן המקריב ומי כאן הועלה לעולה?

מי כאן בדיוק השה המסכן? אני שומעת ממנה על שני אנשים אבודים, כל אחד מהם כלוא במקום הכואב והמכאיב שלו. לא בטוח שאם היא תקריב את חייה הוא יתגלח ויחזור להיות החתיך של אתמול (מה זה רלוונטי בכלל הגובה ומספר הריבועים שהיו לו בבטן). האיש לא רק הדליק נורות צבעוניות, הוא אפילו שם לכה על הציפורניים כדי לספר לכל העולם, וגם לאשתו, כמה הוא נואש. הקרבה? טיפול והכוונה מקצועיים ביותר, לשניהם, דחוף!

 

[I C E M A N 7]

היא המקריבה (או לפחות אמורה להקריב)

היא מקריבה את אושרה האישי בכך שעומדת לצד בעלה המרוסק

 

[כבר יודעת משהו]

הם שניהם בועטים אחד בשניה

אבל תקרא לזה הקרבה, זה בסדר בעיניי. תראה, יש אפשרות לחיות את החיים על פי ססמאות מהספרים והסרטים ויש אפשרות לתרגם את הססמאות הללו לחיים מעשיים, ואז ההקרבה יורדת מהפרק, כי אף אחד לא צריך להישאר כפות על המנגל ולהישרף כמו שה שמוקרב כקורבן, כי הוא פעיל (גם פסיביות מודעת ותכליתית היא פעולה), עושה משהו מעשי ואפקטיבי. קורבנות של הקרבה היא תחושה. ברגע שאתה יודע מה לעשות כדי לעזור (או יודע לפחות שייתכן וזה יעזור) לבן/בת זוג/תך, אתה כבר לא מקריב. אתה עושה, ויש לזה ייעוד ויש לזה מטרה ותכלית. אתה יודע, להשפריץ ססמאות מהסרטים זה הכי קל. להיות שם, לחוות ולחיות את המצבים הכל כך מגוונים של החיים, בלי שמישהו יצעק 'קאט' בעיצומה של הדרמה, זה כבר משהו אחר. כשאתה פוגש בקושי, יש לך אפשרות לשים עצמך בפוזיצית המקריב ויש לך אפשרות לבקש עזרה. ואז, גם אם הדרך אל השינוי רצופה מכאובים, אתה יודע שזה חלק מהדרך. תקרא מה היא אומרת האישה הזאת. היא מבולבלת לגמרי. היא עושה מה שאמרו לה (אל תעשי כלום = עאלק תקריבי) והוא יחזור לעצמו. אבל זהו, שלא. אז מה כן? בינתיים, מתוך הבלבול שלה וההסתבכות של שניהם בתוך עצמם, כל אחד מהם צובר כעסים וטענות ואחר כך, לך תפרק את חבית חומר הנפץ הזאת. עם כל הכבוד (ויש), אני חושבת שזה ממש לא מקרה של "הקרבה". לדעתי זה מקרה לא פשוט של קושי אישי וזוגי מורכב, ותשובות כמו - תקריבי, יהיה בסדר.. הן תשובות רעות מאד.

 

[I C E M A N 7]

בוקר טוב

לא אמרתי לה 'תקריבי, יהיה בסדר'. אמרתי 'תקריבי כי לזה התחייבת בעבר, ואולי יהיה בסדר'. הקרבה היא פסיבית? בכלל לא. הקורבן הוא פסיבי. השה באנלוגיה שלך הוא האושר האישי שלה, לא היא עצמה. והיא מקריבה אותו זמנית (פעולה אקטיבית) במקום לקום וללכת. וגם להקרבה הזאת, כמו גם להקרבת הקורבנות בעולם הישן דרך אגב, יש ייעוד, מטרה ותכלית. את רוצה לקרוא לזה ססמאות מהסרטים, וולקאם. לא חשבתי לרגע שהמצב והפתרון קלים. המציאות היא שהפתרון לא תלוי בה. בעלה חווה דכאון עמוק הנגרם בלעדית מאבטלתו. זו תופעה ידועה שלצערי תתרבה בתקופה הקרובה. רק הוא יכול לפתור את הבעיה שלו ואין שום דבר "אקטיבי" שהיא יכולה לעשות על מנת לעזור לו לפתור אותה. היא יכולה רק למזער נזקים והדרך לעשות זאת זה מה שמריוס אמר (ובכך לא ליצור את חבית חומר הנפץ, וכך לא יהיה מה לפרק אחרי זה). עזרה פסיכולוגית בשבילו יכולה לעזור, לא בטוח. הוא צריך לעבוד, לא לזיין במח אני מבין שיש לך בעיה עם המילה 'הקרבה', אז אפשר מבחינתי להחליף אותה. מה דעתך על 'השקעה'? זה אקטיבי, זה עם תכלית, זה העדפת העתיד על פני ההווה, והכי חשוב זה מצטלצל באופן חיובי

המשך יום נעים!

 

[lili1484]

תודה רבה לכולם

למדתי והחכמתי הרבה מהתגובות שלכם,למרות שלא עם כולם אני מסכימה,העקשנות שלו-הראש בקיר,זה מה שהכי אוכל אותי, בכל מקרה המצב עכשיו הוא שה"מרוקאי"עם הראש בקיר הזה החליט לגלגל את כל האשמה לכוון שלי ולא מוכן לדבר איתי בשום אופן,ולא שלא ניסיתי,גם לפני שפניתי לפורום וגם היום לאחר שקראתי את כל התגובות שלכם והחלטתי לנסות מחדש,הוא פשוט ניתק לי את הטלפון בפרצוף ואמר"אין לי מה לדבר איתך" מה אני צריכה לעשות עכשיו?לשבת בשקט ולחכות שיתעשת? מריוס,אשמח בעיקר לתגובה שלך...ובכלל לקבל עצות כיצד עלי לנהוג, תודה.

 

[מריוס זכריה]

ג'ודו מנטלי

לילי, פשוט הייתי רוצה לקחת אותך לרגע מחוץ לתמונה, שתסתכלי עליה מהצד. תראי שם גבר ואישה מבוצרים בכאב שלהם, משקיעים את כל האנרגיה במאבק הזה. לא חבל על האנרגיה? הראש בקיר שלו אומר לי שהבן אדם יש לו חוט שדרה, יש לו אופי, ויש לו כח. אלא שאת כל הכח הזה הוא מפנה, במקום למשימות החיים, למאבק אתך. תחשבי שכל האנרגיה הזאת הייתה מתפנה למציאת עבודה, ליציאה מהמשבר? לא היה נפלא? השאלה היא איך לגרום לזה. ויש לי הצעה בשבילך. את יכולה לקרוא לה הצעה פרדוקסלית (יש כלא שיראו בזה הצעה אנטי-פמיניסטית, אבל היא ממש לא כזאת). תבואי אליו ותגידי לו: חשבתי על הדברים מהצד שלך, ופתאום הבנתי שאתה צודק. אתה במשבר, ואני סתם לוחצת עליך מהסיבות שלי, ואני עשיתי טעות ואני לגמרי יורדת ממך ותהיה איך שאתה רוצה כמה זמן שאתה צריך. עכשיו מה יקרה? ברגע הראשון, הוא ירגיש את חדוות הנצחון. בינינו (ויגיבו כולם בפורום), זה החלום הרטוב של כל מי שחי בזוגיות... לשמוע את הצד השני אומר שהוא צודק! ותראי שהעולם לא יתמוטט. ותראי איך הוא משנה כיוון אחרי זה, ופתאום מתרחץ! זה נקרא "ג'ודו מנטלי". לא נכנסים במישהו שבא אליך עם כוח בעוד יותר כח. מנצלים את האנרגיה שלו כדי לעבוד איתה לכיוון שאת רוצה - שבינינו, הוא בדיוק הכיוון שגם הוא היה רוצה... קראתי לפני הרבה שנים את הרעיון הזה בספר באנגלית, שנקרא Mental Judo, וקניתי אותו לגמרי. היופי הוא שאת אפילו לא צריכה לשקר - רק לזוז מהמקום שהתקבעת בו שלא לטובתך. מריוס

 

[I C E M A N 7]

לטפח את האגו - עצה מצויינת ../images/Emo45.gif

במיוחד כשמדובר במרוקאי

(הנה מריוס משכתי ממך את האש, לא רק אנטי-פמיניסטי אלא גם גזען

)

 

[מריוס זכריה]

תודה, ידידי! כל הכבוד על האומץ! ../images/Emo150.gif

 

[lili1484]

מריוס,אמצתי את גישתך

התקשרתי אליו מהמשרד ואמרתי בדיוק מה שהצעת לי,הוא אמר:"מה את רוצה ממני,יש לך פיצול אישיות או מה?אין לי מה לדבר איתך וזהו" מלבד תחושת העלבון ואפילו קצת החרטה שעשיתי את זה,אני תוהה אם בעצם אולי כדאי שארים ידיים וזהו?שיתפוצץ הוא והזקן שלו וכל שאר הדברים שהוא עושה,ואם הוא לא מעריך את זה שאני מנסה בכל כוחי לשמור על הקשר הזה ותורמת המון לכלכלת המשפחה,לאושר של הילדים,דואגת שלא יחסר להם שום דבר וגם לו,אז אין לי כבר מה לעשות,אני לא אזום יותר שום התקרבות,אם הוא רוצה אז שזה יבוא ממנו.מה אתה אומר?

 

[מריוס זכריה]

אני אומר שאת כבר חצי רטובה, כנסי למים עד הסוף

ברור שהוא לא מאמין לך... הוא בהלם... הוא צריך קצת זמן להאמין לך, ולהתרגל שהשתנה המשחק. תהיי עקבית בזה במשך שבוע ואז נדבר! מה את אומרת? (מה הכי גרוע שיקרה: תוכלי לומר: באמת שניסיתי. אבל אני אומר לך שיש סיכוי שתופתעי) מריוס

 

[כבר יודעת משהו]

אני לא מריוס

אבל בכל זאת רציתי לומר לך משהו בעקבות הדברים האלה. קודם כל כדאי שתקשיבי למה שהוא אומר לך (בעלך). למעשה הוא אומר לך כאן היכן נמצאת 'האישיות' שלך, בעיניו, והיא לא בצד שלו, אם את צריכה לפצל אותה (כאילו, מה זה ההיפוך הזה מאתמול להיום?) על מנת להגיד לו משהו שהוא לטובתו, או מראה על חשיבה שלך על הצד שלו גם. אני חושבת שהוא עשה לך שיקוף מלא של היכן נמצאת 'האישיות' שלו. אתם בשני מקומות מנוגדים. מריוס הציע לך כאן אסטרטגית חשיבה ועקרון חיים שפעם כינינו - אני צודק אתה צודק (להבדיל מ- אני צודק אתה לא; אתה צודק אני לא). יחד עם זאת, עקרון חיים ושינוי חשיבה לא נעשים בן לילה. שאם כן, הם לא אמיתיים בעליל. מה שאני רוצה לומר לך הוא בעצם, שכל עוד לא תאמיני למה שאת אומרת, גם הוא לא יאמין לך. להגיד רק כי מריוס אמר ומכיוון שאת נואשת, זהו פתרון לא יעיל ולא פלא שהוא החזיר לך את הדברים בחזרה, לעיבוד מחודש. יקירתי, בעלך הוא אדם נואש לפחות כמוך. ייתכן שבמקום הנוכחי שלכם, היכולת לעשות משהו עם הנואשות הזאת, נמצא דוקא אצלך (עובדה שפנית לכאן לחפש עזרה). אבל את העבודה את צריכה קודם כל לעשות עם עצמך, בתוכך, בשקט. לנסות להעביר את הפוזיציה שלך ממיקום שעומד מול בעלך, למיקום שעומד לצידו, לרגע אפילו קצת במקומו. לנסות לחשוב ולחוש את התחושות שלו, את המחשבות הקשות שלו ואת הכאב שלו (לא שכחתי את שלך, אני רק אומרת שתנסי להזיז אותו לרגע הצידה). אני חושבת שהדבר שאת צריכה כרגע לנסות לפתח ולטפח בתוכך הוא חמלה. לא הבנה קוגניטיבית, לא סבלנות מלאכותית, אלא חמלה אמיתית כלפי האיש שיש לך גם מילים טובות לומר עליו. את עושה ואת דואגת ואת נותנת ואת מאפשרת ובכל זאת, כנראה שלא לזה הוא זקוק עכשיו. הוא כנראה לא זקוק לזה שתעמדי מהצד ותתקתקי את הבית והילדים כדי שהוא יוכל להתבשל במיץ של עצמו. כנראה שהוא צריך ממך משהו אחר, אבל שיבוא ממקום אמיתי, לא מרחמים ולא משום שכך התחייבת מהפה לחוץ פעם מזמן. אל תזמי התקרבות, תרצי אותה, והאמיני בכל מאודך שאם תרצי אותה באמת, הוא יענה לה בדמות גילוח וצחצוח. אל תספרי לו סיפורים על הצדק שלו, האמיני בצדק הזה. אל תבלבלי לו במוח על הטעויות שלך, קבלי אותן באמת. כל מה שלא יהיה אמיתי במערכת שלך, יחזור אלייך כמו בומרנג כיריקה בפרצוף. מקום כל כך מרוחק וטעון כמו זה שנוצר ביניכם, לא מתקנים ומשנים בשיחת טלפון מהמשרד אחרי חיטוט באינטרנט. קחי לעצמך את הזמן. עזבי אותו לנפשו, אבל באמת, לא בכאילו. הרשי לעצמך לטפח תחושות ורגשות אמיתיים, בבפנים שלך, ונסי להתעלם מהמניפולציות שהוא עושה. כשתהיי משוכנעת שזה מה שאת רוצה לעצמך, רק אז גשי אליו. העבודה שלך היא כפולה, לא רק לטפח חיוב ורצון, אלא גם להיפרד משלילה ודחייה. אם באמת תרצי, תוכלי להצליח. זה נורא תלוי במשוכנעות הפנימית שלך בזה שאת רוצה להמשיך את חייך איתו ולייצב את הקרקע ביניכם, כך שהוא יהיה פנוי לחזק את עצמו במקומות החלשים שלו.

 

[גארוטה]

../images/Emo45.gif את בהחלט יודעת משהו...